המלצה: משמורת בקהילה כתחליף למאסר בבית הכלא

"במקרים שבהם ניתן להגשים את תכליות הענישה באמצעות ענישה הולמת מחוץ לכתלי בית הסוהר - יש להעדיף מסלול ענישה זה על פני הטלת עונשי מאסר. כל זאת, מבלי לגרוע מעקרון ההלימה בקביעת העונש". כך ממליץ (יום א', 4.7.21) הצוות הבין-משרדי ליישום המלצות ועדת דורנר בנוגע לאמצעי ענישה שיבואו במקום מאסר בפועל. בראש הצוות עמדה המשנה ליועץ המשפטי לענייני פלילים, עו"ד עמית מררי. ההמלצות כוללות מספר מהלכים מהפכניים בתחומי המעצר והמאסר. בין היתר, הצוות ממליץ לאפשר מעצר בתנאים מגבילים במסגרות פרטיות וליצור מודל חדש של "משמרות בקהילה" כתחליף למאסר מאחורי סורג ובריח. הצוות הוקם לאחר שהממשלה החליטה עקרונית לאמץ את המלצות הוועדה בראשותה של שופטת בית המשפט העליון בדימוס, דליה דורנר. יישומן כרוך בהשקעות תקציביות ולא ברור האם משרד האוצר יסכים להקציב את הכספים הדרושים, במיוחד לנוכח גרעון הענק בעקבות הקורונה.

חלופות מעצר

לדברי הצוות. יש להבטיח כי קיים היצע מספק של חלופות מעצר מוסדיות, באחריות שירות המבחן או בפיקוחו, המתאימות לצרכים השונים של הנאשמים. יש לקדם הקמה של מסגרות לאוכלוסיות להן חסר כיום מענת מתאים. הצוות ממליץ להקים מסגרת טיפולית-שיקומית בניהול שירות המבחן ובפיקוחו, שתשמש כחלופת מעצר אליה יוכל קצין מבחן להפנות נאשם שנשקף ממנו סיכון, אותו ניתן לאיין בדרך של קביעת תנאים המחייבים אותו לשתף פעולה עם כללי המסגרת. היא תהיה מיועדת לנאשמים שהם חסרי עורף משפחתי או קהילתי תומך וחסרים את המשאבים להשתלב מחדש בקהילה בכוחות עצמם. היא תהווה מרכז טיפולי-שיקומי המורכב ממסלולים מודולריים, הכוללים הן שהות במתכונת של הוסטל, והן אפשרות להשתלב במתכונת של מרכז יום או קבוצות טיפוליות. הצוות ממליץ לקדם הסדרה של פעילותם של גורמים פרטיים המציעים לשמש חלופת מעצר, בתקצוב ממשלתי. שירות המבחן יגדיר תנאי סף ותוסדר סמכות פיקוח על מסגרות אלה. יש להבטיח שהן יוכלו לעמוד בסטנדרטים נאותים מבחינת תנאי המחיה בהן ומבחינת כוח האדם המקצועי שיועסק בהן, וכן כדי להבטיח שמסגרות אלה יוכלו לשמש כחלופות מעצר, במקרים המתאימים, גם לנאשמים שידם אינה משגת לממן לעצמם שהות במסגרת כלשהי.

משמורת בקהילה (מש"ק)

