X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  כתבות
עיר פיתוח מזווית חדשה גאוגרפיה היסטורית של עיר פיתוח ושל שוק העבודה "בריק כלכלי" בניגוד למחקרים השוטפים בחרה החוקרת לראיין את המייסדים והדור השני של אופקים
▪  ▪  ▪
לבסוף צמחה עיר [צילום: פרידן משה/לע"מ]

פתיח
בזמנו, במחקרי, בחנתי את העיר החדשה (עיר פיתוח) אופקים בהיבט יישובי כחלק מתורת פיזור האוכלוסייה בה דגלו ראשי המדינה בעשור הראשון. החוקרת והסופרת ד"ר שני בר-און בוחנת בספרה "אורגים קהילה" (אופקים 1955 - 1981) שיצא בשנת 2014 היבט חדש לגבי התעסוקה בעיר אופקים: הקמת עיר לא רק בריק גאוגרפי אלא גם בריק כלכלי עמוק. באותה הזדמנות היא מבהירה מושגים כמו שוק העבודה, תיעוש, ומדגישה את חלקם של המוסדות שהקימו את העיר: הממשלה, הסוכנות היהודית, ההסתדרות הכללית וגופים נוספים.
בניגוד למחקרים השוטפים בחרה החוקרת לראיין את המייסדים והדור השני של אופקים כיצד הם תפסו את המושגים של בעלים על אמצעי הייצור, שוק שניוני, שיעבוד כלכלי למוסדות המיישבים. יחד עם הביקורת הנוקבת שלהם, המרואיינים מתגאים שעל אף כל הקשיים צמחה לבסוף עיר, וקהילה מקומית המזדהה עם העיר ומטרותיה.
יותר מאוחר הקנתה הסולידריות הזו, כוח למנהיגים מקומיים שהצליחו יחד עם ציבור העובדים לשבות ולהשבית ולקבל את "כוח הסגירה". בו בזמן מלמד הניתוח על יחסי מרכז פריפריה ללא תחושות הקיפוח אלא באמצעות בחינה מספרית-עובדתית. הספר אם כן הוא לא רק גאוגרפיה היסטורית אלא במידה רבה, גאוגרפיה של שוק העבודה האזורי בנגב המערבי.

על הספר ועל המחברת
הספר כולל 190 עמ' כולל רשימת מקורות בעברית ואנגלית, מפתח מפורט, דיאגרמות וטבלאות
▪  ▪  ▪

ד"ר שני בר-און עוסקת במחקריה בהיסטוריה חברתית של עובדים ועבודה בישראל, בתקופת המנדט והמדינה. את הדוקטורט סיימה בחוג ללימודי עבודה באוניברסיטת תל אביב. ספרה אורגים קהילה: עובדים באופקים, 1955 - 1981 (ספריית אשכולות, מאגנס, 2013) מלמד על האופן שבו נקשרו גאוגרפיה, מעמד ואתניות בחברה בישראל, כתוצאה מהתכנון, האכלוס והתיעוש של ערים חדשות בשנות החמישים של המאה הקודמת. לצד היבטים מבניים מתוארות חוויותיהם של העובדים בשוק העבודה, במקום העבודה ובקהילה.
הספר כולל 190 עמ' כולל רשימת מקורות בעברית ואנגלית, מפתח מפורט, דיאגרמות וטבלאות. הפרקים לפי הסדר: פרק ראשון: היווצרות שוק העבודה בשנים 1955 - 1959; פרק שני: תיעוש אופקים, 1959 - 1968; פרק שלישי: עיצוב המרחב החברתי והתגבשות נטיות משותפות; פרק רביעי: עיצוב תהליך העבודה במפעל אופ-אר; פרק חמישי: דינמיקה בתהליך העבודה במפעל אופ-אר; פרק שישי: שביתות סגירה; אחרית דבר - אופקים כמשל. כדי להביא את עיקר טיעונה של החוקרת ולהישאר בתחום הנגב, נעסוק הפעם רק בפרק הראשון ונביא מספר הערות שנכתבו עליו בידי חוקרים אחרים מתחום זה.

