זה לא המקרה הראשון, שמוות פוקד את ההון האנושי העובד על פיגומי בניינים, שבונה חברת "אלקטרה בנייה". השבוע מצאו את מותם שני פועלים פלשתינים - אברהים זכריא בן 32 וראמי עבדאללה בן 34 באתר הבנייה של החברה בראש העין. כשעל פיגומי הבניין משתולל לו המוות וגובה מחיר דמים יקר של פועלי בניין, תמוהה ולא מובנת היעדרות תגובה הולמת של האיגוד המקצועי. הסתדרות העובדים בשתיקתה מועלת בתפקידה.
בשלוש השנים האחרונות נהרגו תשעה פועלי בניין באתרי בנייה של חברת "אלקטרה בנייה". חברה כזו אסור לה להמשיך לפעול, הגם שהיא ממהרת להביע צער ותנחומים למשפחות השכולות.
בשנה האחרונה חלה עלייה של כ-50% במספר ההרוגים באתרי הבנייה. רק ביממה האחרונה נהרגו 3 פועלי בנייה. פועל אחד באתר בנייה במושב אחיסמך ושניים באתר בנייה בראש העין שלו אחראית חברת "אלקטרה בנייה". אנחנו מתקרבים לממוצע כואב ומדמם של ארבעה פועלים, שכל חודש עוזבים את אתרי הבניין בארונות מתים. כל חודש כארבעה פועלי בניין - שהיה להם שם, היו להם אהבות, משאלות ותקוות - מצאו את מותם באתרי הבנייה בישראל. בעיקר מנפילה מפיגומים מגובה רב. ולא דיברנו על מכת מאות הפצועים, חלקם פצועים קשה, המתרחשת כל שנה על פיגומי הבנייה. זו מכה אנושה, שפוקדת אותנו בשנים האחרונות.
מצער, שאנחנו עוברים לסדר היום, כשמלט וחצץ, ברזל ודם של פועלי בניין יצוק ביסודות המגדלים הגורדים את שחקי ארצנו.
השיח הציבורי פוסח לחלוטין על המספר הלא סביר של פועלי בניין, שכל חודש מסיימים את עבודתם עם אחוזי נכות גבוהים. מספר שיא של פועלים במדינות
האיחוד האירופי, שנכותם מביאה אסון למאות משפחות של פועלי בניין, כשאבי המשפחה נטול כל אפשרות להמשיך לעבוד עקב נכות קשה.
מספר כפול
אנחנו באמצע חודש אוגוסט 2018, כשמפיגומי הבניינים נפלו אל מותם בשמונת החודשים האחרונים כמעט פי שנים יותר הרוגים מאשר בשמונת החודשים אשתקד.
הייתה לנו תקווה שמסמך, שחיברו ראש מנהל הבטיחות במשרד הכלכלה, ורדה אדוארדס, ומנהלת אגף נכויות במנהל המחקר והתכנון במוסד לביטוח לאומי, רבקה פריאור, שפורסם כבר לפני למעלה משנה יביא בעקבותיו שינוי. מסמך המציין שמכל 100,000 מועסקים, הממוצע באיחוד האירופי הוא 5.8 הרוגים בתאונות עבודה. בישראל משום מה המספר הוא כפול, ואף יותר מכפול - 13.2 הרוגים. והשנה גם נעבור את המספר הזה.
מסמך, שהוגש לוועדת העבודה והרווחה בכנסת, הפך לנייר חסר ערך, מצער ואך כואב, שלא חל כל שינוי. מסתבר, ששפת המספרים הפכה להיות יותר קודרת. נותרנו באותו מצב של שיא במספר ההרוגים בתאונות העבודה בישראל ובעיקר בענף הבנייה. מהדוח שצוין לעיל ניתן ללמוד, שפחות מאחוז אחד מהתשלומים שמעביר הביטוח הלאומי מוקדש למניעת תאונות עבודה. התקציב מעיד על סדר עדיפות מעוות של הגורמים האחראיים ובראש ובראשונה שרי הכלכלה ושרי העבודה והרווחה ההולכים ובאים.
