מדיניות ההגירה של ממשלת המנדט הבריטי לגבי ערבים

בניגוד להגבלות שהוטלו על ההגירה היהודית על-פי עיקרון "כושר הקליטה", ההגבלות של הספר הלבן והמאבק נגד ההגירה הבלתי- חוקית היהודית (מפעל ההעפלה לארץ של פליטי השואה) לא הוטלו כל הגבלות על-כניסת ערבים לארץ. בעוד שהיה פיקוח על הכניסה לארץ בדרכי הים לא היה פיקוח על הכניסה בדרכי היבשה. רק בתקופת המרד הערבי נגד השלטון הבריטי הוקמה חומה לאורך רוב הגבול היבשתי כדי למנוע כניסת כנופיות לעזרת המורדים.

א. הגירה חוקית

ממשלת המנדט דיווחה בסקר לוועדת החקירה של האו"ם מ-1946 על-כניסה של מהגרים מוסלמים/ערבים לארץ בין 1920 ל-1945. בין 1921 ל-1934 הייתה הבחנה בין מוסלמים לנוצרים אבל מ-1935 עד 1945 בוטלה ההבחנה והנתונים היו של ערבים, כך שלא ניתן לדעת איזה אחוז היו מוסלמים. אבל, לא הוטלו כל הגבלות על-כניסת מהגרים מוסלמים/ ערבים לארץ כל עוד היו מצוידים במסמכים הדרושים. אבל, היו תיירים מוסלמים שנכנסו עם ויזת תיירים ונשארו בארץ לאחר תום תוקפה של הויזה. חלק מהם נשפטו וגורשו וחלק נשארו. בסה"כ היגרו לארץ על-פי הסקר באופן חוקי פחות מ-10,000 ערבים. אבל, על-פי מחקרו של בקי הגיעה ההגירה החוקית הערבית/ מוסלמית ל-20,100 והיוותה 3.8% מכלל האוכלוסייה המוסלמית בארץ.

ב. הבאת פועלים ממצרים, סוריה ולבנון על-ידי הצבא

יחד עם הצבא הבריטי שכבש את הארץ ב-1917-1918 הובאו על-ידי הצבא פועלים מצריים. הפועלים המצרים שעבדו בשירות הצבא הבריטי המשיכו עמו ממצרים לארץ. הצבא הבריטי היה זקוק לפועלים להקמת מחנות הצבא הבריטיים שהוקמו באזור ולכוח אדם לתפעולם של המחנות והעדיף להעסיק פועלים מצרים. יעקב שמעוני העריך שמספרם הגיע לכ-30,000. בשנים אלה לא היה רישום של הפועלים שהובאו לארץ. על-פי הערכה רשמית לא בדוקה הם חזרו למצרים אבל, לדעת שמעוני, רובם ככולם נשארו בארץ. על-פי מחקרם של גדעון קרסל וראובן אהרוני הצבא הבריטי הקים בסיסים צבאיים בארץ ב-1942 במסגרת ההכנות למאבק נגד הצבא הגרמני במלחה"ע השנייה. קבלנים מטעם הצבא הבריטי במצרים הביאו פועלים מצריים לעבוד בהקמת המחנות. הפרויקט נעשה ללא תיאום עם ממשלת המנדט וכנראה שלא נעשה כל רישום. ממשלת המנדט דנה בסקר לוועדת האו"ם מ-1946 בהבאת פועלים ממצרים לעבודה בבסיסי הצבא הבריטי. על-פי הסקר הובאו לארץ גם 3,800 פועלים מסוריה ולבנון על-פי הסכם עם הממשלות מאוקטובר 1942 על-מנת להכין את הבסיסים של הצבא הבריטי לקראת מלחה"ע השנייה. חלק מהפועלים היו חורנים. על-פי הסקר הובאו ממצרים 4,000 על-ידי משרד המלחמה ו-380 על-ידי חיל-האוויר המלכותי. ג'ון הופ- סימפסון הזכיר אף הוא בדוח שלו לממשלת המנדט הבאת פועלים מצריים לארץ. בסה"כ הביא הצבא 8,180. מעין הס-אשכנזי קבעה שהצבא הבריטי הקים מחנות צבא בשרון בזמן מלחה"ע השנייה וסיפק תעסוקה לערביי השרון,לבדווים, חורנים ומצרים שעבדו בהקמת המחנות ובאחזקתם. באום חאלד ליד נתניה התיישבו בדווים, מצרים וחורנים שעבדו במחנות הבריטיים. בזמן מלחה"ע השנייה העסיק הצבא הבריטי 20,000 פועלים בבניית מחנות, תיפעולם ומתן שירותים.

ג.הגירה בלתי-חוקית

על ההגירה לארץ בדרכי היבשה מארצות ערב והאיסלאם לא הוטל כל פיקוח. יעקב שביט וגדעון ביגר במחקרם קבעו שבמשך תקופת שלטון המנדט הבריטי הייתה הגירה בלתי-חוקית ללא כל פיקוח מצד ממשלת המנדט של ערבים ומוסלמים מארצות האיסלאם לארץ. למעשה נכנס לארץ מספר לא ידוע של ערבים מעבה"י, סוריה ולבנון וגם מארצות מוסלמיות אחרות. שביט וביגר קבעו שבין 1930 ל-1933 ובתקופת מלחה"ע השנייה הגיעה עיקר ההגירה הערבית (הבלתי חוקית) לארץ בשל השפע הכלכלי בארץ בשנים אלה.

