אנחנו עם שכול ונרדף

צפיתי כמו כולם בדיון שנערך, ביוזמת האופוזיציה 'הלוחמת' נגדנו ב-19.4.17, קבל עם ועולם בכנסת ישראל עם הורים שכולים, התפלצתי ובעיקר התייאשתי. התייאשתי ממה שאנו בהבל פינו מעוללים לעצמנו מבלי לזכור מי האויב האמתי והמרוויח העיקרי, האורב לנו בסובלנות אופיינית של מומחים לענייני ישראלים טיפשים במלחמות-חינם שבעוכרינו - וממתין לשעת כושר. התייאשתי כי ההפסד כולו שלנו, והחמאס מנצח בשלבים על-פי תורת השלבים שקבע עבורם הארכי-טרוריסט-טרויאני באוסלו יאסר ערפאת: "אנחנו באש"ף נרכז מעתה את כל מאמצינו להעמקת הפילוג בחברה הישראלית" (מתוך 'איווי המוות הישראלי', אריה סתיו). לצפות בשידור חי כיצד שוב נפלנו כפרי בשל לידי תועמלני החמאס שיודעים היטב להשתמש באופוזיציה השמאלנית לטובתם במטרה: 'להרחיב את הסדקים בחברה הישראלית' תוך שימוש ציני בשכול נגדנו - ולהתעלל בנו בנקודה הכואבת לנו מכל: קדושת החיים ואי השבת הבנים הי"ד - מייאש. והראייה לכך ממי שואב החמאס רוח-גבית במלחמתם נגדנו: "השמאל הישראלי ומחנה 'השלום' שלכם הם אלה שעודדו אותנו בסופו של דבר להמשיך בפיגועי התאבדות. מה שאתם מכנים בישראל 'מחנה השמאל' הוא זה שחיזק את ההחלטה ועודד אותנו להמשיך בפיגועי התאבדות כי אלה הוכיחו לנו שקיימים סדקים בחברה הישראלית והחמאס יכול לפעול כדי להרחיב" (בכירי החמאס לאבי יששכרוף ועמוס הראל 'הארץ'). ועד היום איש בשמאל לא הכחיש ולא התרגש מעדות מזעזעת זו? גם התקשורת התעלמה ולא דרשה הסברים והתנצלות מ'שמאלנים גאים'כפי שהיא נוהגת כלפי האחרים. כבת למשפחת השכול בישראל, לדעתי, אסור לשפוט הורים שכולים ולא להתווכח עימם ביגונם. גם לא עם הורים המשתמשים בשכול לצרכים פוליטיים, וכידוע ישנם כאלה לצערי. הוויכוח שלי הוא עם מחוללי הדיון בפרהסיה שציפו לסערה נגד הממשלה בתקווה לרווח פוליטי על חשבונם של הורים שכולים, אוי לחרפה. וביתר-שאת עם אלה שנפלו למלכודת שטמנה להם האופוזיציה ולא השכילו לשתוק בעת כזאת. אבל הכי הכי, הוויכוח שלי הוא עם התקשורת הרעה לישראל שעשתה שימוש ציני מעורר חלחלה בכאבם של הורים שכולים לנגח פוליטית את ראש הממשלה, כשמספר חורצי לשון ומיקרופון ידועים הגדילו לסכסך הורים שכולים בפוליטיקאים שנואים עליהם הנאלצים להתמודד מול אויב מתעתע ואכזר להשבת הבנים - שכל וויכוח מר שכזה מעלה את רף דרישותיו ומרחיק את דרישתנו. לרגע היה נדמה, על-פי התנהלותה ופרשנותה של התקשורת, שהחמאס כורע ברך ומתחנן בפני ממשלת ישראל שרק תבוא לקחת את הבנים הביתה - וזו רק הממשלה 'הרעה' הזאת שמסרבת להשיבם ? רחמנא ליצלן! ותזכורת קצרה לכל הצבועים, המתחסדים והמזדעזעים סלקטיבית: ב-29.10.15 הטיחה השופטת מרים נאור בפני אם שכולה, אמו של הנרצח דני גונן הי"ד, דבורה גונן, את הדברים הבאים: "גם לאם שכולה יש גבול במה שהיא יכולה לומר פה. הגברת לא תהפוך פה את הזכות שניתנה לה להטחת האשמות". לא זכור לי שום דיון ענייני או הבעת הזדעזעות מדבריה של שופטת עליון בישראל כלפי אם שכולה, שזה לדידי, הרבה יותר חמור ומזעזע ממה שצפינו בכנסת - וישפוט הציבור. עובדה גלויה היא: שוב מסתבר שאין שום השפלה, ושום התבטאות, ושום הסתה שלא ניתן למחול עליהן - כאשר 'הצד שלנו' מחולל אותן.