שתי שאלות יסוד מהותיות בקיום הלאומי הישראלי מציב בפני הציבור בניתוח מקורי, הגיוני ומעמיק, האלוף
גרשון הכהן, בספרו "מה לאומי בביטחון הלאומי" שהוא קובץ הרצאותיו במסגרת "האוניברסיטה המשודרת" בגלי צה"ל.
האחת – כיצד מגינים על הקיום. השנייה – לשם מה אנו מתקיימים או בלשונו הבהירה של מי שמילא שורת תפקידים בכירים בצה"ל, כולל פיקוד רב-שנים על המכללה לביטחון לאומי שבה היה מחנך דור העתיד של מפקדי צה"ל ומערכת הביטחון: "מי שלא יידע למה אנחנו נלחמים ולאיזו מטרה, לא יידע איך באמת נכון להילחם".
כדי להבין את הגותו הייחודית של גרשון הכהן יש ללמוד ולהכיר את המקורות שעליהם בנוי עולמו הרוחני. גרשון גדל במשפחה דתית לאומית שקיומה הרעיוני נסמך על "תורה ועבודה". הוא בוגר הישיבה התיכונית נתיב מאיר בירושלים וישיבת ההסדר הר עציון שאביו היה ממייסדיה. גם בתור תלמיד ישיבה צעיר ובוגר יותר תמיד היה חקרן וסקרן, ולא תמיד קיבל את כל מה ששמע מפי רבותיו ומלמדיו בבחינת "כזה ראה וקדש". בתום לימודיו בישיבת ההסדר התגייס לצה"ל בו החל לשרת ערב מלחמת יום הכיפורים.
הצבא כ"מקצוע לחיים" משך את ליבו ודעתו ולכן בחר במסלול שירות הקבע. כיון שמאז צעירותו רצה תמיד להבין את מהות הדברים ומקור הדעות והאמונות החל ללמוד פילוסופיה (הוא בעל תואר שני בתחום זה מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים) ונחשף לדעותיהם ותפיסת עולמם של גדולי הפילוסופים. בנוסף לכך למד גם ספרות השוואתית מתוך יכולת ואהבה להצגת החיים כסיפור מעשה. וכן, אי-אפשר לשכוח שחלק חשוב מאישיותו גובש ובא לידי ביטוי גם בפרק טעון הרגשות והדרמטי שבו הוטל עליו לפקד ולהוביל את מבצע פינוי היישובים היהודים מגוש-קטיף.
כבן למשפחה דתית לאומית וכקצין ומפקד בצה"ל עניינה אותו מאוד הציונות ולכן התחיל לקרוא בהעמקה את כתביו של
דוד בן-גוריון המנהיג הציוני שהקים את המדינה. את מידת השפעתו של בן-גוריון על הבנתו של גרשון הכהן את המציאות הישראלית שבה אנו חיים ניתן לראות מציטוט דברי בן-גוריון המופיע בשער ספרו על הביטחון הלאומי האומר כך: "כל עוד לא תיתם סכנת מלחמה בעולם וגוי אל גוי יישא חרב, יהיה שומה עלינו להבטיח שלום המדינה בכוח הנשק הישראלי".
כבר לפני תחילת דרכו בצה"ל הסיר גרשון הכהן את הכיפה מעל ראשו אך לא הפסיק להיות אדם דתי מאמין. מתוך כך נהגו חבריו לשירות להגדיר אותו בתור "דתי עם כיפה שקופה".
רבים וטובים ניסו למצוא הגדרה מתאימה לאישיותו יוצאת הדופן של גרשון הכהן. רק מעטים הצליחו לחדור את השריון. אחד מאלה שעלה בידם לפענח חלק מן החידה היה העיתונאי
ארי שביט מהארץ שראיין את גרשון לפני ואחרי ההינתקות. כתב שביט: "הכהן נולד בלב לבה של הציונות הדתית. תנועת גוש אמונים הוקמה בסלון משפחתו.
