X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  כתבות
ביקור בחברת סאיברקס, בורלי הילס אורחים מיוחדים במיוחד זוכים לראות אותי מוציא בקבוק נדיר ביותר המאוחסן בתוך ארבע קופסאות - אחת בתוך השנייה בתוך השלישית בתוך הרביעית
▪  ▪  ▪
לחיים [צילום: ארי בוסל]
[צילום: ארי בוסל]

מבקרים למשרד המשפחתי בלב בורלי הילס זוכרים ביקור זה, שכן כאן נגלה בפניהם עולם קסום של משקאות חריפים. מבחר של מוצרים נדירים. היסטוריה ממקור ראשון של התפתחות התעשיה בעשורים האחרונים. ולמתי מעט, גם טעימות נפלאות.
מזכיר אני תמיד חבר טוב שהביא חבר אחר, ואני הגשתי להם לטעום את ג׳והני ווקר בלו קינג ג׳ורג׳ החמישי. בקבוק אחד כזה עולה כמו שישה בקבוקי ג׳והני ווקר בלו (יש גם את ה״אנברסרי״ שעולה פי שלושה מהמלך ג׳ורג׳ החמישי, קרי כמו שלוש תבות שהן שמונה עשר בקבוקים של בלו ״רגיל״).
לאחר זמן מה, הם טעמו וויסקי אחר, שעולה 18 דולר לבקבוק. את הלקח שלי למדתי - וויסקי משובח בא אחרי וויסקי פשוט, לא לפניו, כי טעם עילאי נדיר הוא, ולאחריו, כל דבר אחר נראה פשוט וטפל.
אורחים מיוחדים במיוחד זוכים לראות אותי מוציא בקבוק נדיר ביותר המאוחסן בתוך ארבע קופסאות - אחת בתוך השנייה בתוך השלישית בתוך הרביעית. התהליך גורם לצופים לעצור את נשימתם, כי תוך כדי ההמולה, אני מספר מספר נקודות על וויסקים מסקוטלנד.
לבסוף, כשהבקבוק נגלה לעיניהם, הם שואלים, ״האם ניתן לאחוז אותו (בזהירות יתרה כמובן)"? ״האם ניתן להצטלם אתו״? ״מתי אתם פותחים אותו״? בקבוק ששוויו 62,000 דולר. כל טעימה עלותה כארבעת אלפים דולר (במלון לא רחוק מהמשרד, במרכז העיר בורלי הילס, ניתן באמת לשתות את הוויסקי, עבור טבין ותקילין מרשרשים).

מקלן בלאליק
זינוק חד במחיר [צילום: ארי בוסל]

דברים ייחודיים
אם אנו לומדים משהו מהאמריקנים הרי שהחברה חושפת לאור העולם דברים ייחודיים כל כך שקשה להאמין שאכן הם קיימים.

איך החברה יכולה להציע מגוון כזה של שנים, ועוד וויסקי שהוא ייחודי ביותר? 40 זה מספר קשה להשגה, אז איך מגיעים לחמישים ולשישים?
▪  ▪  ▪

