שינוי מדיניות טיול בר המצווה בשומרון, שבמהלכו פלשתינים יידו אבנים על רכב המשפחה ופגעו בה, הסתיים כידוע ברצח אחד מהם. הפרשה, שעלתה לכותרות, שנוייה במחלוקת ציבורית וּמשפטית. למרבה הצער, אחרי שהוּכח שאבן יכולה להרוג, כפי שקרה בשוּרה של אירועי טרור, הגיעה השעה לשנות את התפיסה האסטרטגית כלפי התופעה הקטלנית החמורה. אין להתייחס עוד להשלכת אבנים כאֶל הפרת סדר, אלא כאֶל כלִי רצח, שעל השלכתה לא יעברו לסדר היום. וברצח כמו ברצח, התגובה תהיה התגוננות בירי על-פי הנהלים המקובלים. ירי באוויר להרתעה, ירי ברגל, ואם היידוי יימשך, יירו בראשו של המיידה. הפלשתינים יצטרכו להפנים שינוי מדיניות זו וּלהירתע מפגיעת אבנים ביהודים. רק כך יימנע האסון הבא. וּבא לציון גואל. איפה מפד"ל? שתיקתו הרועמת של הציבור הדתי לאומי בנושא השבת אינה מפתיעה. ולא רק בגלל היו"ר בנט, שנושא השבת הבלתי פופוליסטי אינו בראש מעייניו. למרבה הצער, מגזר זה מאז ומתמיד אינו נוטל חלק במאבקים ציבוריים למען שבת קודשינו. אין ספק אילו היה המגזר (ובכללו הציבור החרד"לי) מקדיש מעט מן הלהט שלו במלחמתו למען ארץ ישראל השלימה גם למען השבת (שהרי ארץ ישראל בלי תורה היא כגוף בלי נשמה), ומשתף פעולה עם המפלגות החרדיות, צביון השבת בארץ היה נשמר. ובהסברה משותפת, אילו הדבר היה בוער בעצמותיו, גם תדמיתה הלאומית של השבת הייתה משתפרת. חבל מאוד. משום שההיסטוריה הקצרה של המדינה מצביעה על כך שמפד"ל ההיסטורית היא שיזמה את שמירת הצביון היהודי הממלכתי במדינה. ועכשיו המפלגה משליכה את ה'בייבי' שלה לפח? זה עני זה? כאילו לא די בדוּחַ העוני האוביקטיבי השנתי של הביטוח הלאומי, המבשר על ירידה במגמת העוני, ובדוח האלטרנטיבי של ארגון לתת, המתפרסם בעקבותיו, המנפח את נתוני העוני על-פי מספר הפניות לארגון, שנוסף לנו זה עתה הנתון על עלייה בשיעור הילדים העניים בישראל. כזכור, בתחילת השנה פורסם דוּחַ של המועצה הלאומית לשלום הילד ולפיו שליש מילדי ישראל עניים (דומני מדובר בנתון יציב משנת 2014). אלא שוב, כמו בדוח העוני של הביטוח הלאומי, אין מדובר במספרים מוחלטים, אלא בנתון יחסי לשכר הממוצע במשק. המשתמע מכך, שאין מדובר בעוני אמיתי. ואולי כדי לאַמת זאת, פורסם גם של83%(!) מהילדים - רוב מוחץ - (ובכללם לאלו הכלולים בסטטיסטיקת העוני) יש סמארטפון. והמכשיר כמשל. תחשבו על זה שכל ילדי המשפחה כבר מגיל רך, ביחד עם הוריהם, מצוידים במכשיר. מדד שאינו בדיוק מעיד על עוני, אלא על מותרות.