למרות שהכהן למד פילוסופיה והיה לאינטלקטואל המובהק של הקצונה הצה"לית, הוא לא הפנה עורף לעולם הערכי שמתוכו צמח... על כן, כאשר הוחלט למנות אותו למפקד הפינוי, פרצה סערה גדולה בשני העולמות... עד הרגע האחרון ממש ציפו רבים מה
מתנחלים שהכהן יסרב לקבל על עצמו את המשימה, יפרוש ויוביל את ההתקוממות הגדולה נגד ההינתקות. הציפייה הזאת הייתה ציפיית שווא. היא נבעה מחוסר הבנה מוחלט של החומר שממנו קורץ הכהן. אותם מתנחלים אשר ציפו שיחולל את נקודת ההיפוך הדרמטית שתבטל את הפינוי, לא הבינו את העולם הנפשי והרעיוני שלו. עולם שבו האהבה לצבא והמסירות למדינה גוברות על כל ערך אחר".
והוסיף שביט: "גרשון הוא אדם מרתק. מצטט ללא הרף מהרמב"ם, עמיחי ופוקו. מתייחס ללא הרף לפטון, לרומל וליהודה הלוי. מצרף מקורות יהודיים לניתוחים ניאו-מרקסיסטיים. שוזר ארכיטקטורה לקולנוע ולהיסטוריה צבאית... הוא חי את הדרמה הישראלית באינטנסיביות של משורר ולוחם. הוגה ומצביא. בנאי ועובד אדמה". מי שמכיר את גרשון הכהן יודע שהוא גם כזה אבל גם הרבה יותר מזה. הסיפור שלו ושל החברה המרכיבה את המולדת הזו, שלו ושלנו, הנקרעת בין עולמות שונים וסותרים, רק מתחיל עם פרישתו מצה"ל. סביר מאוד להניח ולהאמין כי גם מחוץ לצבא עוד נכונו לו עלילות גבורה בחברה הישראלית.
אי-אפשר לתמצת במספר משפטים את משמעותו וחשיבותו של הספר על הביטחון הלאומי. צריך לקרוא את הדברים בעיון ובתשומת לב כדי לקלוט את רוחב היריעה ואת עומקה. כדאי שגם בצמרת צה"ל יקראו ויפנימו. בינתיים רק על דבר אחד יש להצטער והוא שצה"ל, השבוי בסכמות תפעוליות רבות שנים, מניח לו להפסיק לשרת. טוב היה צה"ל עושה אילו היה מציב את גרשון הכהן בתפקיד מתאים וראוי.
למשל: בניית תרחישי קרב ומערכה לתרגול הפיקודים, הגייסות והאוגדות – נושא שעסק בו רבות בתקופה שהיה מפקד הגיס הצפוני. בנוסף יכול הכהן לתרום רבות, במסגרת תפקיד במטה הכללי, בכול מה שקשור לטיפוח רוח הגייסות ואהבת המולדת.
עם גרשון הכהן כאלוף ותיק, מנוסה ובעל יכולת אינטלקטואלית מרשימה בשורותיו, צה"ל יהיה צבא טוב יותר, ערכי יותר, נכון יותר ומבין היטב כיצד מגינים על הקיום של העם והמדינה ולשם מה אנו מתקיימים כמדינה וכלאום, על-פי ערכי היהדות ההיסטוריים ובהתאם לצרכי הצבא והמדינה. אם גרשון הכהן יוכל להמשיך לתרום במסגרת הצבאית בתפקיד הנכון נדע טוב יותר איך לגייס את כל העוצמות של האומה לא רק מבחינת המשאבים הדרושים אלא גם מבחינה רוחנית, כדי לבנות נכון יותר אחדות של שורות הלוחמים – בחזית ובעורף - בעת הצורך להתכונן למלחמה, כאשר תבוא. והיא תבוא.
גרשון הכהן, על-פי תפיסת עולמו שבאה לידי ביטוי בספרו, מאמין, כי למפקד או למנהיג נדרשת יכולת לספר לפקודיו או לעמו את הסיפור שבגללו אנחנו חיים כאן ולא בארץ אחרת. לדעתו של גרשון הכהן מנהיג שאינו יודע לספר סיפור אמתי איננו ראוי לתואר מנהיג. ומטרת הסיפור האמתי פשוטה: להעניק משמעות לסבל ולמאמץ הרבים הנדרשים כדי להמשיך לבנות את המולדת של כולנו, דווקא כאן בנחלת אבותינו.
גרשון הכהן, הזכאי לתואר ספרא וסיפא. הוא בעיני רבים האיש המתאים ביותר לספר את הסיפור של העם היהודי במולדתו המתחדשת, המבקשת לשרוד ולנצח בעולם עוין הקם עלינו לכלותנו.