אני מתחיל בעובדות בסיסיות: וויסקי מתיישן בחביות עץ מסוגים שונים. מדי שנה, חלק מהנוזל מתאדה, והחסר נקרא ״חלקם של המלאכים״.
לאחר ארבעים שנות יישון, קורה אחד משני דברים: הוויסקי נהפך ל״עצי״ (קרי האלמנטים של החבית נהיים דומיננטיים לחלוטין), וכך ירדו למעשה ארבעים שנות יישון לטמיון, או, שהוויסקי טוב במיוחד, וגילו - אותו מספר קסום של ״40״ - גורם לזינוק חד מאוד במחירו.
ישנם מעט מאוד וויסקים בני ארבעים ומעלה, ומחירם אכן בשמיים.
לפני תריסר שנים, קבוצת אדרינגטון שבבעלותה שניים מחמשת הסינגל-מולט המובילים בעולם (מקלן והיילנד פרק) יצאה בפרויקט לשתים עשרה השנים הבאות: מדי שנתיים יוצא לאור העולם וויסקי ישן במיוחד בבקבוק המעוצב במיוחד עבור האירוע על-ידי לאליק בצרפת. ראו את גילאי הוויסקי: 50, 55, 57, 60, 62 ו-65 שנים.
ששה וויסקים מיוחדים, אחד לכל אחד מעמודי התווך של החברה. ובכן, נשאלת השאלה, איך החברה יכולה להציע מגוון כזה של שנים, ועוד וויסקי שהוא ייחודי ביותר? 40 זה מספר קשה להשגה, אז איך מגיעים לחמישים ולשישים? בכדי להגיע למצב בו יש במלאי וויסקי בגילאים כאלו, צריך להחזיק וויסקי משך חמישה, שישה ויותר עשורים. האם מישהו חשב לעשות זאת בשנים קודמות? האם זה היה כדאי כלכלית?
אם אנחנו למדים משהו מוויסקים אמריקנים (כאן נקודת הזינוק במחיר היא גיל 20, ונדיר מאוד למצוא וויסקים אמריקנים בני 20 ומעלה, בייחוד כיוון שזה לא היה כדאי מבחינה כלכלית להחזיק אותם משך כל כך הרבה שנים, ואיש לא חשב, לפני עשרים או שלושים שנה, לעשות זאת), הרי שהחברה חושפת לאור העולם דברים ייחודיים כל כך שקשה להאמין שאכן הם קיימים. יתרה מכך, האם נבון לשלם כל כך הרבה עבור וויסקי? האם הוא כל כך הרבה יותר טוב מוויסקי צעיר יותר, שההבדל מצדיק מחיר שכזה (כפליים בגיל, פי שישה או יותר במחיר)? ואולי זו פשוט אגדה, דבר המלהיב ומשלהב את הדמיון, ללא הצדקה רציונלית?
כך חוזרים אנחנו לשאלה, אם עד כדי כך קשה למצוא וויסקים סקוטים בני ארבעים ומעלה, איך ייתכן שמקלן מציע וויסקים בני 50 עד 65? ולא רק זאת, כי אם וויסקים שהם כל כך טובים, שהקונים מוכנים לשלם עבורם עשרות אלפי דולרים לבקבוק. גם אם יש מספר חביות בגילאים אלו, ההסתברות שהוויסקי בתוכן הוא כל כך טוב שיזכה להיות כלול בסדרה כזו אינה גבוהה כלל ועיקר. ההסתברות היא כה נמוכה, שהדבר כמעט בלתי אפשרי.
התשובה היא שאיני יודע. אך אם אצרף פיסת מידע לרעותה, אני חושב שאגיע לתשובה המסברת את הדעת, ואולי אפילו נלמד דבר או שניים. הצטרפו אלי למסע לפתרון התעלומה.

מקלן
לנסות להריח [צילום: ארי בוסל]

האוסף הגדול ביותר
בנקודה מסוימת, בנקאי ממולח בשם מר בגנוני (ה-״ג״ חרישית) שם ידיו על אוסף ענק של בקבוקי מקלן ווויסקים אחרים כשבעל האוסף נפטר. מר בגנוני הפך לבעל האוסף הגדול בעולם של מקלן מחוץ לחברה עצמה.

ההבדל העיקרי בין האספנים למיניהם שיצאו לגלות אוצרות נעלמים לבין החברה, שהאספנים יכולים למכור את הבקבוקים רק כמות שהם, בעוד החברה יכולה להשתמש בנוזל ולהכניסו לבקבוקים חדשים, סדרות חדשות, הצעות נפלאות
▪  ▪  ▪