במסגרת עונש זה, תוגבל חרותו של הנידון באמצעות קביעת מגבלות גאוגרפיות שעיקרן חובה לשהות בבית בפיקוח אלקטרוני, כאשר זו משולבת בחובת השתתפות בתוכניות או במסגרות אחרות, כגון השתתפות בתוכנית טיפולית במסגרת צו מבחן, ריצוי עונש של של"צ וכיוצא בזה, ובמקרים שיימצאו מתאימים לכך - גם בשילוב עבודה בחלק משעות היום. מבנה עונש המש"ק עשוי להשתנות בין נאשמים שונים, בהתאם לצרכיהם הטיפוליים והתעסוקתיים, ובית המשפט יקבע את כל רכיבי העונש לרבות משך המש"ק והשתתפותו של הנידון במסגרות שונות במהלכו, בשים לב לחומרת העבירה ולצורך לגזור עונש הולם בגינה, לצד בחינת נסיבותיו האישיות של הנאשם וצרכיו הייחודיים. לדברי הצוות, המש"ק עשוי להתאים כאמצעי ענישה לנאשמים שלא נשקפת מהם מסוכנות גבוהה, ושביצעו עבירות ברמת חומרה נמוכה-בינונית, שבגינן נגזרים כיום עונשי מאסר בפועל לתקופות של עד שנה או מעט מעבר לכך. הוא מתאים למי שעשויים להיתרם מהשתתפות במסגרות טיפוליות ומשילוב מפוקח במסגרות מתאימות נוספות, שיסייעו להם בחזרה לאורח חיים נורמטיבי עם סיום נשיאת עונשם, ואשר יש חשיבות להימנעות ממאסרם בבית סוהר באופן שיעלה את רמת החשיפה שלהם לדפוסים ולנורמות עברייניות. הוא מתאים גם לנידונים במצבים אישיים או בריאותיים מורכבים, אשר בשל נסיבותיהם האישיות או המשפחתיות עונש מאסר בפועל צפוי לדרדר את מצבם או לגרום להם נזק משמעותי, ואשר מסיבות שונות אינם מתאימים או מסוגלים לרצות מאסר בעבודות שירות. כמו-כן עונש זה מתאים לנאשמים שיש חשיבות לשמירת הקשר שלהם עם אנשים ומסגרות נוספות בקהילה. עונש זה אינו מתאים לנאשמים בעלי התמכרות פעילה או בעיות נפשיות שאינן מטופלות. לדעת הרוב בצוות, העונש יהיה לתקופה של עד שנה, ובמקרים חריגים - עד שנה וחצי. המודל של "משמורת בקהילה" מחייב שהות של הנידון בביתו או בבית אחר שאישר בית המשפט. ישנם נאשמים אשר מסיבות שונות לא יוכלו לשהות בביתם לצורך נשיאת העונש, והרוב בצוות מציע, כי הללו יוכלו לרצות את עונשם במסגרת הלנתית המנוהלת באופן פרטי, תחת הסדרה ופיקוח של המדינה. המש"ק ילווה בפיקוח אפקטיבי, אשר יבוסס על פיקוח אלקטרוני בטכנולוגיית GPS. ההתמודדות עם הפרות של העונש תהיה דומה לזו שעם הפרות של האיזוק האלקטרוני, עד כדי העברה למאסר בפועל.

פעולות שיקום

הצוות ממליץ להרחיב את פעילות בתי השיקום הפועלים בבתי הכלא, כולל חיזוק מעמדם ומיצובם על-ידי השקעה במראה החיצוני שלהם ומאפייניהם הפיזיים, כך שהם ימשכו אליהם את האסירים. הצוות ממליץ על שינוי הקריטריונים לקבלת אסירים למסגרות אלה או למועד השילוב בהן, כך שיתאפשר שילוב של אסירים שנשפטו גם לתקופות מאסר שאינן ארוכות, ובלבד שייוותר להם זמן מספיק להפקת תועלת מהשילוב בבית השיקום. כמו-כן ממליץ הצוות על הגמשת תנאי הסף הנוגעים לבחינת מסוכנותו ובשלותו של האסיר, במטרה להרחיב את אוכלוסיית האסירים שניתן לשבצם במתקנים אלה, תוך הכלה של מידה מסוימת של סיכון נוסף הכרוך בכך, בשל התועלת הציבורית הטמונה במיצוי השימוש של מתכונת כליאה זו. עוד ממליץ הצוות להרחיב את השימוש בהוסטלים שמפעילה הרשות לשיקום האסיר (רש"א), ובפרט כאלה המותאמים לאוכלוסיות בעלות צרכים טיפוליים מיוחדים. ישנה חשיבות מיוחדת לקיומו של היצע מתאים של מסגרות שיקומיות, אשר יש בהן כדי לתת מענה לאוכלוסיות האסירים השונות, בהתאם למאפייניהם ולרמת הפיקוח הנדרשת לגביהם, סבור הצוות. הצוות סבור, כי אין לראות בשחרור על-תנאי רק "הטבה" לאסיר עצמו, אלא גם אינטרס של המדינה (כפוף לשמירת האינטרסים הרלוונטיים האחרים), בכך שהוא מאפשר חזרה מפוקחת ומלוּוָה של האסיר לקהילה, באופן שמגדיל את סיכוייו להשתלב בהצלחה בחיים נורמטיביים מחוץ לכלא. הצוות ממליץ על צעדים שיסייעו בטיוב הליך ההכנה לשחרור על-תנאי ולהגדלת סיכויי ההצלחה של האסיר לעמידה בתנאי השחרור המוקדם. בין היתר הוא ממליץ להכין את האסיר לקראת השחרור, באמצעות השב"ס ורש"א וכן האסיר עצמו. במסגרת זו תיערך בחינה רחבה של צורכי האסיר בתחומי חיים שונים, ותגובש תוכנית טיפול המותאמת לצרכיו ואשר תסייע בהכנתו לשחרור. הצוות ממליץ על הידוק הליווי שמעניקה רש"א לאסיר בתקופת השחרור על-תנאי, באמצעות קביעת עובד סוציאלי מלווה לכל אסיר, אשר יהיה בקשר אינטנסיבי ורצוף עם האסיר המשוחרר, וישמש כ-Case Manager המתכלל את צרכיו הטיפוליים והאחרים של האסיר וכגורם מלווה התומך באסיר מבחינת צרכיו הרגשיים והקשיים שאיתם הוא מתמודד בתקופה זו.