נר זיכרון למכלוף אביטן

בעקבות מאמר של ד"ר מאיר בוזגלו מרצה לפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים הגעתי לספרו של מכלוף אביטן, יליד קזבלנקה, בו כלולים מאמרי הגות מעמיקים, החושפים חזון חברתי-דתי של איש רוח נדיר, שגדל במרוקו ועלה לישראל. 184 עמודים של ספר ספוג כמיהה למימוש חזון, שרב בו חלקו של עולם אוטופי עם מידה רבה של כאב צועק ושואל - מדוע האוטופיה הזו אינה קורמת עור וגידים במציאות חיינו, המדממת כבר יותר מדי שנים. ערב כניסתו של העולם למלחמה, בה העולם הנישא על-כנפי התרבות עוקד ששה מיליון יהודים ועוד מיליונים רבים בני עמים אחרים, יושב מכלוף אביטן בחנות ספרים בקזבלנקה וכותב ספר, שאת אלף עותקיו חילק חינם למי שהיה מעוניין לקבל עותק אחד. לכתביו של מכלוף אביטן ניתנו חיים מחודשים על-ידי הוצאת הספרים "צדק פואטי" 56 שנים לאחר מותו במושב תדהר, שהוא נמנה בין מקימיו, ברובם יוצאי מרוקו. יפה עשתה הוצאת ספרים קטנה, שהביאה לציבור בישראל משנה ספרותית-חברתית מאתגרת לתהייה ולחשיבה. הספר "האוטופיה מקזבלנקה" מנגיש את הקורא הישראלי לקריאה של מכלוף אביטן להליכה משותפת של כל הדתות וביטול המחיצות בין האומות. אביטן, הקורא לביטול המחיצות ביו האומות, מדגיש את הקריאה להליכה משותפת של כל הדתות לביטול ההבדלים בין האומות. ד"ר מאיר בוזגלו מהאוניברסיטה העברית בירושלים כותב ש"האוטופיה של אביטן מזמינה מהלך זיקוק של המשותף בין הדתות והליכה מעבר לדתות הפרטיקולריות". אביטן לא דיבר על דת חדשה מכילה בסגנון הדת הבהאית, אלא שהוא "מעודד דיאלוג בין דתי, ובלבד שיהיה ער למשותף האידיאולוגי העמוק בין הדתות." גם אם אני מסתייג מדרישתו לכפות אמונה מונותיאיסטית, אני מוצא מלים טובות לכתובתו של אביטן, שמתוך נקודת מוצא דתית ביקש למצוא את המאוחד בין הדתות. אני מעריך את משאלתו, שהמאחד בין הדתות ינווט את הווייתנו ולא שמחיצות לאומיות ינווטו את חיינו ממלחמה למלחמה, ממעגל דמים אחד למשנהו. בעולם, שלדתות יש תפקיד משמעותי בחייהם של מיליוני מאמינים, יש לקבל בהערכה רבה את אביטן מכלוף מקזבלנקה, המבקש למצוא את הדרך למאחד בין הדתות. ראוי לשים לב שהווייתו של אביטן קשורה בעבותות לאמונה, שבאה לידי ביטוי במבנה הכיאסטי של פסוק ב' בתהילים י'"ט - "הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל וּמַעֲשֵׁי יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ" ובתקבולת הנרדפת היפה בפסוק ג' באותו פרק - "יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֵר וְלַיְלָה לְלַיְלָה יְחַוֶּה דַּעַת". מתוך אותה גישה הוא מייחל למימוש המאחד בין כל הדתות המונותאיסטיות. ד"ר מאיר בוזגלו מביא מדבריו של ההוגה הקרוב בימינו לאביטן את חוקר הרמב"ם, הפיליסוף האמריקני-היהודי ליאו שטראוס, המצביע על ייחודו של אביטן, ש"ראה את האחדות בין היהדות ובין האסלם". בימים שהמשיחיות הלאומנית של הבית היהודי וימין מתלהם בליכוד משתלטים על התנועה הציונית, אי-אפשר שלא להתלהב מהמאמר האחרון של הספר, אותו כתב לא בקזבלנקה אלא במושב תדהר, בו הביע משאלה, שמנהיגי האומה יעניקו לחזון הציוני יותר ויותר מטענים אוניברסליים. מרגש סיום המאמר של ד"ר מאיר בוזגלו "אמי מספרת, שאביטן היה בן בית אצלנו בקזבלנקה, והיה יושב ולומד עם אבי, רבי דויד בוזגלו זצ"ל ", וכן הוא מביע תקווה שחוקרים רבים יעמיקו בעולמו הרוחני ובבשורתו של מכלוף אביטן. מצער, שספרו של מכלוף אביטן נושא את השם "אוטופיה מקזבלנקה" ולא ניתן עדיין לתת לו את השם "זו מציאות חיינו". חשוב לאתגר את הציבור הדבק בעולם המונותאיסטי - בני כל הדתות - בחזון האוטופי של אביטן בתקווה שחזונו יקרום עור וגידים במציאות חיינו.