היווצרות שוק העבודה 1959-1955
פעמים רבות ניצל הממסד הקולט בכוחניות את תלותו של העולה בו - לדוגמה הבאת העולים בחושך, לאתר שומם ללא חשמל, מותשים מיום נסיעה ארוך
▪  ▪  ▪

הפרק עוסק לדברי בר-און בעיצובו של שוק העבודה, וההשפעה שהייתה להחלטות הממשלה בדבר פיזור האוכלוסייה על שוק זה; החלטות שהיו תוצאה של חלוקת
העבודה של המנגנון הממשלתי וכישוריהם ואישיותם וניסיונם של המתכננים. בפועל נוצרה באופקים מציאות חברתית כלכלית רעועה במיוחד. גם העובדה שלמקום הוזרמו עולים בעלי זהות אתנית מסוימת, תרמה לקשיי שוק העבודה.
רוב התושבים באופקים הגיעו היישר מהאונייה אל העיירה המתהווה. רוב מוחלט של העולים היה תלוי "בסוכנות היהודית" שסיפקה עבודה ומגורים ושירותים. מטבלה שערכה בר-און עולה כי בשנת 1955, 99 אחוזים מתוך 630 העולים שהגיעו לאופקים היו תלויים לחלוטין בסוכנות. בשנת 1961 ירדו אחוזי התלות לקרוב ל-55% ושוב החל משנת 1963, עם בוא גל נוסף שהביא את מספר התושבים ל-8,200 ליותר מ-90%, היו לתלויים בסוכנות היהודית.
מעטים מקרב עולי אופקים יכלו "להגר" לשפלת החוף בעיקר משום מחסור במזומנים לקניית קרקע ובית ובשל מחסור בעורף משפחתי-חברתי. מכאן "שתוכנית שרון" לפיזור האוכלוסייה והקליטה הישירה מהאונייה לעיירה ומנגנוני הסוכנות היהודית שנתנו ביטחון תעסוקה ובית גרמו שלא ברצון לאפליה ברורה בהכוונת העולים מצפון אפריקה לאזורי הפיתוח.
כך למשל קובעת בר-און כי בשנת 1957 היוו עולי צפון אפריקה כ-17.3% מכלל העלייה אך האחוז שלהם בעיירות הפיתוח טיפס ל-62.3%. פעמים רבות ניצל הממסד הקולט בכוחניות את תלותו של העולה בו - לדוגמה הבאת העולים בחושך, לאתר שומם ללא חשמל, מותשים מיום נסיעה ארוך, ובלא יכולת לסרב להפניה זו. באופקים היוו אם כן עולי מרוקו בשנים 1959 - 1960 כ -53%; עולי תוניס כ-13% ובדומה להם עולי מצריים (קראים) ופרס.

החוויה "בריק הכלכלי"
וכך הוסבר כישלון העיירות לא משום המחסור בשפע תעסוקתי אלא באופיים של העולים החדשים
▪  ▪  ▪

בר-און קובעת כי ההפרדה שנהגה הסוכנות היהודית בהכוונת העולים היא שיצרה את הסגרגציה האתנית במרחב היהודי והפרדה זו, קרתה לאחר יצירת הריק הכלכלי בתכנון הפריפריה הישראלית.
וכך הוסבר כישלון העיירות לא משום המחסור בשפע תעסוקתי אלא באופיים של העולים החדשים, לשיוכם האתני-תרבותי ואת הצורך לשקם קודם כל את רמתם התרבותית-מוסרית-חברתית ברוח הממסד הקולט. גישת יוצרי העיירות הייתה אם כן שהשינוי אינו נדרש בתחום החינוך, כלכלה, שירות רפואי אלא "בשינוי תרבותי" אולי רמז למדיניות כור ההיתוך.

