"אני חושב שאם אתה רוצה לפרק אותה [את המחאה, ע"י] למרכיבים, אז אתה צריך לשאול את עצמך - למה לא יצאו הרבה מאוד אנשים החוצה?", הסביר ל'צינור' רן הר-נבו. "אז אתה יכול להגיד שזה בגלל האיכות של התוכן או בגלל הקמפיין או בגלל... אני חושב שזה בגלל שאנשים הפסיקו להאמין שההפגנות יכולות להפיל את הממשלה". רונן צור הסביר: "הדבר הקל ביותר זה לרכז אנשים כל שבת בקפלן, לתת כמה נאומים ולהתפזר אחרי שעתיים-שלוש. הבעיה היא שהממשלה התרגלה לדבר הזה. היא יודעת איך להתמודד עם זה. היא יודעת איך לנטר את זה, היא גם יודעת גם איך להוריד את זה מסדר היום, ואז זה הפך להיות חוג-שבת של כמה אנשים. זאת לא מחאה שמפילה ממשלה". הקרע החריף יצר שני מחנות מובהקים. בכוח קפלן חשבו שלא נכון להחזיר לרחובות את קפלן במלחמה, אלא רק להצטרף למאבק משפחות החטופים בשער בגין, אך במטה המאבק סירבו. רדמן והר-נבו תמכו במדיניות שקראה לימי שיבוש, כמו ב-7 ביולי, שנחלו כישלון חרוץ. גם בין אנשי מחאת ההייטק יש מורת רוח מהתנהלות מטה המאבק ככל שהקרע גדל כך גם קטנו מספרי המפגינים בקפלן. במטה המאבק החליטו גם להפסיק את המימון ל"עוטף עצורים", ארגון עורכי הדין שמלווה את המפגינים, דבר שגרם לכעס אצל בכירי הארגון כמו גונן בן-יצחק. הר-נבו: "אתה רואה שהרבה מאוד מנהיגים של החברה האזרחית לא הגיעו לאירוע, חזרו לשבת על הגדר. אני חושב שהבעיה העיקרית היא כמות האנשים שחזרה לספה, ובלי הנהגה משמעותית רחבה המחאה נשארת בהגדרה הציבורית שלה בתור איזו נישה מנורמלת מגיעה לאיזה שהוא סטקטו". גורם במחאה מסר לצינור את הדברים הבאים: "העסקונה שהשתלטה על ניהול המחאה עסוקה בכיבודים, בקידום עצמי, בסרטונים ובפודקאסטים, במקום בהדחת נתניהו. הם התאהבו בקמפיינים של עצמם ובלראות את עצמם על הבמות, ומצאו את עצמם באופסייד מוחלט אל מול הציבור הישראלי. הם עשו השמדת-ערך למחאה מפוארת שהצילה את ישראל בשנה שעברה, והפכו את קפלן לאירוע קיצוני ומנותק". לצד הריב הניטש בין אנשי המחאה, על-פי דיווחים, גם הכסף במטה המאבק הלך והצטמצם. התרומות לא גדולות כפי שהיו וכעת המחאה נגד הממשלה ניצבת בצומת דרכים, כאשר המשך המחאות בצומת קפלן עדיין לא ברור.