הפתרון ההגיוני והפשוט שהציע המרכּסיזם להתפתחויות ההיסטוריות, החברתיות, הכלכליות והפוליטיות היה פשוט מדי. אינטלקטואלים רבים ותלמידיהם אימצו את הפתרון המרכּסיסטי והוא היה לאחד ממרכיבי התרבות העולמית. המרכּסיזם תיאר עולם של מאבק מתמיד ובלתי-מתפשר בין המעמדות על השליטה באמצעֵי הייצור, ומבנה של מנצלים רעים ומנוצלים טובים. האסכולה המטריאליסטית המתאימה לשכל הישר, הייתה לפילוסופיה-בגרוש של כמה דורות. אנשים בעלי מוניטין, חכמים ומתוחכמים נמשכו אליה וכך הגדילו את יוקרתה. בעלי אסכולת המטריאליזם ההיסטורי לא הביאו בחשבון את הקונקרטיות המוטציונית של האירוע. הם הסבירו כל אירוע כפרט הכרחי בשרשרת אירועים הכרחית. הם טענו שלולא התרחש פרט קונקרטי מסוים היה מתרחש פרט אחר דומה לו. ישו, נפוליאון, שרנהורסט ומרכּס עצמו היו, על-פי המרכּסיזם, לא יוצרי ההיסטוריה אלא תוצרים הכרחיים של מלחמת המעמדות. מרכּס שנשבה בקסם המודל המתמטי של המדעים המדויקים לא הביא בחשבון את סדר העולם הכאוטי, שבו הפרט המוטציוני מתחיל מגמה חדשה וברוב המקרים מתפוגגת המגמה מייד או אחרי זמן קצר, אך לא תמיד, ולעיתים מופיעות התפתחויות שלא נחזו מראש. מרכּס למשל היה תופעה כזאת. הוא יצר מגמה ארוכת טווח וגרם נזק בלתי-הפיך, אבל לא הכרחי, למין האנושי מפני שהציג את המלחמה המהפכנית כצודקת וכעיקרון תרבותי. בהרצאתו על "האינטלקטואל והמאבק לחרות", ביוני 1991 בירושלים, אמר הפילוסוף היהודי-צרפתי הימני, ברנאר אנרי לוי: "האינטלקטואלים בגדו בדמוקרטיה בגלל כמיהתם לטוהר, ל'אדם חדש', ל'חברה ראשונית' אבל אין דבר כזה 'חברה ראשונית'. יש רק ברבריות!"
מרכּס קבע שהמלחמה היא התנהגות לגיטימית. חתירה תחת אושיות המדינות הקפיטליסטיות וסכסוך מדינות זו בזו היו לאסטרטגיה נורמטיבית של מדינת הפרולטריון, למען המטרה של קידום האינטרסים של האינטלקטואלים השולטים בפרולטריון והמאוגדים במעֵין "סינדיקט מרכּסיסטי עולמי". לולא המרכּסיזם אולי היה סיכוי להתפתחות אורגנית של מדינות תרבותיות ולהתפשטות האנגלו-אמריקניות בכל העולם. המרכּסיזם עיווֵת את התרבות האנגלו-אמריקנית. פרשת מקארתי,
5 למשל, בארצות הברית שיצרה תופעה של האשמת אנשים ללא סיבה או על סמך עדויות מפוקפקות בהשתייכות לקבוצות שנדחו על-ידי החברה הגורמת לתיוגו של המואשם יחד עם משפחתו וחוג ידידיו כחלק מאותה קבוצה שהוחרמה ולפגיעה בו ובקרובים אליו – הרחקה ממקומות עבודה, ממעגלי השפעה, פגיעה בזכויות האדם ובזכויות האזרח שלו ובעיקר בזכויות הקשורות לחופש הביטוי. הסכסוך בין האנגלו-אמריקנים לבין עמים אחרים מנע מן העולם השלישי את הסיכוי להסתגל לעקרונות התרבות האנגלו-אמריקנית ודחף אותו אל הברבריות הסובייטית. התפתחות זאת לא הייתה הכרחית. היא מנוגדת לתפיסתו של קרל מרכּס והיא תוצאה בלתי-הכרחית של התופעה המרכּסיסטית מוטציונית.
המרכּסיזם דלדל עוד יותר את הפרולטרים בכך שגזל מהם את המנהיגים הטבעיים ואת האינטלקטואלים בני מעמדם, שטף את מוחותיהם בחינוך רעיוני ועשה אותם לאנשי מנגנון של הדיקטטורים יוסיף סטלין בברית המועצות ומאו צה טונג בסין. האינטלקטואלים היו לאנשים שאינם מסוגלים לחשוב מחשבה עצמאית, שאינם פתוחים לביקורת של אחרים, ושלא כדאי להם לחשוב. חוכמתם הפוטנציאלית הייתה לערמומיות וכושר היצירה הפוטנציאלי שלהם היה לתחבולנות. במקום ליצור תובנות חדשות והם יצרו תפקידים בכירים ופרסים יוקרתיים. מרכּס היה האיש ששלל מהפרולטריון את הסיכוי לשפר את מצבו, הוא אשם בהרס פנימי של הפרולטריון. קריסת הקומוניזם בברית המועצות ונִצחון סדר העולם האנגלו-אמריקני לא רק ברוסיה אלא גם בסין שאימצה את הכלכלה הקפיטליסטית, כלולים באסון המרכּסיסטי.
_______________
בשבוע הבא: איומים מאקרו-אסטרטגיים; האנגלו-אמריקנים הצילו את הסובייטים; תיאוריית קץ ההיסטוריה של פרנסיס פוּקוּיאמה; מהפכת חומייני; האמריקנים הקימו את ארגון אל-קאעידה באפגניסטן, כפי שאנחנו הקמנו את החמאס והחיזבאללה; מלחמת עולם רביעית; פיגוע התאומים בארה"ב; מבצע "סופה במדבר"; השוואה בין סדאם חוסיין לנפוליאון