בשנות החמישים של המאה הקודמת, היה באיטליה מפיץ של מקלן שעשה עבודה מעולה. שיתוף הפעולה בינו לבין החברה היה הדוק ביותר. לדוגמה, החברה הייתה שולחת לו בקבוקים כשהמדבקה הקדמית הייתה כתובה בכתב יד (זו סדרה נדירה ביותר כיום). לעיתים היו נעזרים בבקבוקים מיוחדים, אך לרוב האיטלקים פשוט אהבו לשתות מקלן. ברחבי איטליה, במסעדות, בתי מלון ובבתים פרטיים הצטברו הרבה מאוד בקבוקי מקלן.
בנקודה מסוימת, בנקאי ממולח בשם מר בגנוני (ה-״ג״ חרישית) שם ידיו על אוסף ענק של בקבוקי מקלן ווויסקים אחרים כשבעל האוסף נפטר. מר בגנוני הפך לבעל האוסף הגדול בעולם של מקלן מחוץ לחברה עצמה.
היה זה בשנות התשעים של המאה הקודמת ובעשור הראשון של המאה הנוכחית. מקלן נחשב לאחד מחמשת הוויסקים הטובים בעולם, כמו גם אחיו (בבעלות אותה חברה כאמור) היילנד פרק. בעוד האחרון וויסקי טוב יותר, מקלן מפורסם הרבה יותר, ללא השוואה ממש (אני נזכר מיד בשכנתי רוזלין קינד, האחות-מאותה-אם של ברברה סטרייסנד. לרוזי קול הרבה יותר ערב מאשר לאחותה, וכשרון מוזיקלי גדול יותר, אך המזל והכשרון המסחרי לההפך לאחד השמות הידועים ביותר בעולם שמורים דוקא לאחותה, ברברה).
בחברה עבד באותו זמן פול רוס, ובהשגחתו, חזון רקם עור וגידים. מתחת ידיו (קרי מהצוותים שעבדו עבורו) יצאה שורה ארוכה של פרויקטים מיוחדים. אחד מהם לדוגמה היה בקבוקי מקלן המדמים את הבקבוקים והוויסקי מהמאה התשע עשרה. כך לדוגמה בקבוק משנת 1874. את הבקבוק ניתן בקלות לייצר כך שידמה לחלוטין את הבקבוקים של אותה תקופה (היום, פרחים מלאכותיים מדמים כל כך היטב את אחיהם בטבע שקל לעיתים להתבלבל, עד שאנו מושיטים יד ונוגעים, או מנסים להריח, בכדי להבדיל בין חיקוי למקור).
בכדי לנסות ״לשכפל״ את הוויסקי מאותה שנה, מיפו את אותו וויסקי וצירפו הרבה מאוד וויסקים מחביות שונות, בגילאים שונים, עד שהמפה של הוויסקי החדש כיסתה כמעט בדיוק את המפה של הוויסקי המקורי. כאמור, הוויסקי אינו משנת 1874, רק ״העתק״ (Replica) של אותו וויסקי, וכך אכן נקראת הסדרה. חברים בסדרה היו 1841, 1861, 1874 ו-1876.
באותו זמן לערך, לפני כ-15 שנים, החברה יצאה עם סדרה של שנים מ-1926 עד שנות השבעים בשם ״טוב ונדיר״ (Fine and Rare). ניתן לראות סט שלם כאן בדרום קליפורניה ברשת חנויות סינית וסט נוסף בלונדון אצל אחד מסוחרי הוויסקים הידועים ביותר. אצל אותו סוחר היו כארבעה בקבוקים משנת 1926, בשעתו כשלושים אלף דולר כל אחד (היום קרוב לחצי מיליון דולר האחד). בתחילה היה קשה למכור את הבקבוקים מהסדרה, כיון שכל אחד תומחר בכמה אלפי דולרים. היום לא ניתן למצוא אותם יותר, ומחיריהם בשמיים.
היכן ניתן היה למצוא בקבוקי מקלן מקוריים מאותן השנים? אצל מר בגנוני. כמוהו, היו אחרים שהבינו את הפוטנציאל הטמון בברים, בתים ובתי מלון ברחבי איטליה, ויצאו להרפתקאת מציאת וקנית כל האוצרות האלו. אחד מהם הוא נדי פיורי, וכמוהו היו עוד נוספים. אליהם הצטרפה עד מהרה החברה עצמה, שהבינה שמלאי הוויסקי הישן מאוד בבעלותה הולך ונעלם, וחייבים לנצל כל טיפה שניתן למצוא.
ההבדל העיקרי בין האספנים למיניהם שיצאו לגלות אוצרות נעלמים לבין החברה, שהאספנים יכולים למכור את הבקבוקים רק כמות שהם, בעוד החברה יכולה להשתמש בנוזל ולהכניסו לבקבוקים חדשים, סדרות חדשות, הצעות נפלאות. כשהדבר בא מהחברה, כביקבוק רשמי, המחירים שהחברה מקבלת עבורם הם בשמיים.
הנה סוד נוסף: כבר גיליתי לכם שהחברה יכולה לבקבק מחדש את הנוזל. אך החברה יכולה לעשות דבר נוסף, המותר לפי החוק. החברה יכולה להחזיר את הוויסקי לחבית ולהמשיך את היישון שלו. ויסקי מתיישן כל זמן שהוא בחבית. כשמוציאים אותו מחבית העץ, הוא מפסיק להתיישן. אך כשמחזירים אותו לחבית, הוא ממשיך מאותה נקודה בה הפסיק.
כך ניתן לקחת וויסקי ישן ולהמשיך את תהליך היישון שלו. סודות כמוסים, וגם אני לא שיערתי שמותר וכך עושים. רק במקרה גיליתי שהדבר מותר כשאחד מראשי המזקקות ביקר אצלנו במשרד. סוד כמוס ביותר, והמבין יבין.

