דרך המלך לקבל פיצוי בשל נזק גוף מרשלנות רפואית היא באמצעות תביעה מתאימה. לאחרונה מועלות יותר ויותר טענות כנגד העלייה בהיקף תביעות הרשלנות הרפואית בישראל. כה חמור המצב - כך נטען - עד כי רופאים מפנים לבדיקות מיותרות רק בשל החשש להיתבע. האם אכן איבדנו שליטה על תביעות הרשלנות הרפואית בישראל?
לאחרונה התכנסו ראשי המערכת הרפואית בישראל בכנס ים המלח (3/2018) שם דנו ב"סוס הפרא" של תביעות הרשלנות הרפואית - הועלו טענות על כך שמוגשות תביעות סרק כנגד רופאים; על כך שבתי-המשפט מוטים בתביעות אלו לטובת הנפגעים-התובעים; על כך שקיימות תביעות רבות שאינן מוצדקות (תביעות סרק); על ריבוי תביעות ותשלומי יתר עם עלייה של 29% במספר התביעות בין השנים 2006 ל-2017, ועלייה בהיקף הפיצוי הממוצע לתביעה, מכ-56,000 שקלים בשנת 2006 לכ-134,000 שקלים ב-2017. נטען, כי החשש של הרופאים להיתבע מביא ל"רפואה מתגוננת" - הפניית מטופלים לבדיקות רק כדי לא להיתבע, ולא כי באמת צריך אותן.
כנגד זה הוצגו בפני הרופאים נתונים עובדתיים אשר העמידו בסימן שאלה גדול את טענות "סוס הפרא" של תביעות הרשלנות הרפואית בישראל [ר' בכתבתה של רוני לינדר-גנץ מ-7.4.18 באתר דה-מרקר]:
- לצד הגידול בשיעור התביעות בין השנים 2006-2017, חל גידול של 25% באוכלוסייה כך שלא מדובר בגידול בלתי פרופורציונאלי בתביעות.
- לפי דיווחי חברות הביטוח ובתי-החולים (בין השנים 2000 ל-2014), 74% מהתקלות הרפואיות המדווחות לא הגיעו לכלל תביעה, קרי רוב הנפגעים אינם תובעים וכאשר תובעים, נמצא ש-20% מהתביעות מסתיימות בגישור, 5% מסתיימות בדרך אחרת ורק 1% מהתביעות מגיע לפסק דין.
- רוב תביעות הרשלנות הרפואית נדחות - 52% - לעומת 48% מהתביעות שמתקבלות.
עולה השאלה, אם כן, מדוע חשים הרופאים כנרדפים על-ידי מטופלים (ועורכי-דינם) שמבקשים לתבוע אותם שלא בצדק, "יד ביד" עם מערכת משפט הנוטה באופן מובנה לטובת התובע הנפגע, שעה שלפי הנתונים הקיימים רוב המטופלים כלל אינם תובעים ורוב התביעות דווקא נדחות על-ידי בתי-המשפט?
הסבר אחד שיכול אולי להסביר תחושת הרופאים הנ"ל מקורו בלשון החוק - היא פקודת הנזיקין הארכאית הקובעת שרופא שפעל בצורה בלתי סבירה הוא
רשלן. השימוש בטרמינולוגיה "רופא רשלן" במסגרת פסק-דין המפורסם במאגרי מידע וחשוף בעידן של היום ברחבי הרשת לכל עין מחפשת, עלול לפגוע בשם הטוב של הרופא הנתבע ובפרנסתו.
נראה כי במסגרת מערכת יחסים רגישה ומיוחדת שכזו, כשמצד אחד ניצב רופא שרצה לעזור ומצד שני מטופל שניזוק בגופו בשל טעות שלא אמורה הייתה להתרחש - יש מקום לנסח סעיף חוק המגדיר אחריות הרופא לנזקי המטופל, מבלי לעשות שימוש בטרמינולוגיה של רשלנות. מבחינה משפטית מדובר בשינוי סמנטי בלבד (כל עוד מבחן הסבירות ימשיך לשמש האינדיקטור לחבות הרופאים במקרים אלו).
הסבר אחר מקורו בתפיסה של הרופאים: הרופא, שפעל מתוך מטרה לרפא ולעזור (לפעמים אפילו תוך כדי השקעת משאבים רבים לטובת החולה) אינו מסוגל להבין - כקונספט - כיצד המטופל למענו פעל, מעז לתבוע אותו. הוא רואה בזה חוצפה.
עם כל הכבוד, מדובר בהתבוננות צרה וחד-צדדית - הצד של הרופאים. אך אל לרופאים להתכנס באינטרסים שלהם בלבד - במשוואה הלא פשוטה הזאת יש צד נוסף - הצד של האדם שנפגע בגופו, לפעמים בצורה קשה עד כי אינו יכול עוד לפרנס ולדאוג לעצמו ולבני משפחתו (כולל מקרים של פטירה, חו"ח). אירוע שכזה מסוגל למוטט משפחה שלמה. הפיצוי הוא צורך במקרים אלו - חיוני והכרחי - שיש למלאו כחלק מהאינטרס המוגן של הנפגע וסובביו.
כעורכי-דין - וככאלו ספקנים גדולים - נציע הסבר שלישי לטענות הרופאים על "הרדיפה" אותם: אפשרות ש"מאחורי הקלעים" מסתתרים גורמים בעלי עניין (כלכלי), המנסים להביא לכדי צמצום היקף התביעות בשל רשלנות רפואית והיקף הפיצויים שנפסקים בתביעות אלו.
בשנים האחרונות בוצעו מספר ניסיונות להגביל באמצעות חקיקה בכנסת את האפשרות לתבוע על רשלנות רפואית בתחומי רפואה שונים ולהגביל סכום הפיצוי בתביעות. מהלכים אלו עד-כה לא נשאו פרי.
בארה"ב, לעומת זאת, ניצלו חברות הביטוח את המקרה המוכר של התביעה נגד מקדונלדס בשל כוס קפה רותח שנשפך על ירכי לקוחה (Liebeck v. McDonald's Restaurants) לצורך גיוס דעת הקהל (והפוליטיקאים) לצדם, כדי לחוקק חוקים שיגבילו סכומי הפיצוי בתביעות רשלנות רפואית (Damages Cap). בחלק מהמדינות מהלך זה הצליח, בחלק לא, ויש שאמרו אפילו שמדובר בצעד בלתי חוקתי הנוגד את החוקה האמריקנית [למתעניינים בנושא מומלץ לצפות בסרט הדוקומנטרי "HOT COFFEE" משנת 2011 (הוצג ב-Sundance Film Festival)].
חשוב לזכור, עולם הרפואה הופך יותר ויותר עסקי עם השנים, הרפואה הפרטית נמצאת בנסיקה, ניתוחים פרטיים זה כבר לא רק עניין של רפואה אסתטית, וחוות דעת שניה אצל רופא מומחה מקליניקה יוקרתית הפכה כבר לנחלת הכלל. בקיצור, מדובר בעסק כלכלי לכל דבר ועניין - וכמו בכל מקום בו יש כסף, יש אינטרסים. אז איך אומרים? שלא יעבדו עליכם...