דוח
מבקר המדינה הוא דוח חשוב להמשך התפקוד הציבורי של כל משרד ממשלתי. אין ספק שהדוח הזה הוא מעין "כלב שמירה" כנגד שחיתות, שררה או חוסר תפקוד. אבל ישנן פעמים שהדוח החמור רחוק מהמציאות. נכון שזה קורה לעיתים מאוד רחוקות אבל כשזה קורה, אזי, זה מביך מאוד. וזה קרה הפעם - בדוח על
משרד התחבורה.
שר התחבורה, מר ישראל כ"ץ, איננו מלאך. בעשור שנות עבודתו כשר בוודאי ששגה ובוודאי שיש גם ללמוד משגיאותיו. אבל בדוח מבקר המדינה האחרון הוא הצטייר ככישלון, ואף נוסף שם המשפט שהעשור שלו היה כל כך ריק מתוכן שטוב שלא היה בא לעולם! מכאן ועד למציאות שלנו הכל הזוי. מי שמכיר את ישראל שמלפני העשור האחרון לא מבין בדיוק על מה מהומת המבקר. זו הייתה הפעם הראשונה ששר תחבורה באמת עבד במשרה מלאה במשרד התחבורה ולא היה רק השר לענייני מינויים פוליטיים. זו הייתה פעם ראשונה בישראל ששר תחבורה ראה במשרדו מקום עבודה של ממש ולא רק מקפצה פוליטית שהמנכ"לים ניהלו אותה, ואילו הוא הסתפק בדוחות שלהם, כשכול עבודתו הייתה להגיע לישיבות הממשלה ואח"כ לתת מענה לשאילתות בפרלמנט. ומי שנוסע בתחבורה הציבורית ומכיר קצת את מפת הכבישים מבין שהעשור האחרון היה העשור המקפצתי ביותר להשבת הכביש לנהגים ולהפיכת התחבורה הציבורית לנגישה ועממית.
ארבעים שנה קדימה
כבר לפני למעלה מארבעים שנה הייתה אירופה פתוחה לאלה שראו בתחבורה שלה חלק מחיי היום יום שלהם. כרטיסיות של "חופשי - יומי", "חופשי - שבועי" ו"חופשי - חודשי" היו עניין שבשגרה במדינות כמו גרמניה, צרפת, בלגיה ובמיוחד בריטניה הגדולה. אבל בישראל הכל היה יקר. גם ה"חופשי - חודשי" היה מותאם על-פי תאריך חודשי קבוע ולא על-פי זמן קנייתו לשלושים יום אח"כ. הכל היה יקר, ואילו משפחה עממית - על מספר ילדיה, חשבה כמה פעמים לפני שיצאה לטייל במרחבי ישראל. הנסיעות העירוניות, במיוחד בערים הגדולות, היו יקרות וחסרות מעוף של חבילות הנחה. חברת "אגד" הייתה הגוף המונופוליסטי שלא היה חפץ בהנחות משמעותיות, ולא מעט משום יוקר הנסיעות של החברה הזו, שצרכני ישראל מימנו את בעלי המניות שלה. לאחר העשור של ישראל כ"ץ פתאום כמעט וחוסל סופית המונופול של "אגד" ועימו פורחים מחירי ההנחות בנסיעות. פתאום ישראל קפצה כמעט ארבעים שנה קדימה וגם מעמד הביניים ומעמד העובדים יכולים להרשות לעצמם טיולים וביקורים יומיים כמו שזה קורה בצרפת ובבריטניה.
כבישים, מנהרות וגשרים
את הכניסות הצרות והמצומצמות החליפו כניסות עירוניות מכול הכיוונים, עם גשרים ואוטוסטרדות מהירות. מנהרות תת-קרקעיות וגשרים גבוהים החליפו את הדרכים הבין-עירוניות המשובשות, שחלקן לא היה כלל סלול. בעוד ששרי התחבורה, שלפני כעשור, לא היו מעורבים במה שנוסע על הכביש הרי שהפעם השר החדש היה תמיד במרכז הפיקוח - ביבשה אך גם באוויר. ולבסוף הדובדבן שבקצפת: הרכבת.
רכבות לפריפריה - מדרום לצפון
בענייני הרכבת יש עוד הרבה מה לשפר אבל לפני כעשור איש לא חלם שבמהירות יומית הוא יוכל להגיע מכרמיאל ועד באר שבע, ועוד עם כרטיס שיכלול גם את התחבורה הפנימית של האוטובוסים. גם "רכבת העמק", שמאז יסוד המדינה שבקה חיים, חזרה לתפקד בסוף הקדנציה של כץ. נתיבות, אופקים, שדרות, קריית גת, בית שמש, אשדוד, אשקלון, רעננה, כפר סבא, גוש-דן וראש העין הופיעו כאילו משום מקום על מפת הנוחיות והנגישות של "
רכבת ישראל". הגישה לנמל התעופה בלוד כבר איננה רק דרך רכבים פרטיים ומוניות שרות ו/או מוניות מיוחדות אלא בעיקר על-ידי הרכבת הנגישה. ומי שניצח על המקהלה הנוסעת הזו היה שר תחבורה במשרה מלאה.
מישהו ב"מבקר המדינה" צריך לחשוב שוב פעם לפני שהוא טוען כי העשור האחרון היה כלא היה.
