חובבי שחמט מכירים תופעה: אתה עושה מהלך במחשבה שהוא די טוב, לאחר המעשה בוחן אותו - ומגלה לשמחתך הרבה שהמהלך היה מצוין ובזכותו אתה יכול להכריח את המשחק.
אותה התחושה אוחזת אותי בימים אלה. במאמריי הרבים (שמתפרסמים גם בכלי התקשורת בשפה הרוסית ברחבי ארצות הברית) קראתי לאמריקנים דוברי רוסית להצביע בעבור טראמפ ונימקתי: נצחונו יבטיח איזון הכוחות בארצכם: תקשורת חזקה פרו-דמוקרטית מול הממשל הרפובליקני. 'גם אתם תצאו נשכרים מזה, גם כל העולם' - כתבתי. חשבתי שזה פתרון טוב.
בפועל מתברר שההימור שלי היה פשוט מעולה. כיוון שטראמפ לא רק מוביל בקו הנכון - הוא הפשיל את שרווליו ויצא למאבק נגד הרוע העיקרי של זמננו, נגד הסכנה הגדולה ביותר לעולם החופשי, לאנושות כולה. הוא הכריז מלחמה בדרקון, הוא נלחם נגד ההידרה המיתולוגית, בעלת תשעה ראשים. בטוויטר שלו הֵרְקוּלֵס של זמננו הזה צייץ באחרונה: 'כלי התקשורת לא האויבים שלי; הם אויבי העם האמריקני'. ונקב בשמם: ניו-יורק טיימס, אן-בי-סי ניוז, אי-בי-סי, סי-בי-אס, סי-אן-אן...
לא רק העם האמריקני, יש להוסיף, אלא של כל העולם החופשי. כפי שעל סטיריקן להתמקד בעיוותים העיקריים בחברה, כך גם על מדינאי לטפל בבעיה הגורלית ולא להתעסק בלכידת פרעושים. מעבר לכול ספק הרוע העיקרי של החברת-בת זמננו היא התקשורת החופשית המערבית. כיון שהיא חופשיה מאחריות תוך לקיחת זכות לנהל עניינים ולגזור גורלות - של יחידים, עמים, מדינות. את גורלה של האנושות כולה.
רק דוגמה אחת טרייה. פורסם לפני כשבוע שהתקשורת האמריקנית עצמה את עיניה להפרה הבוטה מצד ממשל אובמה היקיר לליבה. מתברר שבסוף 2016 אנשי טראמפ ניסו לשכנע את הממשל היוצא להטיל ווטו על החלטת מועצת הביטחון מספר 2334 האנטי-ישראלית. הנציגה האמריקנית באו"ם לעתיד ניקי היילי ניסתה להתקשר לנציגה דאז סמנתה פאוור - אך האחרונה סירבה לדבר איתה כי הבינה במה מדובר. שאר אנשי הממשל אטמו את אוזניהם לבקשות של אנשי טראמפ.
כל זה התרחש בתקופת המעבר, כאשר טראמפ כבר נבחר לנשיאות, למרות שמקובל שבחודשים בין הבחירות להשבעה שני הצוותים עובדים בשיתוף פעולה, מתחשבים בעמדותיהם.
אותי כישראלי מקוממת ההתנהגות המרושעת של ממשל אובמה. אבל עזבו אותי. ההתנהגות כזאת מסוכנת גם לאלה שלא אכפת להם מישראל, לאלה שבלב ליבם שונאים את המדינה היהודית. במדינות המערביות בהם השלטון מתחלף באופן תדיר יש כללים לא כתובים אך מאוד חשובים. מחטפים לא מקובלים, החלטות רציניות מקבלים תוך התייעצות עם הממשל הנכנס, לא עושים תנועות חדות, דוחים כל מה שסובל דחייה. ובתוכם: מינויים, חתימת על הסכמים, העברת סכומי כסף גדולים, הכרזת מלחמה, בגידה בבעל ברית. סטייה מהמדיניות של רב שנים לצדד בבעל הברית, סירוב להטיל ווטו על ההחלטה החד-צדדית במועצת הביטחון של האו"ם היווה שינוי מדיניות דרסטי. ולא למהר לצאת בריקודים. הרי מה עלול לקרות עכשיו? אתם מסמפטים לאובמה ולדעותיו, והתנהגותו השפלה מקובלת עליכם. אתם סבורים שהמטרה - לגרום נזק לישראל - מקדשת את האמצעים. יפה. אבל תתארו לעצמיכם: בסיבוב הבאה צוות אחר בבית הלבן, אשר שנוא עליכם, באותה השיטה יעמיד את הממשל הנכנס לפני עובדות - ומצטדק בתקדים של אובמה.
מדוע ממשל אובמה הרשה לעצמו לצפצף על הכללים המקובלים, פעל כגנב בעישון לילה? כי הוא ידע שידיו משוחררות, ולא נשקפת סכנת חשיפה, התקשורת היא ידידותית, גם אם העיתונאים 'מטעם' יגלו את ההתנהגות השערורייתית של הממשל הדמוקרטי - לא יצעקו צעקה. ואכן הם לא עשו רעש, השתיקו את הנושא.
