סקר של מכון המחקר
PEW, שנערך בקרב 3,435 בוגרים בארצות הברית, מגלה שהציבור האמריקני ממשיך לצרוך חדשות באמצעות הטלוויזיה, ומעדיפים לעשות זאת באמצעי המסורתי על פני קריאת החדשות באינטרנט, או באמצעי התקשורת המסורתיים אחרים - רדיו ועיתונים. על-פי הסקר, 47% מהאמריקנים ציינו את הטלוויזיה כמועדפת עליהם בהקשר זה, כאשר האינטרנט הגיע למקום השני.
העדפת צריכת החדשות באמצעות הטלוויזיה ואי הצבתו של האינטרנט במקום הראשון צריכים להיבחן לא רק בהיבט הטכנולוגי, אלא גם ברמת האמון שהציבור נותן לכל אחת מהפלטפורמות. פריחת הרשתות החברתיות העצימה את תופעת הפייק ניוז בשנים האחרונות והעלתה את רב סרן שמועתי לדרגת רב אלוף. או, אם תרצו, מייג'ור ג'נרל. התופעה איננה תוצר של הרשתות החברתיות ולא נולדה בקמפיין של
דונלד טראמפ לנשיאות, היא ותיקה מאוד במקומותינו, משום שבכל חדשנות טכנולוגית יהיו כאלה שיעשו בה שימוש לדברים שליליים. אלא שבשנתיים-שלוש האחרונות היא צברה תאוצה משמעותית ומייחסים לה חשיבות רבה יותר, עד כדי כך שהיא הגיעה למישורי הממשל והמשפט. היא מככבת כמעט בכל רשת חברתית ואמצעי להעברת מסרים מידיים.
הטלוויזיה אומנם לא חפה מטעויות ולא נקייה משידור ניוז שמתגלה בסופו של דבר כפייק, אבל נראה שבקרב הציבור, לפחות בארצות הברית, נטמעה ההבנה שלפיה עורכי מהדורות חדשות ועיתונאים מבצעים תהליכי סינון מינימליים, שמטרתם לוודא את רמת האמינות של המידע שאותו הם משדרים. ציבור צרכני התקשורת, בחלק ניכר ממנו, גם יודע להבחין בין בליל של מידע שמתפרסם ברשת, הופך להיות ויראלי וכתוצאה מכך לשיחת היום, ואחר כך מתברר ככזה שלא היה ולא נברא, לבין מהדורות החדשות הטלוויזיונית והאמינות יותר, בין היתר מכיוון שהן מזקקות את המידע.
יותר משנתונים אלה מחמיאים לאנשי הטלוויזיה, הם מציבים מראה לא כל כך מחמיאה מול פני חברות האינטרנט בכלל והמדיה החברתית בפרט, ופייסבוק בראשן. יותר מדי מידע לא אמין, לרבות כזה שפוגע באנשים ואף מסית לאלימות, פורסם בשנים האחרונות ברשתות החברתיות. לעומת
פייסבוק, טוויטר ודומותיהן, והגולשים בהן, הטלוויזיה, כמו כלי תקשורת מסורתיים אחרים (לרבות אתרי חדשות באינטרנט), כפופה עדיין לרגולציות ולעונשים שהן נושאות בצידן, כמו גם לאתיקה העיתונאית. הגולשים, לעומת זאת, לא כפופים לכללי אתיקה ולרגולציה, אלא רק לחוקי המדינה, ולכן רבים מהם מרשים לעצמם לפרסם ככל העולה על רוחם, ולא משנה מידת האמינות של המידע. שלא לדבר על המידע הכוזב שמפיצות, על-פי החשד, קבוצות שונות ואף מדינות.
אמון הציבור בתקשורת בישראל
אם עוסקים באמון צרכני החדשות בתקשורת, השבוע פרסם
המכון הישראלי לדמוקרטיה את מדד הדמוקרטיה הישראלית ל-2018, שזהו אחד הנושאים שנסקרים בו. מניתוח הממצאים, שפורסמו באתר המכון, עולה כי אמון הציבור באמצעי התקשורת נמצא במגמת עלייה, אם כי הוא עדיין נמוך: רק 33% מהציבור נותנים אמון בתקשורת, לעומת 30% בשנה שעברה ו-31% ב-2016.
יש לראות בעלייה הזו דבר חיובי, במיוחד לאור ההתקפות הבלתי פוסקות שיש על אמצעי התקשורת ועל עיתונאים מצד מוסדות השלטון, במיוחד אלה שהתקשורת אמורה למקד את הביקורת שלה בהם.
ד"ר
תהילה שוורץ אלטשולר, חוקרת במכון הישראלי לדמוקרטיה, ציינה בראיון שפורסם באתר האינטרנט של אגודת העיתונאים בתל אביב שאל מול העלייה ברמת האמון של הציבור הישראלי באמצעי התקשורת, יש שחיקה ברור ברמת האמון הכמעט אבסולוטית שהייתה לציבור במידע המפורסם באינטרנט. היא ציינה כי בשנתיים האחרונות יש ירידה ברמת האמון בפלטפורמות ברשת, בגלל העובדה שהציבור הבין שמפורסמת בהן דיסאינפורמציה מטרידה.
השורה התחתונה: תהליך צריכת החדשות עבר בשנים האחרונות שינויים וחלק גדול ממנו עבר לדיגיטל. אלא שאם בעבר היה הייפ רב בהקשר זה סביב הרשת, שהגיע עד לרמת סגידה לכל מה שהוא וירטואלי ואינטרנטי, אנחנו עדים בימים אלה לתהליך של התפכחות, של חזרת האמון במדיה המסורתית, שלמרות המתקפות החוזרות ונשנות עליה, נלחמת על מתן אינפורמציה מוסמכת ואמינה עד כמה שאפשר. זה לא אומר שהיא לא מוטית ואין לה אג'נדה, אבל המידע שבוחרים לפרסם במדיה המסורתית, כולל בטלוויזיה, עובר תהליך סינון, שמבטיח רמת אמינות מסוימת - ובציבור מבינים את זה.