"התנסויות באין": טיפול רפואי, חינוך אספקה
לא הייתה עבודה, במה יעבדו? העבודות היחידות...קטיף, עידור, בכותנה, בוטנים, במה שאת רוצה אחרת לא עבד חודש מלא...
▪  ▪  ▪

תוצאת העדר הגורם החברתי-כלכלי בתכנון הערים החדשות בלטו באופקים. בשנת 1959 הייתה בישראל תקופת תעסוקה מלאה ואילו באופקים, מתוך כ-4,000 תושביה רק כמה עבדו כשכירים קבועים, 50 כעצמאים והשאר היו דורשי עבודה (שהועסקו בעבודות יזומות), מקרי סעד ומוגבלויות.
חשוב בנקודה זו לשמוע את תיאור המצב בעיר בראיון שערכה בר-און": היו לנו תקופות טובות פה. תאמיני לי. אני מדבר פה נגיד על שנת 1958 - 1959. המרכז של היום, כל יום היית מוצאת שם מאות אנשים, היינו עושים הרקדות, היינו עושים חוגים, הייתה אחווה אחרת לגמרי.
היום, כולם עסוקים בריצות אחר הפרנסה. אז לא. אז כולם הסתדרו עם מה שיש... לא הייתה עבודה, במה יעבדו? העבודות היחידות...קטיף, עידור, בכותנה, בוטנים, במה שאת רוצה אחרת לא עבד חודש מלא... חילקו בולים לאוכל... כמו בתקופת הצנע.
הביאו לנו מורה אחד שלימד אותנו הכול... הכיתות נקבעו לפי גלי העלייה... הפסדנו את שלוש שנות החינוך האחרונות. לא כפי שהיה בחיפה, תל אביב או באר-שבע. שמה היה מסודר, למדו עברית כמו שצריך. פה לא. פה אתה בכפר. אפילו כפר זה לא היה, לא היה כלום. התמודדנו עם דברים לא רגילים".

מצוקות בתחומי החיים
הרווקים קיבלו כ-16 ימי עבודה יזומה בחודש בלבד ואילו המשפחות קיבלו 35 ימי עבודה, תוספת מה בגין ילדים
▪  ▪  ▪

התושבים סבלו ממצוקה וממחסור בטיפול רפואי מקצועי. בתחילה הסתמכו על חובש שגר "בפדויים" אולם המרפאה בישוב עד אמצע שנות השישים הייתה ללא רופא, ללא חשמל ללא כרטסת חולים. המצב במערכת החינוך היה דומה - ללא בית ספר תיכון וללא מסלולים עיוניים. באשר לצרכניות המצב היה אף הוא בלתי נסבל.
עד שלהי העשור עבדה צרכנייה אחת ולאחר מכן, מתוך חשש הסתדרותי שתקומנה צרכניות פרטיות שתקננה למקום "אופי גלותי" נאלצה ההסתדרות להקים עוד שתי צרכניות והקלו במעט על אספקת המזון למקום. הפרנסה הדחוקה נוצרה כתוצאה מכך שבמרבית המושבים הסמוכים הייתה אבטלה, ומפרנסי אופקים, מתוך הכרח יצרו את שוק שאותו מכנה החוקרת "שוק עבודה אזורי".
הרווקים קיבלו כ-16 ימי עבודה יזומה בחודש בלבד ואילו המשפחות קיבלו 35 ימי עבודה, תוספת מה בגין ילדים. מתלונת מזכיר "מועצת פועלי אופקים" הסתבר כי המחסור בעבודה גורם לרמת חיים נמוכה בתחום המזון, הלבוש הרפואה והחינוך. ללא דמי אבטלה באותה תקופה נאלצו התושבים להסתמך על תלושים ועל מזון שנארז בשקים שהביאו עמם בתום יום עבודה בחקלאות.
את המצב סיכמה החוקרת וקובעת כי באופקים נוצר שוק עבודה שניוני בחסות המדינה. נוצרה אסטרטגיה של שמירת מקומות עבודה למפרנסי העיירה. שוק זה התאפיין בחוסר יציבות, ובזמניות התעסוקה. מטבלת המועסקים באופקים בשנת 1959 עולה כי מכלל תושבי העיר הועסקו רק 555 מפרנסים רובם בחקלאות, ייעור, ניסיונות חקלאיים, ורובם הועסקו מחוץ לעיירה.

