מידע על שוד הנשק על-ידי לוחמי האצ"ל מידי הבריטים במחנה 80 1 הגיע לידיעת ראשי היישוב כבר באותו יום בבוקר. בישיבת הוועד הפועל הציוני ב-6 באפריל, שבה התכנסו חברים שהגיעו מכל העולם לאשר את הסכם האיחוד בין ארגון ה"הגנה" לבין האצ"ל, הצהיר ישראל בר-יהודה (אידלסון), ממנהיגי מפ"ם השמאלנית שעשתה כל מאמץ למנוע את האיחוד: "נבחר בוועדה אשר תברר מה הם הקשרים בין הפְרַקציה הרוויזיוניסטית 2 בהסתדרות הציונית, לבין גונבי הבהמות והעזים, האצ"ל, אשר רק הבוקר סיכנו על-ידי פרובוקציה מזויינת אזור יהודי שלם על-יד מענית-כרכור. האם האדונים האלה האומרים שהם חברים בהסתדרות הציונית, קשורים איתם ואחראים למעשיהם?". 3 בר-יהודה לא סיפר לנציגים מחו"ל שגם ארגון ה"הגנה" עסק בשוד נשק מהבריטים, מהנמל ומבסיסים צבאיים. 4 מסתבר שתוך כדי המלחמה בערבים לא חדלו המלחמות הפוליטיות בין היהודים, בעיקר התקפות של השמאל על הימין עם הרבה צביעות והונאה, כי באידיאולוגיה של השמאל אנשי הימין הם אויבים ובאידיאולוגיה של הימין אנשי השמאל הם אחים טועים.
אחרי שוד הנשק במחנה 80 עקרו חיילים בריטיים מאה דונם פרדסים של יהודים בסביבת המחנה וחסמו את הכביש הראשי בין חיפה לתל אביב. הכביש היה חסום ימים אחדים. 5
|
עוזר קצין המבצעים של האצ"ל, שרגא עליס, סיפר שפקיד יהודי בכיר בהנהלת הרכבת סיפק לאצ"ל מידע, תמורת תשלום, על מטעני נשק. הרי סיפורו: "נסעתי לביתו של הפקיד בחיפה. אשתו פתחה לי את הדלת, חשבה שאני מה'הגנה' והכניסה אותי לחדר. בחדר אחר הייתה ישיבה. הבחנתי ביגאל אלון מפקד הפלמ"ח. נודע לי שהפקיד הוא אחיו של אלון. בעל-הבית יצא אלי, קיבל אלפיים לירות במזומן שהיה אז סכום כסף עצום, ואמר לי שלמחרת בבוקר תצא מחיפה רכבת עמוסה פגזים. 'חכו ליד בנימינה', אמר אלון האח". סביר להניח שמפקד הפלמ"ח יגאל אלון קיבל מאחיו פרטים על האירוע ומסתבר שהוא לא דיווח על כך לאיש.
ב-17 באפריל תקפו לוחמי האצ"ל בפיקוד עמיחי פאגלין (גידי) את רכבת הנשק הבריטית ליד חדרה. כוח האצ"ל מנה מאה ועשרים לוחמים ובסביבה רוכזו שבעים מכוניות לשאת את אמצעי הלחימה שייתפסו. בקילומטר ה-41 מחיפה נתקלה הרכבת במוקש קל ונעצרה. אנשי האצ"ל פתחו עליה באש. הבריטים השיבו אש. בחילופי היריות נהרגו שלושה בריטים ושלושה אנשי אצ"ל. פאגלין איים על המפקד הבריטי במקום לפוצץ את הרכבת. הבריטים נבהלו ונכנעו. ברכבת היו ששת אלפים פגזים למרגמות 3 אינטש. הפגזים הועמסו על המכוניות והועברו למרתפי היקב בזכרון יעקב ובבתים של משפחת אהרונסון במושבה. 6 לפגזים אלה היה תפקיד מרכזי בהתקפת האצ"ל על יפו.
