שטייף, צווים, רומניה.

קראתי שהדס שטייף - אזרחית עובדת צה"ל שמועסקת ככתבת בגלי צה"ל - קיבלה את הטלפון של יושב-ראש לשכת עורכי הדין אפי נוה, שהתפטר השבוע מתפקידו. שטייף העזה לפתוח את הטלפון בעזרת מומחה אבטחה, ולמרות זאת זכתה לחסינות תמורת מסירת המכשיר הנייד למשטרה. הטלפון שנשכח בכספת דירת אחת מנשותיו של נוה, שאיתה הוא מנהל מערכת גירושים מכוערת, נמסר לשטייף, שנחשפה לכאורה למאות התכתבויות בין נוה לבין מועמדות לשיפוט, ובהן אשתו של שופט ששמו נקשר לפרשה. שטייף שחשפה עצמה לחקירה ולמעשה פלילי, הצליחה להתגבר על המשוכה שחילצה אותה מעבירה חמורה, לאחר שפרקליטות המדינה והפרקליטות הצבאית, ניהלו משא-ומתן שהעניק לשטייף חסינות בדרך של הסכם שנחתם בין הצדדים כתנאי למסירת המכשיר. המעשה שעשתה שטייף, הגם שהוענקה לה חסינות, הוא מעשה חמור ביותר. סעיף 2 בחוק הגנת הפרטיות הנוגע בין השאר לשימוש שלא כדין בהאזנה קובע כי המאזין האזנת סתר שלא על-פי היתר כדין-דינו מאסר חמש שנים. חוק הגנת הפרטיות קובע גם כי לו הייתה שטייף משתמשת ביודעין וללא סמכות כדין, בידיעה או בתכנה של שיחה שהושגו על-ידי האזנת סתר, בין שנעשתה כדין או בין שנעשתה שלא כדין, או מגלה ידיעה או תוכן שיחה כאמור ביודעין לאדם שאינו מוסמך לקבלה היה דינה מאסר של חמש שנים נוספות. פרקליטות המדינה החליטה שהיא מעוניינת בשירותיה של שטייף, והעניקה לה מעין מעמד של עדת מדינה. זהו מעמד שניתן בדרך כלל לעבריינים תמורת מידע, ולכן כלל לא ברור מה יקרה אם יוחלט להעמיד את נוה לדין, ושטייף תידרש בין השאר לספר לבית המשפט איך הגיע המכשיר לידיה ומי המקור שמסר לה אותו. במקרה כזה תיאלץ שטייף לחשוף את מקורותיה, ולא ברור איך מתיישבים הדברים עם המשך העסקתה בגלי צה"ל, עם אתיקה עיתונאית פסולה ועם הלכת ציטרין, שבה הרחיב בית המשפט העליון את החיסיון העיתונאי. אם שטייף תיאלץ לגלות ממי קיבלה את מכשיר הטלפון הנייד, היא תיאלץ לפעול בניגוד מוחלט להלכה שהתקבלה, ובניגוד לעמדת מועצת העיתונות - דבר שעלול לפגוע בעתיד בעיתונאים רבים. הסיטואציה שבה מעורבת שטייף היא לכאורה עיתונות עבריינית. אסור היה לה בתכלית האיסור לקבל לידיה את הטלפון הנייד של אפי נוה. אסור היה לה לפתוח אותו שלא כדין, ואסור היה לה להחשף לתוכנו של המכשיר. שטייף היא עיתונאית. היא לא כוהנת מוסר, והגירושים הקשים והמכוערים של משפחת נוה אינם צריכים להיות מעניינה. לא רק שהיא קיבלה לידיה טלפון שאינו רכושה של גרושתו של נוה, היא גם פעלה לפתיחתו שלא כחוק, תוך הסרת מנגנוני האבטחה שנועדו לשמור על המידע, ונחשפה למידע שאסור היה לה להחשף אליו. החלטת הפרקליטות להגיע עם שטייף להסכם שעל פיו היא לא תועמד לדין, ובמקום זאת תמסור מידע, או מכשיר הכולל מידע, היא דוגמה קלאסית להסדר שנעשה עם עדי מדינה, גם אם ההסדר או ההסכם שנחתם אינו נושא את הכותרת הזאת. אין זה הגיוני, וגם לא מתקבל על הדעת ששטייף תוכל להמשיך בעבודתה בגלי צה"ל אפילו יום אחד. התנהלותה איננה יכולה להוות דוגמה לחיילים המשרתים כעיתונאים בגלי צה"ל, ועל הרמטכ"ל החדש אביב כוכבי, יחד עם קצין