X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  ספרים
הרומן 'פרחים בקנה' מאת נתן שורק, הוא סיפור על מושב בעמק מבעד לעיניו של הנער מנו. זהו גם סיפור על אהבת נעורים בין מנו לבין תרצה היפה. סיפור של אופטימיות ונעורים. סיפור של אהבה ושל מלחמה. סיפור על הבית שלנו, הבית השלישי אשר קם והיה
▪  ▪  ▪
נתן שורק. ספר רביעי

עלילת הספר מתרחשת בימים של טרום מדינה, ימים של מאבק. גם זוועות השואה נודעות בארץ. האנגלים עוצרים את העלייה. הפגנות המוניות, מאבק בבריטים על עלייה חופשית ועל הקמת מדינה. ספינות מעפילים, חיפושי נשק ומעצרים, פיצוץ תחנות רדאר, "השבת השחורה".
רגע השיא ברומן מגיע במקביל לרגע ההכרעה על עתיד הארץ. הנוער מתגייס לפלמ"ח ומנו וחבריו הם פני הדור והתקופה – צעירים שעוזבים את הלימודים, השדות, הבתים והמשפחות, ויוצאים אל עבר הלא-נודע תוך סיכון והקרבה גדולים, במאבק של מעטים מול רבים. סיפורי האימונים המפרכים, המסעות, ההווי הפלמ"חניקי, הצ'יזבטים והאהבות הראשונות הם סיפורו של דור בארץ. זהו הסיפור שלנו.
נתן שורק, תושב קריית מוצקין, מהנדס בניין, בן לחלוצים מאנשי העלייה השלישית. "פרחים בקנה" הוא ספרו הרביעי. ספריו הקודמים הם: "גואל הדם", רומן, הוצ' ירון גולן, 2003; "מנדל הרוצח מהביצה", הוצ' חלונות, 2006, "אדמה כבדה", הוצ' תמוז, 2009.
את ההשראה לכתיבה קיבל מתקופות הילדות והנערות שהיו "החלק הכי משמעותי בחיים". מתקופות אלה לקח את חברי הילדות שחלקם חבריו עד היום, את הרעות ואת ארץ ישראל. בילדותו, בתקופת טרום קום המדינה, הישוב היה נתון כולו במאבק עם הבריטים, העלייה החופשית, הספר הלבן, המאבק להשיג את העצמאות, להעלות את פליטי השואה לארץ – היו בראש סדר היום וגם במרכז חייו. "בתור ילד למדתי מהי השואה והבנתי איפה הדודים ובני הדודים שלי שאינם". תוכן ילדותו היה מדינה עברית ומלחמת השחרור העקובה מדם.
לדבריו, אחד הדברים שזכורים לו ממלחמת העולם השנייה הייתה הפצצת חיפה בידי הגרמנים והאיטלקים, שם התגורר עם משפחתו באותה תקופה, והם עברו לגור אצל סבא וסבתא במרחביה, עליה הוא כותב בספרו.
נתן שורק מסביר, כי בחר את תקופת קום המדינה לרקע לספר כי "אני חי את התקופה. זוהי תקופה שמרתקת אותי. קום המדינה הוא אירוע דרמטי לחיים שלנו". הוא מאוד מעריך את אנשי הפלמ"ח. דבר משמעותי נוסף מתקופת נערותו היא תנועת הנוער – הצופים. הוא היה מדריך בצופים והמדריך שלו היה פלמ"חניק ממנו למד בעיקר את ערכה של חברות ואת המחויבות זה לרעהו.