חיפוש אחר אוצרות אבודים
עניין הולך וגובר [צילום: ארי בוסל]

בן אותו הגיל
כשעל בקבוק מופיע הגיל (״12 שנה״ לדוגמא), הוויסקי חייב להיות מינימום בן אותו הגיל, ולא יום אחד פחות. הוא יכול להיות מבוגר הרבה יותר כשלא רוצים שמוצר יעלם מהמדף.

בינתיים, נמכר בקבוק של מקלן 64 שנים בבקבוק לאליק ב-460,000 דולר בשנת 2010 בבית המכירות הפומביות סותבי בניו-יורק
▪  ▪  ▪

לא רק אחרי בקבוקים החברה יצאה לציד. ישנם אנשים וחברות שיושבים על חביות הממשיכות להתיישן. למעשה, הדבר מקובל מאוד - כיון שהוויסקים שהם מעורבים (Blended) כמו ג׳והני ווקר או שיבס ריגל משתמשים בוויסקים מחברות שונות.
למי היו הכי הרבה חביות של מקלן? מסתבר שהם היו בבעלות איש עשיר מאוד שעסק בהשקעות, ועבורו החביות היו דבר שהוא יכול היה לדבר עליו (״יש בבעלותי אלף חביות של מקלן, …״) למרות שהוא לא עשה אתן דבר. לאחר מותו, קנה איש עסקים ממולח ובעל חזון גם הוא את כל החביות במחיר ״מציאה,״ והוא הפך בן לילה למולטי מיליונר. הוא ביקבק את הוויסקי תחת שם החברה שלו (הדבר נפוץ מאוד ומותר, כל זמן שהשם ״מקלן״ מופיע באותיות קטנות יותר משם המותג הפרטי). למרות שהמחיר של מותג פרטי הוא שליש, רבע או אפילו חמישית ממחיר המותג הרשמי, הוא עשה הון עתק ואף השכיל להתרחב למוצרים אחרים. מקלן רצו לקנות ממנו את הוויסקי, אך הוא סרב. היום, כשכמעט לא נשאר לו מקלן, הוא עסוק מאוד בקו המורחב של המוצרים שהוא פיתח.
נסכם את העובדות שאנו יודעים עד כאן. הענין במקלן הולך וגבר, ולחברה אין מספיק וויסקי ישן. כל בקבוק מקלן ישן שניתן למצוא ברחבי העולם נחטף, ממש עבור תשלום כופר גבוה. חברות ואנשים יוצאים למסעות חיפוש אחר בקבוקי מקלן. בשני מקרים נקנו ״אוספים,״ אחד של בקבוקים והשני של חביות, והחברה ניסתה לקנות את שניהם ללא הצלחה. הקונים התעשרו בן לילה.
בשל המחסור בוויסקי ישן ובשל הביקוש שנראה שאין לו סוף, החברה ״נאלצה״ להסיר את הגילאים מהקווים הרגילים שלה. כך, לדוגמה, בארופה, לא מפיצים יותר מקלן בן 18, 25, 30 או 40 שנה. בארה״ב עדין ניתן למצוא מעט מאלו (ועשר ו-12 שנים עדין במלאי), אך אם ארופה היא דוגמה טובה למה שקורה, בעתיד הקרוב מאוד גם כאן יוחלפו הגילאים בשמות נהדרים.
מדוע זה נעשה? כשעל בקבוק מופיע הגיל (״12 שנה״ לדוגמא), הוויסקי חייב להיות מינימום בן אותו הגיל, ולא יום אחד פחות. הוא יכול להיות מבוגר הרבה יותר (זה קורה כשלא רוצים שמוצר יעלם מהמדף - כך קרה לדוגמה משך פרק זמן קצר בארה״ב עם וויסקים אמריקנים). אך ללא הגיל על המדבקה, החברה יכולה להשתמש בכל גיל שהוא (או כל צרוף של גילאים).
בינתיים, נמכר בקבוק של מקלן 64 שנים בבקבוק לאליק ב-460,000 דולר בשנת 2010 בבית המכירות הפומביות סותבי בניו-יורק.