ממשלת המנדט חתמה על הסכמים עם הממשל הצרפתי והבריטי בארצות ערב:

• עבה"י המזרחי - על-פי הסכם עם ממשלת עבה"י מ-1923 יכלו תושבי עבה"י המזרחי להיכנס לארץ ללא דרכון או מסמך אחר אלא אם הנציב העליון נתן הוראה אחרת.

• סוריה ולבנון - על-פי הסכם עם ממשלות סוריה ולבנון מ-1924 יכלו תושבים מסוריה ולבנון להיכנס עם רישיון מעבר זמני. הסידור נועד לתת מענה לפלאחים שלאחר סימון הגבול בין המדינות לאחר מלחה"ע הראשונה אדמותיהם נותרו בשטח ממשלת המנדט. התושבים האלה הפכו לבלתי- חוקיים רק אם עברו לחלקים אחרים של הארץ.

• רק מ-1939 ואילך נדרשו הנכנסים בדרכי היבשה מארצות ערב להצטייד במסמכים.

• מצרים - רכבת מצרים-פלשתינה שבנייתה הסתיימה ב-1926, פעלה ללא פיקוח וממצרים מהגרי עבודה יכלו להיכנס לארץ ללא כל עיכוב.

ממשלת המנדט לא הקימה גדר בין 1920 ל-1938 לאורך הגבול המזרחי למרות שהייתה מודעות להיקף ההסתננות של מהגרים ערבים לארץ מסוריה ולבנון ועבה"י. הגדר הוקמה רק כאשר האינטרס הבריטי למנוע הסתננות כנופיות מסוריה ולבנון לעזרת המרד הערבי דרש זאת. ואכן, הגדר הייתה יעילה בעצירת הסתננות הכנופיות מצפון. אומנם גבול עבה"י המזרחי נותר פרוץ להסתננות אבל המרד הערבי היה כבר בשלבי דעיכה. פרויקט הגדר הוא ההוכחה החותכת ביותר להתעלמות המכוונת של ממשלת המנדט מתופעת ההסתננות של מהגרים ערבים/ מוסלמים לארץ. הגדר פורקה בהדרגה לאחר מכן.

ד. המחקר הדמוגרפי של רוברטו בקי

רוברטו בקי דיווח על פועלים בלתי מקצועיים שהובאו לארץ בשלהי מלחה"ע השנייה לעבודה עבור מטרות של הצבא. לדבריו הובאו גם פועלים מהארצות השכנות. אומנם ממשלת המנדט התכוונה לגרשם עם סיום העבודות אבל ההצלחה הייתה מוגבלת. ההערכה הייתה שלפחות 14,000 מבין הפועלים היו למהגרים בלתי חוקיים. רוברטו בקי מצא שב-1922 היו 34,400 מוסלמים שמקורם לא היה מוסבר. לדעתו, המיפקד של 1922 לא כלל 5.7% מהאוכלוסייה המוסלמית. על-פי החישוב שלו מספר המוסלמים תושבי הקבע במיפקד של 1922 היה 503,800 ו-85,400 בדווים. בסה"כ היו על-פי המיפקד 589,200 . למספר זה מוסיף בקי 34,4000 בלתי מזוהים שהיו, למעשה, מהגרים בלתי חוקיים, ומוריד 22,900 מהמספר הרשמי של הבדווים במיפקד שהתברר כמוגזם. בסה"כ מנתה האוכלוסייה המוסלמית 600,700 . בקי העריך שההגירה הבלתי חוקית בגבולות היבשתיים הבלתי- מפוקחים מנתה ב-1922 34,400. על-פי הרישומים של ממשלת המנדט בין 1921 ל-1931 הייתה הגירה שלילית (עודף העוזבים על הנכנסים) בשערים הרשמיים של ההגירה. אבל, בקי דחה את הקביעה הזאת. הוא קבע שבין השנים הללו גדלה האוכלוסייה המוסלמית מ-588,867 בסוף 1922 ל-759,700 בסוף 1931, גידול של 170,833. ההגירה הבלתי חוקית הגיעה על-פי חישוביו ל-5,000 לשנה ובסה"כ ל-50,000 בעשר שנים. בין 1931 ל-1947 גדלה האוכלוסייה המוסלמית מ-759,700 ל-1,180,522 .מספר המוסלמים בסוף 1947 היה 1,118,536. להערכתו מנתה ההגירה הבלתי חוקית 13,500 בין 1935 ל-1945 והגיעה ל-135,000. המספר של המהגרים הערבים לארץ בתקופת המנדט על-פי בקי: הגירה חוקית - 20,000. הגירה בלתי חוקית - 219,400. סה"כ - 239,400. על נתוני הגירה בלתי חוקית במחקרים נוספים - במאמר ניפרד.