הדוח חושף גם נזק כבד שנגרם למדינה בגין פיצויי נפגעי תאונות עבודה. בשש השנים האחרונות שולמו למעלה מ-24 מיליארד שקלים לנפגעי תאונות עבודה. בשנת 2015 שולמו יותר מ-4.5 מיליארד שקלים לנפגעים בתאונות עבודה, כשלמעלה מ-60% נפגעו בענף הבניין. התשלומים רק האמירו בשנת 2016.
נושא כאוב
ישראל חייבת להתנער מהיותה שיאנית, המחלקת את התואר המפוקפק עם פורטוגל, במספר ההרוגים השנתי. המספר של שלושה פועלי בניין כל חודש המוצאים את מותם בעבודתם על פיגומי הבניין צריך לחייב את משרד הכלכלה ומשרד העבודה והרווחה למעשים. חובת ההסתדרות לעלות את הנושא הכאוב לסדר היום הציבורי.
מצער, שמסדר היום של התקשורת הישראלית מוסר הדיון על הממצא המחריד בדוח, לפיו בשנת 2015 נפצעו 50,000 עובדים בתאונות עבודה. 70% מהפצועים עבדו בענף הבניין. לפי ממצאי הדוח "אובדן ימי העבודה כתוצאה מתאונות הללו נאמד מעל שני מיליון ימי עבודה, ואובדן הפריון למשק נאמד במיליארדים נוספים".
במסמך מתפרסמים לראשונה גם נתונים קשים על מערכת נצלנית של קבלני בניין. הדוח קובע, כי למעלה מ-50% של העובדים, שנפגעו בתאונות קטלניות, הם פועלי בניין שעבדו במסגרות קבלניות ללא ביטוח מתאים לעובדים. המצב מחמיר יותר כשיש בשטח קבלני משנה של הקבלן הראשי ועוד קבלן משנה של קבלן משנה. הנפגעים בתאונות עבודה במקרים אלו מתמודדים מול התנערות מוחלטת של החברות הגדולות מכל אחריות לנפגעים שנפצעו או נהרגו. החברות הגדולות אחראיות לביצוע העבודה באתר הבנייה, אך הן אלו שיצרו את שרשור ביצוע העבודה באמצעות אוקיינוס של קבלני משנה. היראכייה לא מובנת של קבלן מתחת לקבלן מעמידה את הפצועים ואת משפחות ההרוגים בפני דלתות נעולות וקושי להגיע אל הגורם האחראי לאסון.
אני מברך על הדוח, אך מלווה אותי החשש שנישאר עם דוח ונמשיך להישאר עם אזלת יד של רשויות האכיפה. רשויות שהיו משותקות לחלוטין בימי שלושת שרי הכלכלה האחרונים אינן מגלות תנופת עשייה למגר את תופעת המוות על פיגומי הבניין. נותרנו עם מלל מרהיב של שר העבודה והרווחה על עשייתו למען פועלי הבניין במשך שנות כהונתו, אך למרבה הצער, מספר ההרוגים על פיגומי הבניין נמצא בעלייה שאסור להשלים אתה.
ביטוי של כאב
הגיע העת למעשים.
אתרי בנייה שבהם ניגר דם של הון אנושי חייבים להיסגר. אתר הבנייה לו אחראית חברת "אלקטרה בנייה" חייב להיסגר, ומיד. חברה שאחראית למותם של תשעה פועלים בכשלוש שנים אסור לה להמשיך לפעול.
לסיום, אני רוצה לשתף את הקוראים בתחושה קשה שלי לנוכח האדישות שלנו כחברה. עמדתי ביום ששי 25 במאי במשמרת מחאה מול בניין ברחוב
מנחם בגין פינת שדרות שאול המלך בתל אביב, בו נפל למותו פועל מרמלה. כאב לי לראות קהל של עוברים ושבים אדיש כלפי המשמרת. כאבה לי, שבאתר הבניין הכל המשיך לפעול. לא עצרו אפילו לרגע. לא הייתה מודעת אבל, לא היה כל ביטוי של כאב על פועל, שבא מרמלה לאתר בניין בתל אביב כדי לעבוד ולקיים את משפחתו ונפל למותו מפיגום שקרס.
