מטוטלת הפסיכוזה הישראלית בעקבות נאום טראמפ נעה, כרגיל, בין שמחה רבתי לבין ייאוש. אין זמן למחשבות, לתהיות, להערכות. כולם שולפים מן המותן ומבזבזים את התחמושת על לא כלום. לצד אלה קיימת אמת אחת: תהא חשיבותה של הצהרת טראמפ אשר תהא, הקשיים הרבים עוד לפנינו. במקום לצאת בריקודים ובמחולות או לפול לתוך מרה שחורה, ראוי לנתח את המצב לאשורו.
אין ספק שההכרה האמריקנית בירושלים כבירת ישראל היא מהלך מדיני שאת תוצאותיו נראה בעתיד הקרוב והרחוק. מי שסבור שהנשיא טראמפ הצהיר על ירושלים רבתי כעל בירת ישראל, טועה אך בעיקר מטעה. לא בכדי טראמפ לא הגדיר את גבולותיה של הבירה. מי שסבור שבהצהרה, טראמפ פתר את בעיית האגן הקדוש טועה או שחי בהדחקה. בעיית האגן הקדוש לא תמצא את פתרונה בהצהרה זו או אחרת של נשיא אמריקני. זו אולי הנקודה הרגישה ביותר ככל שהמדובר בירושלים. טראמפ לא נגע בכך ביודעו שאם בכוונתו להניע תהליך שלום כלשהו, קביעה חד-משמעית של האגן הקדוש כחלק מהבירה היהודית היא מבחינת "פיגוע המוני". טראמפ לא נחפז לשרטט את גבולות ירושלים בירת ישראל אלא קבע את המובן מאליו, המקובל על כל הציבור היהודי בארץ, היינו מערב העיר. אין בידי הוכחה ממשית לכך שטראמפ וודאי הסביר לאבו מאזן שאין בכוונתו להכיר בכל ירושלים כבירת ישראל ואף הבטיח לו לדבוק בעיקרון זה. דווקא המהומות המצומצמות למדי בקרב הערבים, כאן ובשטחים, מוכיחות שמאחורי הקלעים סוכמו עסקות אחרות.
גם העובדה שראש הממשלה דורש משריו ומהח"כים של מפלגתו לא להתלהם, לא לצאת לרחובות ברוב שמחה, גם היא הנותנת: נתניהו אינו רוצה להרגיז את טראמפ, אולי אפילו הבטיח לו שלא להוציא המונים לרחובות. את האמת רק נתניהו והצוות הקרוב אליו יודעים. זאת ועוד, נתניהו הקפיא את הליכי החקיקה של מה שהיה הכי טבעי לקדם כעת מבחינת הימין, הלא הוא חוק ירושלים הקובע שרק ברוב של 80 ח"כים ניתן יהיה למסור חלקים מירושלים. למה נתניהו הקפיא את החקיקה? כי הוא יודע שהתגובה האמריקנית עלולה להיות קשה, במיוחד לפני ביקורו של סגן הנשיא, פנס. ההיגיון אומר שאם היה ברור לכל שטראמפ תומך נלהב במדיניות הימין, לפיה כל ירושלים, על מערבה ומזרחה, היא בירת ישראל, אין טבעי יותר מאשר שישראל תבנה בכל מקום בירושלים, ללא חש וללא מורא. כאמור העובדות הן אחרות.
סימן שאלה גדול
טראמפ לא הזכיר ולו פעם אחת את ירושלים המאוחדת כבירת ישראל. האם זה היה מקרי, שהוא לא אימץ את הנרטיב הישראלי של ירושלים המאוחדת? האם זה היה בלתי מחושב? סבורני שלא. טראמפ ממשיך להצהיר על "עסקה גדולה" שתוביל לפתרון שתי המדינות. טראמפ יודע שכל תוכניותיו, אם יתבצעו, ולכך אפשר לסמן סימן שאלה גדול, לא יעלו אלא חרס אם הוא יקבע עתה שכל ירושלים היא בירת המדינה היהודית. טראמפ ואנשיו הבהירו הבהר היטב שמדיניות שתי המדינות לא ירדה מן הפרק. אז איך מיישבים את הסתירות? על-ידי נאום ידידותי מאוד שאין בו אלא חזרה על מה שהווה.
ועוד עובדה אחת שאסור להתעלם ממנה. טראמפ משך את ידיו ממעורבות יתר של ארה"ב במדיניות החוץ. סוריה היא הוכחה מובהקת לכך. הגעתו של טראמפ להסדר עם הרוסים באשר לסוריה, כולל נוכחות כוחות זרים בה, אולי אפילו אירניים, אינה מבשר טובות עבור ישראל. ההפך הוא הנכון. גם מאמציו של נתניהו לגייס את טראמפ לסיכול או לביטול הסכם הגרעין עם אירן נכשלו. טראמפ הבין את מגבלות הכוח וההשפעה האמריקנית. ואז נסוג. גם מה שקורה ביחס ל
קוריאה הצפונית ממחיש את רפיסות ידה של ארה"ב או אי-רצונו של טראמפ להסתבך בצרות צרורות. וטראמפ, לעת עתה, מדבר ומדבר ומעשים אין. אז יש כאן דפוס התנהלות בלתי יציב ובלתי ברור שאינו מאפשר קביעת מסמרות לגבי מדיניות טראמפ, בכלל, ולגבי ישראל, בפרט. אם מישהו מוכן לקבל את העובדה שמיד לאחר ההצהרה האוהדת כלפי ישראל, הנשיא חתם על צו של אי-העברת השגרירות האמריקנית לירושלים במשך ששת החודשים הקרובים, זהו דבר טבעי, שיבושם לו. אני סבור שזו דווקא ההוכחה שמדיניות טראמפ בלתי עקבית בעליל, ולמרות זאת הוא אינו רוצה לשבור את הכלים. העולם הערבי המתון זקוק לארה"ב אך ארה"ב זקוקה לו לא פחות. גם אם העולם הערבי משלם מס שפתיים עבור הפלשתינים, אין זה אומר שיקבל את כל מהלכיו של טראמפ. וטראמפ מודע היטב לכך.
בגלל כל אלה ועוד רבים אחרים, ראוי להצניע לכת, לא להתלהם, לא להטיח אשמות ולא לחלק ציונים לאחרים. הניסיון לראות במי שאינו מסכים אם דברי טראמפ, כבוגד, עוכר ישראל, בז לירושלים, הוא ניסיון נואל ולא יותר מכך. הפונדמנטליסטים והרדיקליים מבין מנהיגי ישראל ימשיכו במסורתם הנלוזה להאשים אחרים בכשלים שלהם.
