מראה כפולה למציאות ו"אביבה"

בעיתון אל חיאת הלונדוני, מה-29.3.2018, התייחס המשורר והפילוסוף אדוניס (עלי אחמד אסבר) עלאווי ממוצא סורי, החי בצרפת, בפואמה הכתובה פרוזה ושירה, למציאות העגומה בעולם הערבי שנוצרה בעקבות "האביב הערבי". הוא פתח את הפואמה בדברי פרויד כי "האדם איננו נולד לידה מושלמת..." כי אם הוא נולד תמיד! מציאות זו מחייבת את האדם להצטייד במראה שבה יוכל לראות לא רק את פניו, כי אם גם את מעשיו ומחשבותיו, בחינת "דע את עצמך". מציאות התוהו ובוהו בעולם הערבי, וכפי שאדוניס מכנה זאת "הקרעים האנכיים והקרעים האופקים", מונעת כל סיכוי לאחדות בין הערבים בכל מישור שהוא. כיום, הזהות בעולם הערבי מתבטאת בהשתייכות מדינית וכלכלית, כאשר מדינות המערב (והמזרח -צ.ג.) תומכות בה ונלחמות למען המשך קיומה. המסגרות המדיניות הקיימות מונעות ביצוע שינויים חיוניים במשטרים הערביים להטבת זכויות אזרחיהן. בהתייחסו לאירועי ההרעלה שהתרחשו לאחרונה בלונדון ובסוריה, אדוניס מבקר את המציאות העולמית שאין בה הגינות. הוא טוען שאם "נהרג או נפצע אדם מערבי אחד", אף אם הוא "היה מרגל" (סרגיי סקריפל - צ.ג.), "המדינות המערביות, האומות המאוחדות ומועצת הביטחון" פועלות מיד למענו ולמען זכויותיו. בעוד אותן מדינות ואותם ארגונים בינלאומיים אינם נוקטים בפעולה כלשהי "למניעת חיסולו של עם ערבי-איסלאמי בשלמותו" (העם הסורי בימינו, והעמים התימני והעירקי מהעבר הלא רחוק - צ.ג.). אדוניס מיצר על שהמדינות הערביות-מוסלמיות חיות מחוץ למסגרת הזמן, למרות שהן חיות בעידן המודרני. הוא סבור שהן משקיעות מעט בקידום חיי תושביהן, בעיקר בתחומי המדע והטכנולוגיה. לדעתו הן משקיעות פחות אפילו מהמדינות המוסלמיות בתקופות שבהן שלטו האומיים (המאה ה-7 ואילך) והעבאסים (המאה ה-8 ואילך) ואפילו מעידן שלטונו של מחמד עלי ששלט במצרים במאה ה-19. השליטים הערביים בעידן הנוכחי, לדעת אדוניס, מרוכזים בהישארותם, בשרידות שלטונם על-ידי חימוש צבאותיהם בכל מחיר, כדי להגן על המשך שליטתם. למרות המציאות הערבית הקשה מופתע אדוניס ש "פרחים" רבים ומוזרים פרחו ב"אביב הערבי", ביניהם הוא מונה את "פרח החיים". פרח זה מאשר שגילו הממוצע של הפרט הערבי משיג את כל ההערכות והחוקים, ומגיע ל-80 או 90 שנה. לכן חשוב לא להזדקן בטרם עת... אדוניס מסיים את הפואמה בדברי תוכחה שיריים: "מלים הן מלכודות, נאבקים בהן, הורגים בהן ונהרגים למענן. אדמתנו נגדנו, אדמתנו היא בית מלחמה עבורנו". מסקנתו העגומה של המשורר כי במאה ה-21 נוספה לרשימת זכויות האדם, הזכות של האדם להפך לחיה! כך הוודאות המחשבתית שורפת את המלים בתנורי דברי ההבל...