היחס לעובדים
פרצו מריבות והקק"ל נתפסה כמוסד מעסיק כמעט קאפיטליסטי
▪  ▪  ▪

למרות שהרטוריקה של הקולטים דיברה על הערך היצרני-לאומי של העבודה החקלאית הרי שבאופקים היא הפכה "לתעסוקה המונית, עבודה ייזומה וחסרת ערך". היחסים עם הקק"ל שהיותה למעסיק הראשי - הלכו והתחדדו. פועלי אופקים נדרשו לעבוד בקיץ בעבודות קשות והתנאים הנלווים (הסעות, הפסקות, בגדי עבודה ועוד) לא השתפרו.
אדרבה, פרצו מריבות והקק"ל נתפסה כמוסד מעסיק כמעט קאפיטליסטי. כשם שנופץ סימלה של הקק"ל כסמל לאומי כך גם נופץ הסמל הסוציאליסטי, כלומר הקיבוצים וההסתדרות. גם הם נתפסו כמדברים גבוהה על מעבר מעבודה יזומה ליצרנית אך לא סיפקו את שוק העבודה הנדרש למהלך זה.
בהרבה מקרים אף הרשו לעצמם מוסדות אלו להלין שכר ולפגוע בכבודם של מפרנסי אופקים. עד 1959 קובעת החוקרת היה שוק העבודה השניוני, בחסות המדינה, לדפוס ההעסקה הראשון שסיפק מעט ימי עבודה בחודש והיה שוק אזורי ללא תמריץ כלכלי - הצבר הון פרטי.

"מקצועיות גמישה"
בענפי הבנייה והמלאכה העניקו המוסדות הקולטים הלוואות ומענקים להקמת בתי מלאכה במקום מסוג מסגריה, נגריה, מתפרה ועוד
▪  ▪  ▪

הקמת מפעל היהלומים ("אופק") בשנת 1956 באופקים מדגימה לדעת בר-און את הכשל בתחום הקמת תעשיה בעיר. יהלומנים תל אביביים וותיקים קיבלו הלוואות ממשרדי הממשלה ותקציב להכשרה מקצועית להקמת המפעל. הפועלים לא התמידו בשל השכר הנמוך, שעלה בהדרגה בקצב איטי אך לא יכול היה לספק פרנסה לבעלי משפחות בעיר.
כך נוצר מצב שבחסות משרדי הממשלה הועסקו פועלי אופקים בשכר נמוך בהרבה מהמקובל בענף באזור המרכז, סבלו מהלנת שכר ומתנאי עבודה ירודים. הפועלים פוטרו לאחר כחמש שנים וחיפשו פרנסה בענף הטקסטיל בדרגות נמוכות ביותר. בענפי הבנייה והמלאכה העניקו המוסדות הקולטים הלוואות ומענקים להקמת בתי מלאכה במקום מסוג מסגריה, נגריה, מתפרה ועוד.
מקומות עבודה אלו סיפקו אומנם מספר מצומצם של מקומות עבודה אך העבודה הייתה קבועה ובעלי המקום היו תושבי העיר. רבים מתושבי המקום, מהם בעיקר המבוגרים, שהגיעו עם ניסיון של רפדים, חייטים וצורפים נאצו לעבור הסבה מקצועית - עובדה שהקשתה עליהם לפרנס את משפחותיהם הגדולות והם חוו ירידה דרמטית במעמדם התעסוקתי.
ענף הבנייה הפך לענף המספק תעסוקה לתושבים (מונע אבטלה) ולאו-דווקא כצורך לקלוט עולים נוספים לעיר. השכר בתקופת ההתמחות שהתארכה הרבה מעבר למקובל במרכז הארץ היה נמוך והעולה נתבקש להתמחות במקצועות בנייה נוספים (צביעה, ברזלנות, טיוח ועוד - "מקצועיות גמישה") כדי שבכל פעם שתאיים אבטלה על העיר - יהווה אנף הבנייה אמצעי לאספקת עבודה.