שישה בקבוקים, 12 שנים
מה זה עבורם לפתוח בקבוק שעלותו שישים אלף דולר לקבוצה של עשרים ״חברים״ העומדים סביבם ומריעים כל אימת שהם זורקים עוד עשרת אלפים או מאה אלף דולר על מספר בודד
▪  ▪  ▪

הפרויקט הבא, לאחר ה״רפליקות״ וה״טוב ונדיר,״ היה פרויקט ששת עמודי התווך של המקלן. פעם בשנתיים, החברה תוציא ווסקי נדיר, כארבע מאות בקבוקים כל מהדורה, בדקנטר מיוחד של לאליק שיעוצב במיוחד עבור אותו עמוד תווך. עוד לפני שהבקבוקים ראו אור יום, הם כבר נסחרו, ולמרות שהמחיר המוצע לצרכן פורסם מראש, הסחר היה לעיתים עד כפליים ויותר מאותו מחיר.
מדוע? ומי קונה בקבוקים אלו? מחד אספנים. מאידך משקיעים. ובין לבין, אנשים עם הרבה מאוד כסף שאוהבים להראותו. מהמרים על סכומי עתק, לדוגמא. רוסים או סינים. מה זה עבורם לפתוח בקבוק שעלותו שישים אלף דולר לקבוצה של עשרים ״חברים״ העומדים סביבם ומריעים כל אימת שהם זורקים עוד עשרת אלפים או מאה אלף דולר על מספר בודד. או ארוחת ערב במועדון לילה מפואר, כשכולם עומדים ופוערים פיותיהם למראה האוליגרך המורה לפתוח בקבוק כזה של לאליק בן כפליים מגילו של האוליגרך הצעיר.
מהלך שתים עשרה השנים, היו מהדורות שצרפת, לדוגמה, קיבלה הקצבה של רק בקבוק אחד למכירה, קליפורניה רק שני בקבוקים, וכך הלאה וכך הלאה.
הבקבוק האחרון בסדרה, ה-65 שנה, נמכר בשווקים מסוימים אך לא בארה״ב עדיין. המחיר המומלץ לצרכן הוא 36,000 דולר, אך ארבעה בקבוקים עליהם אני יודע שנמכרו לא מזמן, היו בעשרים אלף דולר לבקבוק יותר מהמחיר המומלץ לצרכן.

מה טומן בחובו העתיד?
למי שרוצה להשתעשע, הייתי ממליץ לבחור ווסקי קנדי, בשאיפה אחד עם גיל על המדבקה, ולשימו בארון לכמה שנים
▪  ▪  ▪

