ספק גדול אם העבריין המוכר בן כהן, שרגליו נקטעו ממטען חבלה שהוצמד בעבר למכוניתו, ידע שהוא "עבריין בכיר". העורכים באתר yent התרגשו כנראה מהעובדה שכהן קטוע הרגליים ממשיך לשמש יעד לחיסול בעולם התחתון, ולאחר שנפתחה אש לעבר ג'יפ שבו נסע בכיכר המדינה, הוא שודרג וזכה מיד בכותרת הראשית של האתר לתואר עבריין בכיר.
לשבחו של האתר יאמר שזמן קצר לאחר השדרוג הוחלט להחזיר את בן כהן למעמדו הקודם. התואר "עבריין בכיר" נשלל ממנו והוא חזר להיות סתם "עבריין מוכר".
את התארים לעבריינים מצמידים הכתבים לענייני משטרה באמצעי התקשורת השונים. לא ברור מה מביא לשדרוגו של עבריין, האם זו חומרת הפשיעה? ואיך קובעים העיתונאים את מעמדו של העבריין בעולם התחתון.
ישנה לפעמים תחושה שעיתונאים מסוימים משדרגים את מעמדו של פושע או עבריין, כדי להתחבב עליו, או להביא לך שיעניק להם ראיונות ויסכים לתת להם תגובות. אחרת לא ברור המעמד המלאכותי שבו נוהגים כמה אמצעי תקשורת להכתיר עבריינים.
מסמך ה-11
הייתי בעברי שלוש פעמים כתב לענייני משטרה. בפעם הראשונה זה היה בשנות השבעים במשך תקופה קצרה בשירותי הצבאי ככתב בגלי צה"ל, בפעם השנייה בעבודתי ב"
קול ישראל", כשהחלפתי לזמן קצר את כתב המשטרה המיתולוגי מייק הולר ז"ל, שהחליט לפרוש מסיקור תחום המשטרה, ובפעם השלישית עשור לאחר מכן, בעת שהחלפתי את חנן עזרן ז"ל, שהיה כתב המשטרה של הטלוויזיה בתל אביב.
באותה תקופה פרסם מי שהיה אז עיתונאי
הארץ אבי ולנטין את רשימת ה-11, מסמך שהכינה באותה תקופה משטרת ישראל, על 11 אנשים שנחשדו כראשי הפשע המאורגן בישראל. את הרעיון ליצור את המסמך הגו ניצב
משה טיומקין, מי שהיה מפקד משטרת מחוז תל אביב, ואליעזר שילוני שהיה אז נציב מס הכנסה.
הרעיון בבסיס יצירת המסמך היה להעמיד לדין רשימה של חשודים שהתעשרו ממעשי פשע, בעבירות של העלמת הכנסות, כפי שנעשה במקרה של אל-קאפונה, שהיה מראשי הפשע המאורגן בארצות הברית בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים.
אל-קאפונה, שהיה יעד מרכזי של ה-FBI, נעצר בשנת 1931 על העלמות מס הכנסה, ונידון ל-11 שנות מעצר. משטרת ישראל, ביקשה באותן שנים לחקות את השיטה, ולהכניס לכלא באותה דרך אחד עשר חשודים ששמם פורסם אז ב
עיתון הארץ.
בין החשודים ששמם הוזכר היו: מרדכי (מנטש) צרפתי, פעיל במפא"י באותה תקופה. רחמים אהרוני "גומדי", וטוביה אושרי שניהם סוחרי בשר, יחזקאל אסלן שהיה מסעדן, מוניה שפירא, שהיה איש עסקים, רפי שאולי, אז דמות בולטת בחיי הלילה של תל אביב, יעקב אפשטיין סוחר מכוניות משומשות, עזרא טיסונה, דוד דזאנשווילי, ו
בצלאל מזרחי, איש עסקים בעל רשת המלונות "גני מוריה" שפעלה אז באילת ובים המלח. מזרחי היה חברו הקרוב של האלוף רחבעם (גנדי) זאבי, שהיה אלוף פיקוד המרכז.