ההסתדרות בסבך אספקת העבודה והשכר
"... ואבא שלי בחיים הוא רק שמע שוטר, ואז הוא, מאותו רגע הוא נשבר"
▪  ▪  ▪

בראיונות שקיימה בר-און ניתן להבין כיצד חוו העולים החדשים את ההתדרדרות במצבם, התדרדרות במעמדם התעסוקתי ואובדן אמצעי הייצור שהיו הכרוכים בחוויית המפגש הכוחני עם מוסדות המדינה, ההסתדרות והסוכנות: "אבא שלי עד שנפטר, הוא מת צעיר, משברון לב, הוא לא אהב את המדינה.
אמת. הוא התאכזב. הוא התאכזב. הוא היה במעמד אחר, בא לפה... שמה היה סוחר, את יודעת. הייתה לו באמת חנות ענקית של בדים, היה חי טוב. ...הוא ביקש איזה מושב, על יד, בצפון על יד כל המשפחה, ותראה... אופקים זה קרוב לחיפה, ואז נסענו 3 - 4 שעות והכניסו אותנו בטעות לגבול כמעט לעזה, והגענו פה כל הג'וקים השחורים האלה, והוא אומר איפה, איפה הצפון... אז הוא התחיל לקלל, הוא אומר אתם מרמים אותנו וזה, אמרו נביא לך שוטר, ואבא שלי בחיים הוא רק שמע שוטר, ואז הוא, מאותו רגע הוא נשבר".

אפילוג
למרות הבידול, האתוס הלאומי שימש כדבק המאחה בין חלקי התעשייה וחלקי האוכלוסייה
▪  ▪  ▪

נסיים את הסקירה בהסתמך על דבריו של ד"ר ארז צפדיה שניתח נכון את מסריה של החוקרת. בתוך כך, נוצר בשוק העבודה בידול גאוגרפי שהשתלב היטב בהיגיון הלאומי והכלכלי. על-פי הגיון זה, במרכז המדינה נמצאו העסקים שהיו בעלי עמידות כלכלית, משם התנהלו העסקים והקשרים העסקיים הבינלאומיים, והוא קלט אל תוכו את גורמי העבודה המקצועיים יותר, וביניהם גם את העובדים המקצועיים יותר והמתוגמלים יותר.
באזורי הפיתוח נקלטו הגורמים המקצועיים פחות והמתוגמלים פחות. ענפי התעשיה באזורים אלה היו תלויים בסיוע כלכלי מהמדינה, ולכן פיתוחם היה מוגבל ואפשרויות הפיתוח המקצועי שעמדו בפני עובדיהם היו דלות. לבידול זה היו גם מאפיינים אתניים ברורים: אנשי המקצוע והמנהלים הובאו למפעלי התעשיה מבחוץ, ורובם היו ילידי הארץ או יוצאי אירופה.
הפועלים היו תושבי המקום, ורובם היו עולים מצפון אפריקה. הבידול תרם ליצירת החפיפה בין אתניות לבין מעמד, ובעיקר לעיצוב גבולות הקהילה המקומית ובידולה מכל דבר "חיצוני". למרות הבידול, האתוס הלאומי שימש כדבק המאחה בין חלקי התעשיה וחלקי האוכלוסייה. יחד עם סולידריות פנים-קהילתית נוצרה באופקים חוויה חיובית בקרב העובדים בפרט ותושבי היישוב בכלל.
עתה ברור גם ההיגיון של כותרת הספר "אורגים קהילה". הכותרת רבת המשמעויות באה ללמדנו שתעשיית הטקסטיל של אופקים משמשת לבחינת יצירתה של קהילה, שכמוה כמלאכת אריגה שבה נשזרים שתי וערב היבטים מקומיים, כלכליים ולאומיים. אריגתו של האריג נשענת על מתודות ניהוליות המבוססות על חלוקת עבודה, על רוטינות ועל מבנים ניהוליים היררכיים עד כדי טשטוש ההבדל בין עובד ומכונה.
החוטים שמהם עשוי האריג מייצגים את העבודה החיונית כל כך לתושבי אופקים; פרימתו של חוט כזה והוצאתו מהאריג היא דרך לפרימתה של הקהילה. המסע אל עולם העבודה של אופקים שוזר יחדיו חוטים דיסציפלינריים מגוונים מתוך הסוציולוגיה, האנתרופולוגיה, ההיסטוריה ולימודי העבודה. השילוב הזה חיוני למימוש מוצלח של המשימה שנטלה על עצמה בר-און: לנוע בין הפרטי למבני, בין הימנעות מקטגוריות לשימוש ביקורתי בהן, לספר סיפור לאורך תקופה, להתבונן ולחוות את המציאות הנחקרת, והכול באופן אנושי ומכבד.