מה יגיע אחרי הסדרה הזאת? איני יודע. חוזקו של המקלן לא רפה, ודאי שהם ימשיכו לצאת עם רעיונות ומוצרים חדשים. אך לאחרונה, כל מה שאנחנו רואים הם מוצרים יפיפיים, בפנים ובחוץ (קרי הן הנוזל והן הקנקן), ללא גילאים ידועים ומוצהרים ברבים, וחבל. מי צפה לפני שישים, חמישים, ארבעים או אפילו שלושים שנה שהעולם ישתגע סביב המקלן? המקלן וכמעט אף לא אחר, אפילו לא אחיו המיידי.
אין אנו צריכים להרחיק לסקוטלנד ולמוצרים משם. כאן אצלנו, השוק של וויסקים אמריקנים משתולל (נסו למצוא ״פפי ואן וינקל״ בן 20 או 23 שנים. ה״פפי״ הוא מדבקה פרטית שעבר ממזקקה למזקקה, והיום הוא המותג החזק ביותר בארה״ב), כמו גם וויסקים יפנים. אליהם מצטרפים וויסקים אחרים (מניו-זילנד, סקנדינביה, וכו׳) - אך אצל אלו הדרך עדין ארוכה ביותר.
המקביל (וכנראה המחליף) המיידי של הווסיקים הסקוטים (כמו ברורה, פורט אלן ומקלן) הם הוויסקים היפנים.
למי שרוצה להשתעשע, הייתי ממליץ לבחור ווסקי קנדי, בשאיפה אחד עם גיל על המדבקה, ולשימו בארון לכמה שנים. דווקא הקטגוריה של וויסקים קנדיים היא מהזולות והטובות ביותר היום, וגם זמנם יגיע. יבוא היום ואותו בקבוק שם בפינה מאחור, עם שכבת אבק, יהיה שווה בדיקה.

[צילום: ארי בוסל]
[צילום: ארי בוסל]
[צילום: ארי בוסל]
תאריך:  26/02/2017   |   עודכן:  26/02/2017
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
הקסום והמופלא במשקאות החריפים
תגובות  [ 1 ] מוצגות  [ 1 ]  כתוב תגובה 
1
דאגות של פלצנים.
אברהם10101  |  27/02/17 08:14
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
אלי אלון
נוכח השחיתות הנפוצה והמושרשת ברשויות המקומיות, אין מנוס מלשנות שיטת הבחירות לרשויות המקומית כך שניהול העיר יופקד בידי הנהלה בת 4-5 איש שיבחרו בקפידה ויאושרו על-ידי ועדת שופטים מבית המשפט העליון וליד ההנהלה תפעל מועצת עיר שתיבחר על-ידי התושבים שתפקח ותייעץ בלבד
צילה שיר-אל
ונוס הוא הכוכב אותו אנחנו אוהבים לאהוב כיוון שהוא משפיע על מערכות יחסים וכספים    הרגשות שלנו מושפעים מאוד ממהלכי ונוס ולמעשה בכל פעם שאנחנו מוצאים את עצמנו באמצע שמחה כלשהי, הרי שקרוב לוודאי שמעורב כאן הכוכב ונוס
חיים נוי
השחקנים הצעירים של בית צבי מצליחים להפוך את ההצגה לחוויה תיאטרלית מרגשת, אולם הקוסם שהפך את המחזה לפנינה של ממש הוא הבמאי יוסי צברי, במיוחד בזכות עיצוב התנועה של "מקהלת החסידים" - בית צבי
ד"ר אליסיה גרינבנק
המורים שמלמדים בכיתות רגילות עומדים מול אתגר לא פשוט - הם נדרשים, בהתאם למדיניות משרד החינוך, ליישם תהליכי איתור לזיהוי סימנים ללקות למידה, לבנות התערבויות חינוכיות וטיפוליות הכוללות התאמות בדרכי ההוראה וההיבחנות ומענה לצרכיו הרגשיים של התלמיד. שילוב מוצלח של תלמידים עם לקויות למידה דורש התייחסות להתמודדות המורים עם השילוב ולעמדותיהם בנושא
רבקה שפק ליסק
על-פי גירסה אחת רוב תושבי ממלכת ישראל ויהודה הוגלו ובארץ נשארה רק "שארית הפליטה". על-פי הגירסה השנייה אחוז הגולים היה נמוך וחלק ניכר מהאוכלוסייה נותר בארץ. קיים פער בין הנתונים המספריים שהם חלקיים בלבד לבין התמונה הארכיאולוגית
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il