ג'ינפינג שי

בשנת 1979 נישא לקה לינגלינג, ב-1982 הסתיימו נישואי השניים בגירושים. ב-1987 נישא לפנג לי-יואן, זמרת ואמנית במה פופולרית בסין. לזוג בת אחת.

נולד בעיר בייג'ינג. בנו השני של שי זונגשון, ממייסדי המפלגה הקומוניסטית בסין, אשר החזיק במספר תפקידים בכירים בהנהגת המדינה, ביניהם סגן ראש הממשלה. בזכות מעמדו של אביו בילה שי את שנות ילדותו בקרב משפחות האליטה התרבותית והפוליטית בסין והוא נחשב כבן לדור "הנסיכים", תואר שניתן לצאצאי דור המייסדים של השלטון הקומוניסטי בסין. ב-1962 הודח אביו מתפקידיו במפלגה ונשלח לעבודה במפעל. בתקופת המהפכה התרבותית, כחלק ממהלכי "הטיהור" שנעשו במפלגה הקומוניסטית נשלח אביו למאסר ואחת מאחיותיו נהרגה בהסתערות על בית המשפחה. שי עצמו, בן 15 באותה עת, נשלח לעבוד כפועל בכפר חקלאי באזור מרוחק ושהה שם עד 1975. למרות אירועי המהפכה התרבותית, נותר נאמן למפלגה הקומוניסטית וניסה להשתלב בה, אך רק ב-1974 אושרה חברותו באופן רשמי. לאחר מכן שימש למשך כשנה כמזכיר סניף המפלגה בכפר בו עבד. בשנים 1979-1975 למד הנדסה כימית באוניברסיטת טסינגואה שבבייג'ינג. בתום לימודיו החל לטפס במעלה ההיררכיה במפלגה הקומוניסטית, תוך שהוא ממלא תפקידים שונים במטרה לבנות את בסיס כוחו הפוליטי. בתכנון מהלכיו הפוליטיים נעזר באביו (אשר השתחרר כבר מן המאסר) ובקשריו במנגנון המפלגתי. בשנים 1982-1979 שימש כיועצו של Geng Biao, מזכ"ל הוועדה הצבאית המרכזית של סין. בשנת 1982 הועבר לבקשתו מעיר הבירה לז'נגדינג, אזור חקלאי עני, שם שימש כסגן המזכיר הכללי של המועצה המקומית. מהלך זה נועד לטשטש את זיהויו כבן האליטות וליצור לו תדמית של מנהיג עממי המחובר לשכבות החלשות בחברה הסינית. ב-1985 עבר לכהן כסגן ראש העיר שיאמן במחוז פוג'יין. בשנים לאחר מכן מילא תפקידים שונים בהנהלת המחוז עד שלבסוף, בשנת 2000, מונה למושל המחוז. בשנים 2007-2002 כיהן כמזכיר הכללי של המפלגה במחוז ג'ג'יאנג. ב-2007 כיהן מספר חודשים כמחליפו של למזכיר הכללי של המפלגה בשאנגחאי, ובסוף אותה שנה צורף כחבר בפוליטביורו, ועדת הנהגת המפלגה. בראשית 2008 מונה לתפקיד סגן נשיא סין, ב-2010 מונה לתפקיד לסגן יושב ראש הוועדה הצבאית המרכזית.

נשיא סין ב-2012 מונה לתפקיד המזכיר הכללי של המפלגה וכן ליושב-ראש הוועדה הצבאית המרכזית, צמד תארים שהפכו אותו למנהיג סין בפועל. במרס 2013 מונה לנשיא סין. כבר בראשית כהונתו הציג את את חזונו עבור סין, זכה לכותרת "החלום הסיני" - הבאתה של סין כמדינה למעמד של מובילה עולמית בכל התחומים: כלכלה, תרבות, צבא, טכנולוגיה ועוד, זאת לצד העלאת איכות החיים ורמת החיים של תושבי סין עצמם. אחד הביטויים המעשיים לחזון "החלום הסיני" הוא יוזמת "החגורה והדרך", במסגרתה החלה סין בפיתוח רשת נתיבי סחר עולמית, תוך מיצובה כבעלת השפעה מדינית וכלכלית לאורך תוואי הנתיבים. לצורך הוצאת התוכנית לפועל הקצתה סין כטריליון דולר להשקעה במיזמי תשתיות (נמלים, מסילות רכבת, גשרים וכו') במדינות באסיה, באירופה ובאפריקה. בהנהגתו הצליחה סין לשמר את מעמדה ככלכלה השנייה בגודלה בעולם, אך גם נאלצה להתמודד עם ירידה מתמשכת בקצב הצמיחה במשק הסיני. במהלך כהונתו כנשיא סין הוביל גם מספר תוכניות לאומיות אגרסיביות שנועדו, על פי המוצהר, לבער את נגע השחיתות בסין. כחלק מתוכניות אלו פוטרו מאות אלפים בעלי תפקידים ציבוריים: פקידים במנגנון המפלגתי, אנשי צבא, פוליטיקאים ועוד. על פי פרשנות מקובלת עשה שימוש בנימוק המלחמה בשחיתות על מנת להדיח יריבים פוליטיים ולבצר את מעמדו במפלגה. במקביל למהלכים אלה הוביל מספר רפורמות מבניות בשלטון הסיני, אשר גם הן הובילו לריכוז סמכויות בידי נשיא המדינה, הן מול המערכת הבטחונית והן מול המנגנון המפלגתי. כקודמו בתפקיד, המשיך בקידום רפורמות כלכליות במשק הסיני, אך במקביל הוביל מדיניות שמרנית ובלתי מתפשרת בכל הנוגע לתחום זכויות האזרח בסין וקידום תרבות פוליטית דמוקרטית. כך למשל במסגרת מדיניות זו אכפו השלטונות בסין שורה של מגבלות על חופשי הביטוי שעיקרן מניעה של השמעת טענות ביקורת נגד ההנהגה והמשטר הסיני. בראשית 2018 נודע כי הוא פועל לקדם תיקון בחוקה הסינית, אשר יבטל את מגבלת שתי הכהונות על משרת נשיא המדינה. אם התיקון יתקבל, יוכל להמשיך ולכהן כנשיא סין לכל ימי חייו.