מקורות לעיון נוסף
יפתחאל א' וצפדיה א', (2000), מדיניות וזהות בערי הפיתוח: השפעת התכנון הפיתוח על יוצאי צפון אפריקה, 1952—1998, באר-שבע: מרכז הנגב לפיתוח אזורי.
סבירסקי, ש' וברנשטיין, ד' 1993 . מי עבד במה, עבור מי ותמורת מה? הפיתוח הכלכלי של ישראל והתהוות חלוקת העבודה העדתית. בתוך א' רם (עורך), החברה הישראלית: היבטים ביקורתיים, תל אביב: ברירות.
סבירסקי, ש' ושושן, מ' 1985 .עיירות הפיתוח לקראת מחר שונה. חיפה: יתד.
שנהב, י' 2003 . היהודים-הערבים: לאומיות, דת ואתניות. תל אביב: עם עובד.
:Middlesex. class working English the of making The). 1964. (P.E, Thompson
.Pen
תאריך:  16/10/2018   |   עודכן:  16/10/2018
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
צילה שיר-אל
זה הזמן שלכם להשקיע מבחינה כספית ולבחון את היכולות הפיננסיות שלכם בדרך שתועיל לכם בהמשך    אל תהססו לשבור תוכניות ישנות ולפתוח חדשות
שרון קוצר
לרפואת הצמחים יש מה להציע כדי לסייע לכם לשמור על גופכם מפני כמה מהתופעות השכיחות יותר בחופשה, כמו בעיות בטן, צינון, כאבי גרון, פציעות ואפילו מפני חרדת הטיסה שאופיינית לרבים וטובים
אלי אלון
הידעתם כי בעיר מגדל העמק מצויות שתי כנסיות? הכנסיות, אחת יוונית אורתודוקסית והשנייה "מנזר כנסיית המלאך גבריאל", הן שריד לכפר הערבי אל-מוג'ידל ששכן במקום עד 1948
ד"ר מרגלית מולנר גויטיין
זהו win win situation: קופר כבמאי מתחיל מצא סרט בעל נוסחה מצליחה והזמין אליו זמרת ואושיית פופ מצליחה לככב לצידו ולהעלות את הרייטינג
אלי אלון
כפר חב"ד נוסד על-ידי כ-75 משפחות קבוצת חסידי חב"ד פליטי רוסיה שהצליחו לשרוד את השואה ולעלות ארצה    הם התיישבו במאי 1949 בשטח הכפר הערבי סאפריה שננטש על-ידי תושביו הערביים במלחמת העצמאות
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il