גן מאיר היה תמיד מקלט מהעירוניות המפויחת של מרכז תל אביב. צועדים בו כל בוקר בשבילי העפר תושבי השכונה, הנהנים מהקשר לפיסת הטבע היחידה במרכז ת"א שלא רוצפה בבטון או אספלט.
ואז בתחילת אוקטובר הוקפה מחצית הגן בגדר, השערים נחסמו, בולדוזרים התחילו לעבוד ובאי הגן הורחקו ממנו. העירייה טוענת ששיתפה את תושבי השכונה בתוכניתה לסלול את שבילי הגן בבטון. אולם בידי התושבים המתנגדים מאות חתימות של באי הגן שמעידים שלא ידעו עליה. למאבק שהתחילה אותו ויזמה אותו התושבת והפעילה החברתית, אתי דיאמנט, הצטרפו "פורום תושבים לטבע עירוני" בראשות גלית סמואל, ואלון אלירן מהקבוצה האקולוגית "עץ בעיר". כשביקשו מהעירייה את תוכנית השיפוץ התחמקו פקידיה מלהראותן.
העירייה טוענת כי ריצוף הגן בבטון נעשה בגלל תלונות תושבים על חוסר נגישות של שבילי הכורכר לעגלות נכים וילדים. אבל כדי להבטיח נגישות אפשר לסלול שבילים צרים, ולא לרצף את השדרה המרכזית הרחבה בבטון, שיהפוך אותה לכביש עליו ינועו קטנועים הלוך ושוב.
בניסיון להציל את מחצית הגן שנותרה גוייסו מומחים שמציעים הצעות חלופיות. אבל העירייה מסרבת להידבר. ראש אגף שפ"ע שמואל קצ'לניק הציע לפגוש את הפעילים ב-18.11.12. אלא שעד אז ייגמר השיפוץ בגן. בלית ברירה חסמו קומץ פעילים את הבולדוזר בגופם והצליחו לעצור את העבודות. באחת הפעמים היכה, לדברי הפעילים האחראי על הגן, קובי וואבה, את אחד הפעילים, וחבט במצלמה של הצלם שהביאו. כשהוזמנה משטרה רשמו השוטרים את פרטי הפעילים ומסרו אותם לפקחים שרשמו להם דוחות.
אמנים ואנשי רוח התגייסו למען הגן
בינתיים התגייסו אמנים ואנשי רוח בניסיון להציל את הגן. חתן פרס ישראל, הפסל דני קרוון, המשוררים אגי משעול, מאיר ויזלטיר, רוני סומק ורועי צ'יקי ארד, השחקן
אלכס אנסקי, המלחין יוסי מר חיים, הזמרת רונה קינן, ירמי פינקוס, יאיר גרבוז ונתן סלור (נכדו של אלתרמן) בקריאה לעירייה לא לפגוע בגן. אבל העירייה בשלה.
המשוררת אגי משעול כתבה: אדם ואדמה בלי חציצה. אני בעד מגע בין אדם לאדמה ללא חציצה. בעיר שכולה אבן, כבישים ובטון, אי-אפשר שלא להשאיר איים של טבע, גנים בהם אדם ואדמה יכולים להיות במגע ללא חציצה ביניהם.
והפסל דני קרוון, שאביו תכנן את גן מאיר, פנה לעירייה במכתב בו כתב: בגנים גדולים וידועים בעולם, כגני ורסאי, טילרי ועוד באירופה וארה"ב, השבילים עשויים מאדמת גן מהודקת, שמשתרעת על אלפי מ"ר. גנים אלה מהווים מקור לגאווה, מטופחים כנכסים תרבותיים והיסטוריים, ואיש לא מעלה בדעתו לכסותם בבטון. ראוי ששבילי גן מאיר ההיסטורי ושדרותיו יזכו לטיפול דומה, בנוסח השימור לו זוכים בתי הבאוהאוס של תל אביב. אין לי ספק, שאבי ז"ל לא היה מסכים בשום פנים לריצוף שיפגע באופן אנוש ובלתי-הפיך באופיו וביופיו של הגן. מדהים שהעירייה מצאה לנכון לרצף בבטון שטח שהוא כבר שביל מוסדר וסלול, נגיש ופתוח לכל אדם בטענות מוזרות ושונות וללא כל צורך. מוזר עוד יותר שנעשה שיפוץ שעלותו מיליוני שקלים, כביכול לטובת הציבור כאשר ניכר שהציבור מתקומם, מתנגד ומפגין נגד הדברים. כאמור בזבוז וזלזול בכספי ציבור ושימוש בהם כנגד דעת הציבור ובאופן מכוער והורס.
