תעלומת הריגתו של קצין המודיעין הישראלי בסוריה

בנימין עציוני (גלצר) נולד בתל אביב ב-27.1.1926 לדוד ואוניה גלצר. המשפחה התגוררה במקומות שונים בתל אביב באזור רחוב בוגרשוב, באזור רחוב נחום ועוד. אב המשפחה דויד גלצר עלה לארץ בתחילת שנות ה-30, ועבד לפרנסתו כאחראי על הורדת והעלאת מחסום הרכבת ברחוב הרצל בתל אביב. בנימין למד בבית-הספר היסודי אחד-העם. מגיל צעיר היה חניך תנועת "המחנות העולים" ובתיכון למד בגימנסיה "שלוה" עם סיום לימודיו יצא עם חבריו להכשרה במשק דפנה שבגליל העליון, לאחר שנת הכשרה בדפנה, עסק בנימין בהדרכה במסגרת-תנועת "המחנות העולים" בתל אביב .הוא היה מפעילי תנועה זו וחבר במוסדותיה המרכזיים. בנימין גלצר היה מחונן בכישרון הכתיבה- פרוזה ושירה, וכתב בקביעות בביטאון "במבחן"- בטאון תנועת "המחנות העולים" וכן כתב עוד מנערותו רשימות ומאמרים בעיתונים שונים. מספרים כי בנימין עציוני ניחן גם בכישרון ציור. בנימין נמנה על חברי קבוצת-הפלמ"ח הראשונה "בית-קשת", שהתיישבה בגליל התחתון בשנת 1944. הוא עבד בפלחה ועם זאת היה דמות מרכזית בחיי התרבות בקבוצה זו. לא רק איש ספרא היה בנימין אלא גם איש סייפא. הוא השתתף בקורס-סיירים במחתרת באחד המשקים והשתתף כסייר ולוחם בפעולות רבות בסביבות בית קשת ובאזורים נוספים. בנימין היה מראשוני חטיבת "גולני" וגדוד "ברק", תחילה היה מ"כ סיירים ובהמשך התמנה לקצין מודיעין בחטיבה. הוא השתתף במסגרת החטיבה בפעולות וקרבות בעמק-הירדן, בגליל התחתון ובאזור רפיח. בחזית-רפיח נפצע אולם לאחר תקופה קצרה בבית חולים צבאי מיהר לחזור לגדודו – גדוד ברק שבו מילא תפקיד של קצין מודיעין. עם חתימת הסכם שביתת הנשק וסיום מלחמת השחרור פנו אליו ראשי חטיבה גולני בהכירם בכישרון הכתיבה שלו, שיערוך וירכז ספר שיתעד את תולדות, התהוות חטיבת גולני ויתאר את מהלך הקרבות בהן השתתפה. עריכת הספר שנקרא "אילן ושלח" הושלמה ובנימין עציוני אף השתתף במסיבת עיתונאים לרגל השלמת עריכת הספר. בנימין עציוני בעצמו הכין ובדק את רשימת חילי החטיבה שנפלו בקרבות ונכללו בספר. הוא ודאי לא שיער לעצמו שתוך זמן קצר יכלל אף הוא ברשימת נופלים זו. ב-1951 נשא לאישה את מירה לבית לוין. חודשים ספורים לפני שנהרג התגורר בנימין עציוני באופן זמני בישוב מעיין ברוך בגליל העליון. הוא עבד שם בחקלאות אך במקביל עסק פה ושם במשימות ביטחוניות. אור ליום שישי 28 בדצמבר שנת 1951 יומיים שלושה לפני סיום השנה האזרחית, נר חמישי של חנוכה. חצו בנימין עציוני ושניים נוספים את הגבול הסורי באזור קיבוץ דן, למטרה כלשהי שאת טיבה איני יודע .קיימת השערה כי השלושה חשבו או קיבלו מידע שגוי שמוצב סורי באזור הגבול לא מאויש ולכן עברו דרכו והופתעו כשנורתה עליהם אש סורית אולם זו השערה ואין אישור רשמי לכך משום גורם מוסמך. מהירי הסורי נהרג כאמור בנימין עציוני גופתו הוחזרה מסוריה לישראל תוך ימים ספורים בתיווך כוח או"ם וועדת שביתת הנשק ישראל סוריה והועברה לראש פינה לזיהוי.

בנימין עציוני הובא לקבורה ביום ראשון 30 בדצמבר 1951 בבית העלמין בקיבוץ בית קשת שהוא כאמור נמנה על ראשוניו ליד קברו ספדו לו משה כלפון, איש בית קשת וחתנו אבי אשתו א.לוין חבר מעיין ברוך. הותיר אישה מירה לוין גלצר אותה נשא לאשה זמן קצר לפני מותו. אלה פלד בתה של מירה לוין (מנישואיה השניים לאחר מותו של בנימין) מספרת לי כי אימה עבדה שנים רבות בהנהלת חשבונות בקיבוץ בית קשת ובתפקידים נוספים בקיבוץ. כשבוע לאחר הריגתו של בנימין עציוני ביום ה' 3 בינואר 1952, נערכה בראש פינה ישיבת חרום של וועדת שביתת הנשק הישראלית סורית כדי לדון בנושא. עיתון דבר (6.1.52) שמדווח על כך יודע לספר כי: "חברי המשלחת הסורית ויו"ר הישיבה דחו את ההצעה הישראלית לקבוע את רצח בנימין עציוני ע"י הסורים כהפרה חמורה של ההסכם הכללי לשביתת הנשק. יו"ר הישיבה קולונל טכסיס, הצביע עם המשלחת הסורית והאשים את ישראל בהעירו, כי עציוני ושני חבריו המזוינים אשר יצאו כדי להחזיר את הפרות שנגנבו -חצו את הגבול הסורי. בגמר הישיבה נפגש סגן ש.רמתי באורח בלתי רשמי עם ראש המשלחת הסורית מאיור ג'דיד ודן עמו בשאלות העומדות על הפרק".

הנצחתו של בנימין עציוני

בקיבוץ מעיין ברוך ניטעה חורשה על שמו של בנימין עציוני. בשנת 1963 במלאת עשר שנים הוענק פרס הוצאת "מערכות" ע"ש בנימין עציוני לזוכים משה שלו ומאיר מימון, על ספריהם העוסקים בנושאי ביטחון. את הפרס העניק אביו של בנימין עציוני, דויד גלצר.