עברייני רקק
לא רק שאיש מרשימת ה-11 לא ראה עצמו אז "עבריין בכיר", או התקשט בתואר כזה, או הסכים בעצימת עין לאפשר לאמצעי התקשורת להצמיד לו תואר של בכיר בעולם התחתון, איש מהעיתונאים באותה תקופה לא העלה על דעתו שיש לסווג את העבריינים לבכירים וזוטרים.
היחיד שאולי חרג מהכלל היה אהרון בכר ז"ל, עיתונאי
ידיעות אחרונות, שפרסם מדור בשם "מאזני צדק", שזכה לפופולריות יוצאת דופן בעיתוני אותה תקופה, ונהג לכנות חלק מהעבריינים "עברייני רקק".
בצלאל מזרחי, שהיה אחד מהבולטים ברשימת ה-11 הגיש תביעת לשון הרע נגד
עיתון הארץ, והעיתונאי אבי וולנטין, על כך שיוחסה לו מנהיגות של חבורת פשע מאורגן. במשפט שהסעיר באותה עת את המדינה הוכח שמזרחי, אהרוני ואושרי, היו שותפים בעסקת סמים, והוכח שאהרוני ואושרי מנהלים אורח חיים של עבריינים, אבל בצלאל מזרחי זכה בתביעה משום שלא הוכח שהוא חבר או מנהיג של ארגון פשע.
בוקי נאה, שסיקר במשך יותר משלושה עשורים את המשטרה ועולם הפשע, בעיתונים
מעריב, חדשות וידיעות אחרונות, לא מכיר את המושג "עבריין בכיר" ומעולם לא השתמש בו. נאה אומר בציניות שמוכר רק עו"ד מפרקליטות שנושא בתואר סגן פרקליט בכיר. הוא מבהיר כי ישנם עבריינים מפורסמים, שהתפרסמו בשל מעשיהם הפלילים, אבל הם לא הפכו ל"עברינים בכירים". לדעתו של בוקי נאה, מדובר בכתבים שמבקשים להרשים את העורך כדי שיעניק לידיעה שהם מעבירים הבלטה ויצור כותרת מפוצצת.
תרבות קפיטליסטית וצבאית
עו"ד
אורון שוורץ. ממשרד שוורץ נרקיס, מעורכי הדין המוכרים בתחום הייצוג הפלילי, אומר שהתרבות הקפיטליסטית והתרבות הצבאית שנטועים עמוק בישראליות מהוות השפעה על האופן שבו תופשת כל חבורה של גנבים עלובי נפש מעמד של "ארגון פשיעה".
עו"ד שוורץ, תוהה למי בדיוק מוכרים העבריינים? לאלבום המשטרתי שכניסה אליו מעבירה אותך לצד השני של החוק? עו"ד שוורץ סבור שכפי שנוטים היום היסטוריונים וסוציולוגים לעסוק במושג "הקהילה המדומיינית", גם המושג עבריין בכיר הוא יציר כפיה של התקשורת. לדברי עו"ד אורון שוורץ, המעמד העברייני המדומיין הופך לאמיתי ככל שמושגי הרייטינג הטלוויזיוני מוכרים יותר. בעולם האמתי עבריין "בכיר" כמוהו כ"חייל" שחי על זמן שאול, תוך איימת חיסול מתמידה, ומלחמת קיום אבודה".
הוא מדגיש שאין הילה או תהילה בלהיות עבריין, אלא אם כן זהו מודל חיקוי שנערים או ילדים רואים בשכונת מצוקה שבה גדלו. עו"ד שוורץ סבור שרק אם נחדל מלהפוך עבריינים לסלבריטאים ונראה את פניהם האמתיות "נבין ששימוש במושגים שמאדירים את שמם של העבריינים כמו "עבריין מוכר", "עבריין בכיר", או "חייל" בכנופיית עבריינים הם מושגים ריקים מתוכן.
