שרת המשפטים אילת שקד הודיעה שבכוונתה למנות שופטים לעליון יותר שמרנים ופחות אקטביסטים, ברקע פסילת מתווה הגז על-ידי בית המשפט העליון, למרות שהפסילה לא הייתה על-רקע משפטי אלא רקע של תפישת עולמם.
הנאום שלה עורר מיד גל תגובות מהצד השמאלי של המפה, כל יפי הנפש יצאו נגדה כיצד היא מעיזה להתבטא כך, ועוד בהיותה בתפקיד שרת המשפטים. זוהי פגיעה אנושה בדמוקרטיה זעקו הכותרות, כרגיל במקרים כאלה, העובדה שהשופטים נטלו חרות לעצמם בנושא זה זו לתפישתם אינה פגיעה בדמוקרטיה אלא יפיה של הדמוקרטיה. מינויים פוליטיים, צעקו בעלי הענין.
אלא שאם נבחן את הנעשה בארה"ב של אמריקה, אחותנו הגדולה מעבר לים, נראה ונבחין כי המינויים הם על בסיס פוליטי, ואיש לא צועק. אובמה רוצה למנות שופט חדש, הוא הציע אותו, אולם הרפובליקנים להם רוב בסנאט הודיעו כי יטרפדו את המינוי.
להלן שיטת המינוי האמריקנית כפי שמביא אותה המכון לדמוקרטיה:
"בארצות הברית דרוש אישור של הסנאט כדי למנות את המועמדים שהנשיא מציע: ראשית מתקיים שימוע פומבי בוועדה של הסנאט, שבו מופיעים המועמד וגורמים נוספים; לאחר מכן מצביעה הוועדה על המינוי וממליצה אם לאשרו או לדחותו (לעתים היא מעבירה את המינוי לסנאט ללא כל המלצה); לבסוף מתקיימת הצבעה במליאת הסנאט (צדוק, 2010: 11-13). רוב המינויים שהנשיא מציג מאושרים, אך לא כולם: מתוך 160 מועמדים לבית המשפט העליון שהציגו נשיאי ארצות הברית בשנים 2010-1789, אישר הסנאט 124 מינויים (מתוכם שבעה סירבו לכהן) ופסל שנים עשר. שאר המינויים לא הגיעו לידי הצבעה מסיבות שונות, בין היתר בשל הצורך באישור הסנאט: כך למשל באחד עשר מקרים ויתר הנשיא על המועמד עוד לפני ההצבעה בסנאט, וייתכן שהוויתור נבע מחשש שהסנאט יפסול את המועמד).United State Senate, 2011( ."
הנה כי כן השיטה האמריקנית היא שיטה פוליטית פר אקסלנס, השיטה המשפטית האמריקנית נחשבת בעולם לשיטה הטובה ביותר, ואיש לא יוצא נגדה, נהפוך הוא מכל העולם באים ללמוד אותה, ופה מפחדים שמא העולם שהיום כביכול מצדיע לנו, יהפוך את עורו אם נשנה את הרכב בית המשפט העליון, אז תפסיקו לאיים עלינו שבענו די והותר מכך.
