תרחישים קשים שאינם נלקחים בחשבון
|
|
|
שעה שטילים יפגעו במפעל האמוניה שבמפרץ חיפה, ו/או במפעל הכלור, ו/או במכל ברום, הגזים הרעילים יתפשטו ויחסלו בדרכם כל יצור חי. תושבי האזור הספונים במרחבים המוגנים ששילמו עבורם במיטב כספם, ודאי ייהנו מריח האמוניה ו/או הכלור שישתלט עליהם, בטרם ישיבו את נשמתם לבורא. באותו הזמן, מספר לא רב מדי של טילי גראד יפגעו בתחנת הכוח באשקלון ועלטה תיפול על ישובי האזור | |
|
|
|
והרי התרחיש האפשרי: 100 אלף קורבנות ביום רע במיוחד "כחלק מתהליך הפקת הלקחים לאחר מלחמת לבנון השנייה, הקים המשרד להגנת הסביבה ועדה ציבורית בראשות האלוף (במיל.) הרצל שפיר לבחינת היערכות מתקנים המכילים חומרים מסוכנים בצפון הארץ למצבי חירום" (אורי בלאו, הארץ, 29.6.07). על-פי אותו מאמר, בדוח ביניים נקבע: - "נמל חיפה הוא המקום המסוכן ביותר. במקרה של אירוע חמור עלולים, להיות שם 100 אלף נפגעים, ברדיוס של עשרה ק"מ. הסכנה העיקרית בנמל היא הברום וכן חומרים מסוכנים אחרים, כולל דלקים ותזקיקים... "22 מיליון טונות של סחורות שונות עוברים מדי שנה בנמל. לצד עשרות אלפי מכולות של ריהוט, מזון, ביגוד ומוצרים נוספים, מיוצאות דרך הנמל מדי שנה גם 2,000 מכולות ברום (שש מכולות ביום, בממוצע). בנוסף, נמצאים בנמל מכלי אמוניה ואתילן... "במקרה של פגיעת טיל במכל (ברום) עצמו או בסביבתו הקרובה, סביר שהוא ייפרץ. באירוע קל, אם ייפגע מכל אחד, צופה הדוח פגיעה באוכלוסיה של בין 55-15 אלף איש ברדיוס של 6.2-2.4 ק"מ. פגיעה קלה בשני מכלים תקפיץ את כמות הנפגעים הפוטנציאלית לעד 90 אלף בני אדם ברדיוס של עד 8.6 ק"מ. אירוע קשה, שבו ייפרץ לחלוטין מכל ברום אחד, עלול להסתיים בפגיעה בעד 95 אלף איש ברדיוס של עד שבעה ק"מ. אם ייפרצו שני מכלים, עלולים להיפגע מאה אלף איש ברדיוס של עשרה ק"מ לפחות... "אחריו בסולם הסכנה: מכל האמוניה הענק והפגיע של חיפה כימיקלים. 90 אלף נפגעים פוטנציאליים... "במפעל דשנים וחומרים כימיים משתמשים מדי שנה ב-280 טון כלור המובא אליו באמצעות מכליות שאינן ממוגנות ועלולות להיפרץ מפגיעה צדדית או ישירה. פגיעה במכלית כזו עלולה לגרום, בתרחיש החמור, ל-70 אלף נפגעים בטווח של 8.2 ק"מ. התרחיש הקל מדבר על 50-20 אלף נפגעים, בטווח של יותר משישה ק"מ."
דובר צה"ל הגיב לאותה כתבה שצוטטה להלן: "נתונים מופרכים וחלקי אמיתות". גם דוברי המפעלים נשואי הביקורת באותה כתבה בעיתון הארץ, טענו שהם פועלים על-פי החוק וההיתרים שניתנו להם. ולקצרי הזיכרון, במלחמת לבנון השנייה נמנעו אוניות מלפקוד את נמל חיפה והופנו לנמל אשדוד. אלא שבמערכה הבאה, שצפוי שתהיה משולבת צפון ודרום, בניצוחו של מחמוד אחמדינג'אד, גם נמל אשדוד יהיה בטווח טילים, ללא מיגון, והארץ תהיה במצור ימי. האוניות יופנו לנמל אילת, ומהדרום תיפתח הישועה. שעה שטילים יפגעו במפעל האמוניה שבמפרץ חיפה, ו/או במפעל הכלור, ו/או במכל ברום, הגזים הרעילים יתפשטו ויחסלו בדרכם כל יצור חי. תושבי האזור הספונים במרחבים המוגנים ששילמו עבורם במיטב כספם, ודאי ייהנו מריח האמוניה ו/או הכלור שישתלט עליהם, בטרם ישיבו את נשמתם לבורא. באותו הזמן, מספר לא רב מדי של טילי גראד יפגעו בתחנת הכוח באשקלון ועלטה תיפול על ישובי האזור. אך לא רק שם ייגרם נזק, כל מערכת אספקת החשמל במדינה תשובש, וחלק מיושבי הממ"דים בצפון, ימצאו עצמם מגששים באפלה, שעה שהגזים הרעילים עושים דרכם אליהם. וכערך מוסף, גם מפעלים לא מעטים ישותקו עקב ניתוקי חשמל. תרחישים אלו עשויים לקרות לאחר שהמדינה השקיעה כמיליארד שקל, אם לא מעבר לכך, בפיתוח המענה האולטימטיבי לטילים קצרי טווח על-פי מערכת הביטחון בשעתו - כיפת ברזל, שעל אחסונה בבסיס עלום, פורסם בעיתון הארץ בחודש שעבר. והציבור מחריש! אולי משום שאינו מסוגל להבין את גודל המחדל והסכנה המוחשית לחייו. אך מה עם מנהיגינו? שרי הממשלה? חברי הכנסת? ראשי עיריות ומועצות? שהרי נבחרו כדי לייצג את האינטרסים של הציבור. שתיקתם רועמת במיוחד וללא ספק נגועה בליקוי מאורות חריף. הבעיה עם הירי קצר המסלול (או כל ירי שהוא) אינה רק בפגיעות הישירות ונזקיהן, אלא בנזקים העקיפים הנגרמים: חרדות, טראומות, פוסט-טראומות, נזקים נפשיים ארוכי-טווח, ושיבוש המהלך התקין של החיים.
|