חינוך ראשי שאליו כפופה התחנה, להראות לה מייד את הדרך החוצה. מי שנהג כמו חובב חסר ניסיון, וחסר עמוד שידרה עיתונאית, הוא מפקד גלי צה"ל שמעון אלקבץ, שמוכר כמי שמצטיין בעיקר בחנופה וכנראה פחות בניהול. לא ברור האם אלקבץ נחשף לחומרים ממכשיר הטלפון של נוה, שהרי אם הובאו לידיעתו פרטי ההקלטות, או שהוא שמע אותם, הוא אינו יכול להמשיך בתפקידו כמפקד גלי צה"ל, ועליו לפנות את כסאו לטובת מפקד תחנת שידור שהוא גם עיתונאי וגם ידע לגדוע דברים כאלה באבם מבלי שייאלץ להגיע למצב שלאחד מהכפופים אליו תינתן חסינות. אם אלקבץ לא הבין משום שהתפקיד גדול על מידותיו, ואולי משום שלא הפעיל שיקול דעת ראוי, שלתחנה צבאית אסור להיות מעורבת בפרשייה כזאת, הרי שהוא חסר כישורים בסיסים לניהול תחנת שידור. חנופה מקצועית, תוך אמירת דברים שינעמו לאוזנו של השומע, אינם יכולים לבוא במקום חוט שידרה ומנהיגות. ואי-אפשר לסיים בלי תזכורת קטנה לבעלי הזיכרון הקצר. בשנת 2000 נגזרו על הדס שטייף 100 שעות של עבודות שירות לאחר שנמצאה אשמה בסיוע ל...האזנות סתר. שטייף לא הורשעה בביצוע ההאזנות אלא בסיוע, לאחר שנתנה לכתב של גלי צה"ל קוד שבאמצעותו ניתן היה להאזין בהאזנת סתר לשיחות עידכון שקיים מפקד מרחב דן במשטרת ישראל עם פיקודיו למרחב. השופטת יהודית אמסטרדם כתבה בהחלטתה: "משלא הורשע מי שביצע במישרין את האזנת הסתר שלא כדין, על-אף שאני מוצאת אותה אשמה איני מרשיעה אותה". שופטי הערעור דבורה ברלינר, יהודית שטופמן וזכריה כספי אימצו את טענת התובעת עו"ד אושרה גז, שהדגישה כי נסיבות ביצוע העבירה היו יכולות לגרום תקלה של ממש לציבור. 18 שנים אחרי המקרה החמור בוחרת פרקליטות המדינה להעניק חסינות למי שנמצאה אשמה בסיוע להאזנת סתר. האם הפרקליטות ידעה על מעורבותה של שטייף שמונה שנים קודם לכן במעשה חמור שמטיל צל כבד על התנהלותה? ואולי הלהיטות לבוא חשבון עם עו"ד אפי נוה, שהטיח מילים קשות בפרקליט המדינה, היא זו שאיפשרה לשטייף לזכות שוב מן ההפקר.

בתקופה שבה הרשתות החברתיות הן גורם מוביל בתקשורת, ומידע מועבר גם באמצעות מסרונים, אין למעשה דרך שתמנע את פרסום מידע, או שתחשוף את עקבותיו של מי שמפרסם דברים בניגוד לצו איסור הפרסום. לכן נכון יהיה להוציא צווי איסור פרסום במשורה. הפרסומים שקדמו להסרתו החלקית של הצו התבררו ברובם כמדויקים, מה שהוכיח את משקלם של צווי איסור הפרסום ומה הם שווים. עבור המשטרה מדובר בעניין פשוט - היא פונה לשופט תורן בבית המשפט, מציגה בפניו חומרים שלטענתה הם סודיים ופרסומם עלול לשבש או לסכל את החקירה, וזוכה מייד בצו המבוקש. מרבית אמצעי התקשורת מכבדים את צווי בית המשפט, אבל ישנם גם כאלה שכבר למדו שהחוק בעניין הפרת צווי איסור פרסום כמעט שלא נאכף. במרוץ הרב-ערוצי על תשומת לבו של הקורא והמאזין, לא מעט אמצעי תקשורת מוכנים להסתכן באופן מחושב. ביחידה לחקירות הונאה בימיו הגדולים של בנימין זיגל, שירת סגן ניצב בשם דוד שאלתיאל, שהיה סגן ראש יאח"ה. הוא התפרסם באמירה שנהג להשמיע לפיה כאשר המשטרה מבקשת לזכות בפרסום בטוח היא מזדרזת להגיש בקשה להוצאת צו איסור