כנראה שבליבו של הרב חיים קנייבסקי, "הפוסק הגדול בתורה", הגיעו מים עד נפש, בעקבות הפעילות האלימה של להקת פורעי חוק בשליחות מנהיגם הרוחני הרב שמואל אוירבך, פעילות רחוב שהפכה את המצב לבלתי נסבל במידה כזאת שאין לו ברירה אלא להגיב. והוא אכן הגיב בחריפות רבה, אבל לא רק כיוון שהמתפרעים חסמו את הרחובות בירושלים, בבני ברק ובמקומות אחרים, אלא כיוון שחמומי המוח האלה נוטלים את החוק לידיהם במצח נחושה, ופוגעים בכבוד עמיתו הרב יגאל רוזן ראש ישיבת אור ישראל, שפרחחי התורה מנסים לשבש את חייו, מצירים גרפיטי על קירות ישיבתו, סותמים בדבק את חור המנעול בביתו ומורחים זפת שחורה ליד פתח הבית.
כך או כך הגינוי של הרב קנייבסקי חריף מאוד, אך כנראה לא יהיה בו די כדי להשפיע, כי אלה הקוראים בראש חוצות דבר שקר "נמות ולא נתגייס" כנראה שאין אלוהים בלבם והם ימשיכו במעלליהם.
וכה כתב הרב קנייבסקי באיגרת המחאה שפרסם לקראת סוף-השבוע: "בזמן האחרון כבוד התורה מושפל עד שאול תחתיות על-ידי כמה ריקים פוחזים שביזו אחד מגדולי מרביצי התורה בדורנו, בהתנפלויות שונות שאי-אפשר להעלות על הכתב, כצאן אשר אין להם רועה וכי אין יראת אלוקים במקום הזה".
כדי להבין את משמעות הגינוי החמור ראוי לדעת כי הרב קַנִּייֶּבְסְקִי הוא מהמנהיגים הרוחניים הבולטים של הציבור החרדי-ליטאי, פוסק הלכה שרבים משחרים לפתחו כדי להתברך. הרב שמואל אוירבך לעומת זאת הוא המנהיג הרוחני של זרם מיעוט מחמיר מבחינה אידאולוגית בציבור החרדי-ליטאי, שהיה בעבר חבר מועצת גדולי התורה של דגל התורה, אולם מאז הפיצול שהתרחש בחוג זה לאחר מותו של הרב שך, הוא איננו משתתף בישיבותיה. כלומר: המחלוקת שאת תוצאותיה החמורות אנו רואים מדי שבוע היא בעצם מריבה בין שני אחים לתורה שרק השוני בתפיסת עולמם מפריד ביניהם. וכבר ראינו בעברנו ההיסטורי לאילו תהומות רשע מובילה מריבת אחים.
זה המקום להסביר מדוע סיסמת המפגינים היא דבר שקר. איש מבין רשויות השלטון בישראל אינו תובע מן הבריונים חובשי הכובעים השחורים רחבי התיתורה להתגייס לצה"ל. כל מה שהם מתבקשים לעשות, ללא כפייה, הוא להגיע ללשכת הגיוס ושם לקבל פטור משירות צבאי. אבל גם זה כנראה יותר מדי בשבילם. ואם הם עצמם מאמינים בסיסמת הכזב "נמות ולא נתגייס" אולי הגיע המועד שישנו את הנוסח ויזעקו אל השמים את שנאתם הלוהטת בנוסח "נתגייס ונמות למען התורה".
טוב עשתה המשטרה כאשר נמנעה מלפנות בכוח את המפגינים חוסמי התנועה, אך מבחינה ציבורית אסור לאפשר את המשך החוליגניות. הדרך היחידה למנוע את ההפרה הזדונית של החוק היא לבלום את נתיב הממון, בדיוק כמו שמדינות העולם מנסות לעשות למניעת הפעילות של ארגוני הטרור. כנגד כוח אלים שמפעילים האברכים יכולה המדינה להפעיל בחוכמה יותר כוחו, לסגור את ה"שיבר" שדרכו מוזרם הכסף המדינתי המאפשר לבריונים האלה קיום בלתי מופרע ומניח להם לנהוג בכולנו כאוות נפשם המתפרעת. והכל כאילו בשם התורה. שאותה בעצם הם מבזים.
