הבימאית מאיה שעיה, בעלת הרגישות למצב הנפשי של נשים וביכולתה לרדת לעומקי נשמתן, מעלה בהצגה שבהפקת בית צבי, המחשה של סרטו התזזיתי והדרמטי בכל דקה, שכתב וביים פדרו אלמודובר, הנודע בסרטיו הנועזים חסרי הפשרות. סצינת הפתיחה בה האם ובנה בן 17 מגיעים לתיאטרון לחזות בכוכבת הנערצה הומה רוחו, המבצעת את תפקיד בלאנש דובואה ב"חשמלית ושמה תשוקה", מתחילה עם הטרגדיה, כאשר בטרם הספיק הנער לקבל את חתימת הכוכבת - הוא נדרס. בבית החולים בו הוא מחובר למכונת הנשמה, נאמר לאם שהילד מת מוחית, והרופא מבקש ממנה לתרום את אבריו. האם, מנואלה (ספיר באומוול הנפלאה), שהיא החוט המקשר את כל הסצינות, וכובשת את לב הצופים באיכות משחקה הרגיש ומלא החום, עוברת טראומה קשה כשבנה היחיד נלקח ממנה, בטרם הספיקה להשיב לו על כל שאלותיו לגבי עברה. הסרט, כמו המחזה, עובר ביעף בסצינות קצביות ומהירות מאותו רגע של הסוף, אחורה. הבן החמוד והמקסים אסטבן (דניאל נחמן מלא הקצב, העליצות ושופע הרגשות) רוקד עם אמו לצלילי שיריו המרנינים של דייוויד בואי, (בחירתה של הבימאית מאיה שעיה), ונילווה אליה לכל תחנות חייה. הוא אומנם כבר מת, אך רוחו מלווה אותה לכל מקום והוא נראה ונשמע על הבמה כל העת.. לקראת סוף המחזה אנו מכירים את כל סיפור חייה, מה שאסטבן לא זכה לו. מנואלה, שהיא אולי הטיפוס הנורמלי היחיד במחזה, הכירה בנעוריה את אגראדו, שבפגישה לילית אחת עיבר אותה, ונעלם. הוא לא ידע שהיא אם בנו, והיא לא עלתה על עקבותיו. משום שהוא הפך לטראנסג'נדר, בלבוש אשה. תוך כדי המסע לחיפוש עברה, היא מגיעה בעזרת רוסה, נזירה צדיקה העוזרת לזונות להשתקם (סהר שוורצברג הרחומה) אל אמה של הנזירה (גבריאלה שטרנפלד המחמירה והפוגענית ובעלת הלשון החדה). בהמשך היא מקבלת עבודה כעוזרת אישית של הכוכבת הנערצה, הומה רוחו (נופר אליהו רבת הפנים ועשירת ההבעות) המקיימת קשר לסבי מסובך וטראגי עם חברתה נינה קרוז (נוי קליימן היפה והמרשימה) המכורה לסמים. כל סצינה המוזכרת פה ובהמשך - רוויה בדרמה, אכספרסיה, עם רגעים קומיים והמון אנושיות. יכולתו של אלמודובר לעסוק במיגדר, בזהות, וברצון גיבוריו לזכות ברגש, כשחלק מהדמויות כאן הם גברים טרנסג'נדרים בלבוש נשים המתפרנסים מזנות - זוכה לבימוי מבריק, עשיר בצבעוניות ובג'סטות קומיות של כל השחקנים המוכשרים. הדמות העסיסית ביותר בין כל הזונות-הגברים היא של אגראדו (גל בן מויאל שזוכה לתפקיד מלא בשר, כיאה ליכולותיו הרבגוניות, ובכך הוא כובש את לב הכל). דור לוי רב הפנים מגלם כמה תפקידים עד כי קשה להכיר שהוא אותו שחקן - כרופא, כמנהל ההצגה, כמריו וכשחקן (בתפקיד סטנלי קובלסקי, אותו מילא מרלון ברנדו ב"חשמלית ושמה תשוקה"). בחור מלא גוונים. כך גם שני שטראוס מלבבת בתפקידים רבים ושונים כפסיכולוגית, נזירה, גינקולוגית וכשחקנית. שפע הדמויות מלאות החיוניות והכה צבעוניות, התפאורה המתוחכמת של אבי שכווי, שפע התלבושות הסקסיות היפות שעיצבה רונה בקרמן, בימויה של מאיה שעיה את תרגומו של אביהוד תדהר, והמשחק הכובש והאכספרסיבי של השחקנים, מעלה יצירה תזזיתית, קצבית, שנראית לכאורה וירטואלית, דמיונית, אך הפאזל נפתר לקראת הסוף כשמתגלה מי אבי התינוק שנולד לנזירה מאותו אב שיצר את אסטבן. שלושתם - קרויים בשם אסטבן.

הצגה מאוד לא שגרתית, מורכבת, החורגת מהכבלים והמוסכמות של מחזה רגיל, ופורצת בעזרת דמיון הצופה והמחבר מסיפור רגיל אל מחוזות כה שונים ולא יומיומיים, עד כי רוחו של אלמודובר מקבלת כאן המחשה תיאטרלית מעולה. ולצופה מזומנת חוויה שלא ציפה לה.