מתוך הספר: פרק 1

הדבר הראשון שאני זוכר מהחיים שלי זה מזמן, ואז הייתי מת. הכול היה לבן, כל העולם. שכבתי במיטה לבנה, מכוסה בסדין לבן, בחדר לבן עם תקרה לבנה.
ראיתי אישה אחת לבושה לבן שדיברה עם רופא, שאמר לה, "שקט, לא לדבר. לילד יש דיפטריה, הוא בקושי נושם. כל רגע הילד יכול למות."
פתאום נשמע קול חזק שהפריע לדברים של הרופא. מיד הכרתי את הקול. היה זה אפורי, החמור שלי. הוא לא עזב אותי מהתחלה, והיה על יד החלון, נוער בקול.
התאמצתי לנשום ואז ראיתי איך אני מת. יצא לי כזה אוויר מהגרון ועשה מין צלחת גדולה באוויר מעלי. הצלחת הייתה לבנה ושקופה. ידעתי שזו הנשמה שלי שיוצאת החוצה לאט-לאט. הנשמה שלי הסתובבה באוויר חצי שקופה. הרגשתי שכאשר הנשמה תגמור להסתובב היא תעלה למעלה ואני אהיה מת. יותר אני לא זוכר, כי הייתי כבר מת. אני בכלל לא זוכר איך התעוררתי ואיך הייתי עוד פעם חי, אבל מה שהכי חשוב, שאחר כך הייתי חי באמת-באמת.
היה נורא טוב להיות חי אחרי הדיפטריה. ככה זה, תמיד טוב להיות חי אחרי שמתים. נשארתי במיטה הלבנה בחדר הלבן, יכולתי לנשום וסבתא נורא פינקה אותי. סבתא אמרה שכאילו נולדתי עוד פעם. היא הכינה גלידה במיוחד בשבילי, בפריג´ידר, והאכילה אותי.
"תאכל מיין קינד," )תאכל ילד שלי( אמרה סבתא, "דברים קרים זה טוב בשבילך. בצהריים אביא לך עוד גלידה בטעם תות, כמו שאתה אוהב."
אולי לא תאמינו, אבל לסבא ולסבתא היה פריג´ידר אמיתי, שעשו אותו באמריקה בבית חרושת שנקרא פריג´ידר. ואיך הגיע הפריג´ידר לסבא וסבתא? הו, זה סיפור ארוך שמגיע למכסיקו. ולמה מכסיקו? עוד תבינו אחר כך.
קוראים לי מנוח, וזה שם מהתנ"ך. אתם מכירים עוד ילד שקוראים לו מנוח? אני לא. אני לא מבין את ההורים שלי. מהם הם חשבו? שיהיה להם נכד דומה לשמשון הגיבור? וחוץ מזה, מנוח היה אבא של שמשון ולא שמשון. אני רואה שאתם מבולבלים. גם אני. אבל לא חשוב, העיקר שברור שקיבלתי שם מיוחד מהתנ"ך. אבל עליכם לדעת שאף אחד לא קורא לי מנוח, וכולם קוראים לי מנו. גם לאחי הקטן יש שם מהתנ"ך, עמוס, אבל זה שם לגמרי נורמאלי, לא מיוחד כמו מנוח, ויש עוד הרבה עמוסים. עמוס, אם אתם לא זוכרים, היה הנביא הזה שאמר כי הוא בכלל לא נביא אלא בוקר ובולס שקמים.
אבל כל זה לא חשוב, ואני רוצה לספר לכם על החיים במושב.
אצלנו במושב היו מעט מים שהגיעו משלוש בארות — הבאר האפורה, הבאר האדומה והבאר הלבנה. את השמות קיבלו הבארות בגלל הצבע של דלתות הברזל שכיסו אותן. המים שיצאו מהבארות הספיקו להשקות רק חלק מהשדות. חוץ מהשדות היו כמה משקים ובהם גם מעט גפנים. בוואדי אל כביר, הוואדי הגדול. בזמן הגשמים זרמו מים רבים שנאגמו בסכר שהסוכנות בנתה. המים זרמו בתעלות והציפו חלק מהבקעה.
באותה בקעה נטעו עצי זית שגדלו יפה. הזיתים היו שייכים לכל המושב. לכן כולם היו שותפים בעיבוד הזיתים, בחריש ביניהם ובגיזום, וגם במסיק הזיתים. את הזיתים היו מחלקים שווה בשווה לכולם, גם למשפחה של שלום המורה וגם למזכיר. לכולם. אם היו נשארים כמה פחי זיתים, אבא היה לוקח אותם לבית הבד בסולֶם, והיו מפיקים מהזיתים שמן זית טעים. חוץ מהזיתים היו גם עצי תאנים ומי שרצה בא לקטוף. אמא נורא אהבה תאנים, אז הייתי קוטף ומביא לה. "תאנים דבש," הייתה אמא אומרת, "תענוג. מפירות ארצנו, משבעת המינים. טעם של ארץ ישראל לאכול אותן."
המושב שלנו היה מושב של פלחה ושל רפתות לחלב. בפלחה גידלו חיטה, תירס, וגם חימצה, שזה חומוס. החציר והקש מהחיטה היו מאכל לפרות וגם התירס, הגרעינים והירק.
לכל משק היו שתיים או שלוש פרות חולבות וכמה מבכירות ועגלות. את העגלים לא גידלו והם נמכרו לבשר. הפרות געו ובכו כשלקחו להן את העגלים. זה היה עצוב ולא צודק, אבל ככה זה. על יד הגורן הייתה הפריִיה, המקום שבו הפר הגדול והמפחיד היה מרביע את הפרות. לפר הזה היה חדר מבטון וחצר עם גדר חזקה מצנורות ברזל. כאשר הפרות היו דורשות היו מביאים אותן אל הפר והוא היה עולה עליהן ומרביע. הילדים נהגו לבוא ולהסתכל מה עושה הפר. זה נראה להם מוזר איך פתאום איברו תופח ומתארך, ואיך הוא עולה ברגליו הקדמיות על הפרה. מה שהיה מוזר עוד יותר, איך שהפרה נענתה לו ופתחה את רגליה, ואז גופו הגדול נע קדימה ואחורה.
בין הילדים היו דיבורים שככה זה גם עם האנשים. ככה זה כשאבא ואמא רוצים ילדים. כולם ידעו. קצת גיחכו, אבל לא אהבו לדבר על זה, כי ידעו שזה גס ולא יפה. וההורים שלנו? הם בטח אחרת ממה שאצל הפר והפרה.

