חתונות היו כאן מאז ומתמיד. סדרות על חתונות היו כאן בערך מאז שהיו כאן חתונות, והמזל של "מסודרים" הוא שהצעת הנישואים של גיא אתמול לא נראתה כמו שום דבר שהתרגלנו לראות בטלוויזיה. למעשה, אם להתעלם רגע מהזיקוקים והמטוסים (שבסופו של דבר כתבו בשמיים "אבי נמני תתפטר"), הצעת הנישואים הזאת נראתה פחות או יותר כמו המציאות.
נכון, לומר מציאות על פרק שהסתיים בשירת "בדד" מפי עשרות משתתפי תחרות הכפילים של זוהר ארגוב בתימניאדה, זה אולי לקחת את המציאות צעד אחד קדימה. אבל ב"מסודרים" הצליחו לשים את האצבע, זאת שעוד אין בה טבעת, על תופעה עכשווית מדויקת ומטרידה, שלקוחה היישר מהחיים שלכם. גיל 30 מגיע. אתה מגניב ואנטי-ממסדי, אבל פתאום, בלי הכנה מראש או סיבה מיוחדת, רוצה להציע לחברה המגניבה והאנטי-ממסדית שלך נישואים. מה עושים?
אם אתה אסף הראל, מסתמן, על-פי מקורות זרים, כי תזמין את כל חבריך למסיבת בריכה ענקית, תקרא לזה גם חתונה וגם מגניב, ותצא מזה. אם אתה גיא פוגל, כפי שהתברר אתמול, כנראה שתתחבט עם זה כל הפרק, תנסה להבין עד כמה לא ממסדית החברה הלא ממסדית שלך, תיקח אותה לאילת, תתחבט גם שם, ובעזרת השם עד הפרק הבא תבין שבחורה שקוראת לך "בייבי" היא ממילא לא משהו שאתה רוצה לחתום עליו. כדי שהפרק לא ידרדר לכדי קיטש - כי לדור האנטי-ממסדי שלנו מספיק קשה עם הרעיון של חתונה, לא צריך שהיא גם תצליח - זה נגמר בכישלון, ובשירת "בדד" (גברית, בטח שגברית) אל תוך הלילה.
על-סף הדוקומנטרי וחצי ברצינות, "מסודרים" התעסקו אתמול עם מה שיחזור בקרוב לחיינו - עונת החתונות. רובנו לא יגיעו לשם עם זיקוקים ומטוס, אבל יגיעו. אלה מבינינו שרגילים להיות נגד, עוד ימצאו את עצמם מפתחים מוטציות חדשות של דיסוננס קוגנטיבי, עד שגם להם יהיה די.ג'יי וקייטרינג. אלה שיינצלו הפעם, לא יאמינו כמה מהר יותקפו על-ידי גל החתונות הבא.
כמו כל מציאות, גם בפרק הנ"ל המשחק היה מעט חלש, שמות החיבה מעט מאולצים, והתסריט לא מהודק עד הסוף. אבל מה שבאמת היה חסר בפרק הזה הוא השלב הזה שבו אנחנו נקרעים מצחוק. אני יודעת מה אתם חושבים - תחרות כפילים, של זוהר, בתימניאדה. לא, לא היה מצחיק. והתשובה "שלוש-ארבע" לשאלה "כמה פעמים בן אדם מתחתן בחיים?" - גם לא. כדי לשמר את התנופה ההיסטרית של העונה הקודמת, לא יספיקו ל"מסודרים" מסוקים, מטוסים וזיקוקים, וגם לא זוהר ארגוב בכבודו ובעצמו: מדובר בדרמה-דרמה, והיא הוכיחה שיש לה משהו עצוב בעיניים; עכשיו, שיהיה גם משהו מצחיק.