זאת הסיבה מדוע אני טוען שתקשורת בלתי מאוזנת - היא הדרקון, ההידרה בעלת תשעה ראשים איתה חייב להילחם מנהיג העולם החופשי לפני כול. ואם בסוף ארבע שנות הקדנציה שלו כל הישגו יהיה איזון התקשורת בארה"ב - די דיינו, ניתן יהיה לסכם שדונלד טראמפ היה אחד מגדולי הנשאים של ארה"ב, אחד המדינאים הגדולים ביותר בתולדות האנושות. של העולם החופשי.
בינתיים בארצנו
מבקר המדינה יוסף שפירא סוף-סוף טיפה פתח את עיניו ושם לב לתופעה עליה אני מתריע כבר שנים רבות. ביום חמישי האחרון (23 בפברואר 2017) אנשי משרדו הדליפו לעיתונאים שהוא בודק האם פעילותו של העיתון '
ישראל היום' היא הפרה של החוק על מימון מפלגות לטובת
בנימין נתניהו.
כן, אדון נכבד, כן! אתה צודק! אך יש לפתוח את עיניים לרווחה, להשתחרר מכפות הידיים המנתבות של התקשורת ולסובב אותו, להסתכל מסביב - ואז מר שפירא יבחין שקיימים המוך כלי התקשורת אשר מפרים את החוק על מימון מפלגות - ובאופן גלוי, ללא בושה. זה המון כסף. כתבתי בעבר: כל כתבה מפרגנת, מאמר תומך, ראיון ידידותי עם פוליטיקאי, כל סירוב לפרסם תחקירים וידיעות שליליים על בן החסות של כלי התקשורת חייבים להיחשב לפרסום תעמולתי, ולפי חוק הבחירות מחויבים בדיווח, נכללים במכסת התרומות המותרות. שלא לדבר על הקריאות הישירות להצביע בעד מועמד מסוים או מפלגה, או - נגד.
כי זאת - אוּזוּרְפַצִיה, השתלטות בלתי חוקית על השלטון. בפועל המשטרה מזמן הייתה אמורה לאזוק באזיקים את מפרי החוק. לעיתים קרובות לתעמולה כזאת מוקדשים עמודים וכפולות, שעות ארוכות של השידור היקר, כותרות של אתרי המרשתת. בתקופה חמה של בחירות התעמולה הזאת בעד ונגד הופכת לעיסוק העיקרי של כלי התקשורת. אם לתרגם כל זה לכסף - ייצא שמדובר במיליארדים של שקלים. אם לא דולרים.
על-רקע זה המאמצים הצנועים של העיתון 'ישראל היום' שכל חטאו - לנסות ולהיות אוביקטיבי (הרי יש שם גם פרסומים ביקורתיים על נתניהו) נראים עלובים, בטלים בשישים.
יש עיתון וערוץ אשר שנים על גבי שנים נמנעים מלפרסם חומרים ביקורתיים על המועמד לראשות ה
ממשלה מטעמם. ומלאים בתעמולה הרסנית נגד ראש הממשלה הנבחר. חוטאים בחטא זה כמעט כל ערוצי הטלוויזיה, תחנות הרדיו, שבמשך שני עשורים מנהלים תעמולה מפלגתית נגד נתניהו.
למען המטרות מפלגתיות קטנוניות חולפות, הם בוגדים באידאלים אותם בגאווה חרתו על דגליהם; הכל כדי להוביל שולל את העם התמים. שילך הכל לעזאזל - העיקר שהמועמד השלומיאלי שלהם יתיישב במעון ברחוב בלפור.
באותו יום החמישי העיתונאי אריאל כהנה בתוכנית 'המזנון' ברשת ב' השמיע את הטענה אותה אני כבר משמיע מזמן: התקשורת הישראלית היא זאת שמנעה מראש האופוזיציה
יצחק הרצוג להצטרף לפני כשנה לממשלה כדי להניע את התהליך המדיני. לתקשורת היה סדר יום משלה: להוריד את נתניהו! בכול מכיר. האינטרסים המפלגתיים גם הפעם גברו על סוגיות הרות הגורל. וזה מצער במיוחד כי התהליך המדיני הפעם עשוי היה להניב פירות, משום שהצד השני היה מקבל מסר ברור: ישראל היא מאוחדת, אין לקוות שתבוא ממשלה אחרת, וותרנית יותר.
קוראים יקרים, אל תנסו להאשים אותי בתקיפת העיתונות החופשית. מעולם לא הייתי נגד עיתונות חופשית. אני כותב נגד עיתונות מגויסת, המזיקה לעם. לא אני יוצא נגד
חופש הביטוי; נגד תקשורת חופשית - הם אלה שפעלו לסגירת ערוץ 7, שכמעט והצליחו לפגוע בעיתון 'ישראל היום'.
הילדים, הנכדים שלנו משרתים בימים אלה בצבא. ואם, חס וחלילה, נצטרך לצאת למערכה נוספת, אם תפרוץ התלקחות ויהרגו יהודים ופלשתינים - יש לנו זכות מלאה לבוא בטענה לכלי התקשורת האלה שמנעו מיצחק הרצוג להיכנס לממשלה במטרה להניע את התהליך המדיני