פרחים בקנה מאת נתן שורק, הוצאת הספרים אוריון, שנת 2013, 256 עמודים
תאריך:  12/03/2013   |   עודכן:  12/03/2013
שתף:

מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
עפר דרורי
הרומן מתאר את חייהם של שני הצעירים, משפחותיהם, התבגרותם וההיסטוריה שכל אחד מהם סוחב כמטען הן שלו והן של משפחתו
ציפי לוין
כיצד עיצב הלימוד את ההיסטוריה הכלכלית של היהודים 1492-70    ספר חדש מאת צבי אקשטיין ומריסטלה בוטיצ'יני
משה ניסנבוים
האלבום השלישי והאחרון בסדרה שמגיש יצחק מאיר גם הוא מלא בזמירות עם לחנים ישנים לצד כאלה שיצר בעצמו והוא עוסק בקבלת שבת בנוסח קרליבך ובשירי סעודה שלישית    הספר "באור פניך יהלכון" - הצצה להגותו המורכבת של הרב אהרון ליכטנשטיין
ציפי לוין
"רצף של אנקדוטות והגיגים שלכאורה אין ביניהם חוט מקשר, מסופרים על-ידי חתול חסר שם, שמעולם לא לכד עכבר, ואין בו שום תועלת למעט התבוננות בפעולותיהם המשונות של בני אנוש..." ("הניו-יורקר")
ציפי לוין
בשבע השנים האחרונות הספיק משה שרון, והוא רק בן 34, לחזור בתשובה, להביא לעולם שלוש בנות, לצאת מתוך כת, להקים אתר ענק ללימודי קבלה, לטייל בהודו ולהרצות בפני מאות אלפים. היום, שבע שנים מרגע שהחל בכתיבתו - הוא מפרסם את רומן הביכורים שלו - "אייכה"
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il