לפני מספר חודשים פסל בג"צ על הסף עתירה של 71 מתושבי שדרות שביקשו שהמדגים הטכנולוגי הנאוטילוס יובא ארצה לניסויי אמת, לבחינת יעילות יירוט הלייזר. כעת מונחת לפתחו דרישת תושבי עוטף עזה שיציבו את מערכת כיפת ברזל באזורם כפי שהובטח להם ופורסם בהרחבה בכל כלי התקשורת, או לחילופין למגן את כל האזור. תשובת המדינה לבג"צ הייתה בלשון המעטה תמוהה. טענתה הייתה שמעולם לא התחייבה להציב את המערכת באזור. מעניין יהיה לראות האם תצליח המדינה למחוק את כל אותם הפרסומים והצהרותיו הבומבסטיות של שר הביטחון לשעבר, התושב מספר אחד של העיר שדרות, ושופרי מערכת הביטחון לדורותיה בארבע השנים האחרונות.
מה שנעדר מהדיונים הנרחבים לאחרונה על-פי הפרסומים בתקשורת, הוא אופן ההגנה המתוכננת על התשתיות, כגון תחנות כוח, או חמור מכך - המפעלים הפטרוכימיים במפרץ חיפה ובאזור התעשיה באשקלון. אזלת היד של מערכת הכיבוי בשריפה המשתוללת ביערות הכרמל, תתבטל בשישים אם יפגעו טילים באחד או יותר מהמפעלים העוסקים בחומרים מסוכנים, כגון האמוניה או הכלור. יתרה מזאת, בזירת מלחמה סביר להניח שמדינות העולם לא תחלצנה לסייע בידינו לכיבויה שריפות המהולות בחומרים מסוכנים, ולא רק בעטיים של הגזים והחומרים הרעילים שירחפו באוויר יחדיו עם העשן הסמיך, שיגרמו לעשרות אם לא לאלפי מאות נפגעים, אלא כדי שלא להיקלע לעימות המזוין בינינו לבין אלה המצהירים על כוונותיהם להשמידנו.
תחנת הכוח באשקלון אינה בתחום מעטפת ההגנה של מערכת כיפת ברזל נגד טילי הגראד, המצויים בשפע בידי החמאס, גם לו תוצב בעוטף עזה. שיתוקה של תחנת הכוח במטח הטילים המשולב של אויבנו מצפון ומדרום (כפי שפורסם בישראל היום) תגרום לעלטה באזורים נרחבים במדינה ותשתלב היטב עם עשן הרעלים שירחף באוויר. ואם חלילה יגיעו טילים גם לכור הגרעיני בדימונה או בנחל שורק (שהרי גנרלים רבים הזהירו אותנו באחרונה שכל אתר בארץ עד בואך אילת נמצא בטווח טילי האויב), והרי לכם קטסטרופה קולוסאלית - גזים רעילים, חומרים רדיואקטיביים המהולים בעשן שריפה סמיך המרחפים באוויר, ובנוסף - עלטה. קיימת אפשרות סבירה למדי שבמתקפת הטילים ישוגרו גם מטחי טילים לכיוון בסיסי חיל האוויר, העשויים לשתק אותם, אף אם חלקית, בפגיעות ישירות במסלולים ואף במטוסים עצמם.
קשה להבין מה מניע את מערכת הביטחון להתעלם מקיומה של מערכת יירוט לייזר שפותחה להגנת קריית שמונה, ושהייתה יכולה להיות מוצבת בישראל כבר בשנת 2004 (הנאוטילוס) או לחילופין בשנת 2008 (הסקייגארד, נגזרתה המיידית של הנאוטילוס) על-פי התחייבות היצרן מחד-גיסא, ולהלעיט את הציבור באבטחות שווא על לייזר "חשמלי" עתידי, כפי שכתב בשבוע שעבר בידיעות אחרונות מר אריה אגוזי, מאידך-גיסא?
ערכתי חיפוש מדוקדק לאתר את הלייזר החשמלי של מר אגוזי, אך הוא נגוז, כמו כיפת ברזל מעוטף עזה.
בינתיים ממתינה בארה"ב עד בוש מערכת הלייזר - הנאוטילוס, שניתן להשמישה תוך שישה חודשים, להגנת שדרות ועוטף עזה, ומערכות הסקייגארד שניתן להתחיל בייצורן מיד ולהופכן לאופרטיביות תוך 18 חודשים על-פי התחייבויות מפורשות של היצרן, שנשלחו במכתב לכל מקבלי ההחלטות במערכת הביטחון עוד בינואר 2007 (ומי מביניכם הקוראים המפקפק בקביעתי זו, אשמח לפרסם את העתקי מכתבי ההתחייבות של היצרנית חברת Northrop Grumman המצויים ברשותנו), בתקווה שמישהו ממערכת הביטחון יתעשת וייקח אחריות על גורלה של מדינת ישראל ואזרחיה.
הזנחת טכנולוגיית הלייזר רב-העוצמה על-ידי מערכת הביטחון עלולה להתברר כמחדל הביטחוני החמור ביותר בתולדות המדינה, עד כדי סיכון עצם קיומה. הסתמכות על טילי הגנה בלבד תקרוס לאחר ימי לחימה ספורים בלבד, כי לעומת 40,000 הטילים המצויים בידי החיזבאללה, על-פי הערכות מודיעיניות המפורסמות חדשות לבקרים בתקשורת, לא יהיו לנו מספיק טילים להתמודד עימם. כלכלית, מדינת ישראל פשוט תפשוט רגל, ותיאלץ לפשוט יד.
הוספת שתי "קליפות הגנה" המבוססות על מערכות לייזר קרקעיות ומוטסות תשנה את התמונה. הן תוכלנה להתמודד עם כל כמות של איומים בליסטיים. עלות ההצטיידות בהן זולה לאין שיעור מעלות ההצטיידות בכמות של טילים נגד טילים, שיוכלו לתת הגנה כלשהי, ועלות השמדת כל איום בליסטי באמצעותן היא כ-2,000 דולר בלבד, לעומת מאה אלף דולר מחיר טיל כיפת ברזל, על-פי פרסומים שונים בתקשורת.
מכאן שהבעיה הכלכלית תוטל אז על שכמו של האויב ולא של ישראל. דבר זה עשוי להביא אותו למחשבה נוספת... ואולי גם בהכרח להבין שאם אינו יכול לחסל את מדינת ישראל, עדיף שיכיר בה ויבוא עימה להסכם שלום. אך כל עוד נשק הטילים, הרקטות ופצצות המרגמה (פצמ"ר) מהווים איום ממשי על עצם קיום מדינת ישראל, הוא ישתמש בהם כאוות נפשו, בעוד שאזרחי המדינה יחסו במיגוניות שיעניקו להם הגנה מדומה.