פרסום. שאלתיאל אינו לבד. גם סגן ניצב בועז גוטמן, שהיה ראש מפלג חקירות ביחידה הארצית לחקירות הונאה מחזיק באותה דעה. גוטמן אומר כי בעשרות שנות שירותו בתפקידים בכירים במשטרה, הוא לא נתקל מעולם בשופט שסירב להענות לבקשת המשטרה ונמנע מלהוציא את הצו המבוקש. גוטמן, שלא נרתע מהתבטאויות חריפות, מעריך שהוצאת הצווים האוטומטית, אינה מוסיפה כבוד או הערכה למערכת בתי המשפט, ובלשונו: "מדובר ברובוטים שהם שופטים שרכים מחותמת גומי". גוטמן לא מבין מדוע יש צורך בצווי איסור פרסום, אלא אם מבקשים להוציא אותם כדי למנוע הדלפות מתוך המשטרה, שהרי פרטי החקירה ידועים רק לחוקרים ולנחקרים, שלא יעבירו את פרטי החקירה לאמצעי התקשורת כדי לא לפגוע בעצמם. בתקופה שבה שימש זיגל מפקד היחידה לחקירות הונאה, לא התבקשו מעולם בתי המשפט להוציא צווי איסור פרסום. גם ללא צווים דבר לא דלף מחדרי החקירות, אלא אם המשטרה רצתה שיתפרסם. בפרשה שנקשרה בשמו של עו"ד נוה, פורסמו במרוצת החודש שבו היה הצו בתוקף מאות מסרונים שהועברו מיד ליד, ובהם תיאורים מפורטים על הפרשה. בכמה מקרים היו גם מי שעשו שימוש בדרך הזאת כדי לסגור חשבון עם מי שלא היו קשורים לפרשה, תוך אזכור שמותיהם ותמונותיהם של שופטים ועורכות דין, שכלל לא נחקרו ולא היו דרושים לחקירה במשטרה, מה שמעיד שהנזק מהוצאת צווי איסור הפרסום גדול מהתועלת. צו איסור הפרסום הנוגע לחקירתו של עו"ד אפי נוה, הוליד שיטה שהייתה נהוגה בארץ הרבה שנים, שבה היו גורמים שונים מדליפים לאמצעי התקשורת בחו"ל ידיעות בנושאים ביטחוניים שפסלה הצנזורה. בפרשה הזאת נעשה שימוש באתר אינטרנט שמפעיל יהודי בשם ריצ'ארד סילברסטין, שמתגורר בצפון ארצות הברית ואשר מוכר בשם "תיקון עולם". האתר, שבימים כתיקונם עוסק בין השאר בכיבוש בשטחים ובשלטון הימין, העניק סיקור שוטף לפרשה, מה שמלמד על יעילותם של הצווים לאיסור פרסום.

הייתי השבוע שוב ברומניה, ולמרות שאיני ממוצא רומני אני נהנה בכל פעם מחדש. לא יכולתי להחמיץ את ה"דיל", שבו ניתן לטוס לרומניה במחיר שהוא זול יותר מלחיות בארץ, שלא לדבר על כך שמחירי בתי המלון והארוחות הם ללא תחרות עם ענף המלונאות בישראל. אז מה כלל ה"דיל"? טיסה עם העברות, מלון חמישה כוכבים עם ארוחת בוקר, והכל ב-570 דולר לאדם. זה לא משהו שרק אני יכולתי להשיג, ישנם חודשיים בשנה שבהם מחירי הטיסות והאירוח כל כך זולים שאסור להחמיץ את ההזדמנות. רומניה מלאה בצעירים מישראל שבאים להמר בקזינו. המחירים הזולים מביאים משפחות שלמות לעזוב הכל ולנצל את ההזדמנות שלא תחזור בחודשים הבאים. עניין קטן הפריע לי והוא החזר המע"מ שמגיע ברומניה ל-22 אחוזים. מכיוון שהכל זול ברומניה, ישראלים רבים רוכשים בקניונים המפוארים בגדים, נעליים, וגם מוצרי חשמל. בחנויות מבטיחים לקונים הישראלים החזר על מלוא המע"מ בנמל התעופה, בתמורה לאישורים שמעידים על הקנייה. אלא שלהבדיל מגרמניה, שם מקבל כל תייר את ההחזר הכספי במזומן בשדה התעופה, ברומניה מבטיחים לך שאם תשאיר במכס הרומני את המעטפה העמוסה בקבלות, תקבל בדואר או לחשבון הבנק מייד את ההחזר, אך זה לא קורה לעולם. מעניין למה.