החיים של חנה התחילו להתהפך בכיתה י״א בגן ציבורי ליד התיכון שלה. הערב הייתה קריר, היה שבוע לפני חנוכה, וחנה התחילה לרעוד נגד הקור של הלילה. היא ישבה בקבוצה של שמיניסטים ליד נער אחד עם גוף אתלטי ועיניים כחולות ובהירות והתלהבה מהפופאולרית שלה ועל זכותה לשבת ליד חתיך כמוהו. פתאום הוא שם את היד שלו על הברך שלה ולחש באוזנה, ״את רוצה ללכת מפה״? חנה הסמיקה, הרגישה את הפרפרים שהתחילו להתרוצץ בבטן שלה, ועקבה אחריו. אחרי כמה שניות, הוא הוציא ג׳וינט מכיסו ואמר לה, ״את רוצה קצת״? עם ידיים רועדות חנה לקחה את הג׳וינט ושמה אותו על שפתיה ושאפה. ושאפה. ושאפה. והתמכרה. מאז, חנה התחילה לחיות רק בשביל הסם ונכנסה למשחק הגדול והקטלני של המכורים. אחרי שנים של שימוש מסיבי בקאניביס, נייס-גי, וקוקאין, ושלושה אישפוזים אחרי מנות יתר, חנה החלה לבקש לעזרה.
לפי נתוני משרד הרווחה, בסוף דצמבר 2011, היו בישראל 23,206 מכורים לסמים, לאלכוהול או להימורים המטופלים בשירותי הרווחה. למרות זאת, אחרי מחקר מפתיע שביצעו ב2012, ראו ש-89% מהמכורים בכלל לא מקבלים מענה במרכזי גמילה וברווחה. המשמעות של נתונים אלו מראים לנו שרק 11% מהמכורים בארץ מקבלים טיפול. כ-14 אלף מכורים לסמים ולאלכוהול פונים מדי שנה למרפאות לגמילה בישראל, ואלו רק 11% שמבקשים עזרה. ולמה זה כך? החלו ללמוד ממדינות מפותחות אחרות למה אחוז כל כך נמוך של מכורים פונים לטיפול ומצאו ״אשליה של תפקוד״.
הטענה הראשונה היא שחלק מהמכורים האלו נמצאים בספקטרום הנורמטיבי שכל אחד מאיתנו מכיר, ולכן לא יפנו לקהילות טיפוליות. אבל מצד שני, יש מכורים שפונים לקהילות האלו ולא מתקבלים לטיפול בגלל רמת התפקוד הגבוהה שלהם. ולכן, טוענים שבגלל זה אין מקום בשבילם בטיפול. בעצם, החלטות כאלו מסכנות אחוז גבוהה של אנשים להידרדר למצב קטוסטרופי. השאלה הנדרשת לשאול היא: מי מגדיר את התפקוד של המכורים האלו כתפקוד בגדרות של ״נורמטיביות״? ומי/מה באמת מגדיר מה זו באמת התמכרות ומהי הרמה המחייבת ליווי ואשפוז?
לדעתי, חייבים לקחת כל סוג של התמכרות בשיא הרצינות - גם מכורי רשת, כושר, ואוכל מכורים לכל דבר. כשהמדינה מתחילה לסלק את אלו שפונים לעזרה בגלל, לדוגמה, דיווח על עמידה במשמרות קבועות בעבודה, אנשים מתחילים להתרגל לשימוש הרגלי ותלותי בסמים, באלכוהול, בהימורים וכו׳. שימוש אולי מתחיל בכיף אבל בשנייה יכול להתהפך, להרוס חיים, ולהפוך לתלות בלתי-נסבלת. לכן, חייבים להתמודד עם התמכרות בשטח במניעה וגם בטיפול כדי להגיע לאוכלוסייה יותר רחבה. מטרתה של הכתבה הזו היא להצביע על הבעיה של חוסר רציניות לגבי גיוון ההתמכרויות וחוסר המשאבים לטפל בהן. חייבים להיחשף יותר לנושא כדי לטפל במכורים שמגיעים מהרחוב וגם באלה שמסתובבים בינינו באשליה של תפקוד ונורמטיביות. עלינו לקחת את הבעיה הזאת בידינו ולהציל אחוז גדולה של אנשים ממעגל סגור של כאב וסבל ולהביא אותם לחיים בעלי אור ומשמעות.
