יש הסוברים שהמנהיגות בעם ישראל נולדה עם לידת משה, ונקבעה מן השמים. כי מן השמים נקבעו מהלכיו לשם קיום שליחותו כמנהיג נתרכזו במשה כל תכונות המנהיג.
כל מהלך שיעשה משה, הוא גם ידע מה יהיו תוצאות מעשיו ולאן הם יובילו אותו ואת העם איתו, כי הוא הנהיג את העם מפי הגבורה, לא בכדי הקב"ה דבר אל משה במישרין, בשונה מן הדבור שדבר ה' עם אדם ועם קין ועם נח ועם האבות ככתוב בבראשית.
עם משה דבר ה' תחילה מן הסנה ולאחר-מכן פנים אל פנים על הר סיני. הקב"ה לא מגלה על אדם בשר ודם, אך קולו נשמע כמו כאשר דבר עם ירמיהו שהכל התרחש כמו שהתרחש עם משה שאמר לקב"ה: בי אדני לא איש דברים אנכי כי כבד פה וכבד לשון אנכי (שמות ד/י) והינה ירמיהו כמשה אומר לה' כשבחר בו לנביא: הינה לא ידעתי דבר (ירמיה א') והקב"ה אמר לו: בטרם אצרך בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם הקדשתיך, נביא לגויים נתתיך. (ירמיה א) ראינו כי משה כאומר לקב"ה תן תפקיד לאחר: בי אדני שלח ביד תשלח (שמות ד/יג) כלומר שהשליחות תעשה על-ידי מי שאתה רגיל לשלוח - זה אהרן.
והקב"ה רוגז על משה ואומר לו אהרן: יהיה לך לפה ואתה תהיה לו לאלוהים (שמות ד/טז) דהיינו, משה יהיה לאהרן שַׂר וְרַב ושוב חוזר משה ומבקש שלא ימנו כנביא באמרו לאהלים: ...הן אני ערל שפתים ואיך ישמע אלי פרעה? (וארא ו/ל) והקב"ה אומר: ראה נתתיך אלוהים לפרעה ואהרן אחיך יהיה נביאך (וארא ז/א) דהיינו משה ישלוט בפרעה ואילו אהרן יהיה נביאו-ניבו-פיו של משה.
שלא כמו בימינו כל אחד סבור כי ראוי להנהיג ורודף אחרי השליטה והשלטון ואין לו חשיבות להשקפת העולם. משה, כאמור, קיבל עליו את התפקיד: זה ראה וקדש. ובהגיעו לגיל 120 שנה נאמר: "לא נס ליחֹה ולא כהתה עינו".
משה כמנהיג ידע להתריע ולהזהיר והיה מנהיג את העם כרועה צאן בּחֶן וּבְחֶסֶד ובחמלה. והיה גם מורה ומלמד ובחנית ישראל במואב: הואיל משה באר את התורה הזאת לאמור. את החוקים והמשפטים לפי יקוב הדין את ההר. (סנהדרין ו, ב). ובלבד שיעשה זאת בחכמה מבלי להתפשר על האמת והצדק. ולא על זכות עם ישראל לחיות בארצו חיים בטוחים באין מחריד.
עָם יִשְׂרָאֵל עִם הָרֶשַׁע מִתְמוֹדֵד
וּבְמִדָּה שֶׁמָּדְדוּ לוֹ הוּא לָרֶשַׁע מוֹדֵד
כֹּל דָּבָר בְּעִתּוֹ וּלְכֹל אוֹיֶב שָׁעֲתו
אוֹי לָרָשָׁע שֶׁיַּטִּיל עַל יִשְׂרָאֵל חֲתִתּוֹ
אַל יִשְׂמְחוּ וְאַל יָעַלְזוּ בְּנֵי עַוְלָה
כִּי בְּעֵת מִבְחָן יִתְנַפְּצוּ כְּבוּעָה חֲלוּלָה
רַק אֵין לָתֵת בְּיָדָם עִלָּה לִנְבּוֹח
לַמְרוֹת שֶׁהֻכּו כְּבַר וְנוֹטִים לִשְׁכּוֹחַ
וְהָחָכָם אֶל תּוֹלְדּוֹתָיו שַׁב לְאֶלֶּה שֶׁבַּעַל פֶּה וְאֶלֶּה שֶׁבִּכְתָּב
יִוָּכַח שֶׁלַּתִּקְוָה הַרְבֶּה שֶׁעָרִים
הֵם עֲרוּכִים וּכְתּוּבִים בְּסֶפֶר דְּבָרִים
בְּהִסָּגֵר שַעַר אֶחַד יִפָּתַח אָחֵר
וּבִלְבָּד שֶׁנֵּדַע לִפְתּוֹחַ שַׁעַר וְלֹא לְוַתֵּר
אֶלֶה עֶקְרוֹנוֹת הָאֱמוּנָה שֶׁתֵֹאֵר
בְּדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל הָעָם והַתּוֹרָה בֵּאֵר
רַק לְעַיֵּן מִפַּעַם לְפַעַם לֹא בְּכֻלָּם
מָהֶר נִוָּכַח שֶׁכְּבַר הָיוּ דְּבָרִים מְעוֹלָם
וְכֹל מִי שֶׁמְּעַוֵּת סוֹפוֹ שֶיְּנֻּדֶּה
כִי כָּתוּב צִיּוֹן בְּמִשְפָּט תִּפָּדֶה