מנחם בגין כתב: "מחנה 80, רכבת התחמושת וייצור עצמי נתנו לנו את האפשרות להתקפת כיבוש על יפו". 7
|
זלזול בערבים טבוע בגנים של היהודים
|
|
היסטוריונים של האצ"ל מנו את סיבות המהלך שעשה האצ"ל לכבוש את יפו: הפגזות של שכונות הספָר בתל אביב, הסכנה שנמל יפו יהיה בסיס הנחיתה של הצבא המצרי; 8 הסכנה שהלגיון הערבי ייכנס אליו אחרי הפינוי הבריטי ואז קשה יהיה לכבוש את העיר. עמיחי פאגלין אמר: (חששנו) "שב-15 במאי נימצא במצב התגוננות בתל אביב, לא נוכל לבצע, כתוצאה מכך, פעולות כיבוש". 9 אליעזר שרון (סודיט קבצן), מי שהיה מפקד אנשי האצ"ל בשכונת התקווה, סיפר: "בפגישת מפקדים דיברנו על כך שה'הגנה' כבשה את חיפה. זה עשה לנו תיאבון. אמרנו שיש ללכת על יפו ושיש לנו די כוח לזה. אמרנו שנתקדם לנמל, ודנּו בשאלה אם להשאיר לערבים פתח לברוח או לא. גידי קבע: 'להשאיר להם פתח שיברחו'. זלזלנו ביכולת הלחימה של הערבים. המודיעין הקרבי שלנו היה קלוש. זה התנקם בנו". 10
מסתבר שהזלזול בערבים היה טבוע בגנים של היהודים מאז ראשית ההתיישבות הציונית וזה התנקם לא רק במלחמת העצמאות אלא גם במלחמות הבאות ובייחוד במלחמת יום הכיפורים. היהודים לא הבינו אז ואינם מבינים היום שאת האויב ותרבותו יש ללמוד באופן יסודי וכי זלזול מעיד על בורות ומחיר הבורות במלחמה רב מנשוא.
|
קציני מודיעין לא ידעו לקרוא מפות
|
|
אהרון רוסו, איש המחלקה הטכנית של האצ"ל, סיפר: "יום לפני ההתקפה, ב-24 באפריל, קרא לנו גידי למשרד, לקח מפה של תל אביב–יפו, רשם כמה חיצים של צירי התקיפה והטיל עלינו להכין מאה העתקים. הלכנו לביתו של בעל מכון להעתקות ושכנענו אותו להכין את ההעתקים. הבאתי למפקדה את המפות. קציני המודיעין שלנו לא ידעו איך לקרוא מפות, לא ידעו מה זה". 11
ד"ר אליעזר מתן ("יואב"), הרופא של האצ"ל, סיפר: "נאמר לי שהולכים לכבוש את יפו, שבית-החולים ליולדות פרוינד, שברחוב יהודה הלוי ריק, ושאכין אותו לקליטת פצועים ולטיפול בהם. ד"ר נפתלי פרנקל ממגן-דוד-אדום ברמת גן, שהיה איש אצ"ל מוסווה, עזר לי להכין חדר-ניתוח. החלטנו לטפל בפצועים קלים ובינוניים ואת הפצועים קשה להעביר לבית-חולים 'הדסה'. פרופ' מרכוס, הכירורג הראשי של 'הדסה', תמיד עזר לנו, גם כשנפגעו אנשים שלנו בפעולות נגד הבריטים והעזרה הייתה כרוכה בסיכון אישי. החלטנו להעביר את הפצועים במשאיות ולא באמבולנסים של מגן-דוד-אדום בתל אביב, כי אנשיו היו כפופים ל'הגנה' והתייחסו אלינו באיבה". 12
____________________
בשבוע הבא: מנחם בגין מכנס ישיבה דחופה ומורה להכין תוכנית מבצעית לכיבוש יפו בתוך 48 שעות; ראשי ממשלות שאינם מבינים את הוויית הצבא והמלחמה; יועצים שבוגדים בתפקידם; מה שאריאל שרון לא הבין; שיקולים פוליטיים הנחו את בגין; בן-גוריון היה מוכן לעשות כל דבר כדי להכשיל את בגין; תוכנית כיבוש יפו; להפיק לקחים מההשתלטות על חיפה.
|
1. תיאור השוד בפרק שהתפרסם בשבוע שעבר.
2. "הפרקציה הרוויזיוניסטית" שהייתה המשך המפלגה שאותה ייסד זאב ז'בוטינסקי ושהייתה חלק מן הממסד הציוני. מנהיגה היה ד"ר הרצל רוזנבלום, עורך העיתון ידיעות אחרונות.
3. ארכיון ציוני מרכזי, 5/5/222, מושב הוועד הפועל הציוני, ישיבה א', 6 באפריל 1948, לפני הצהריים, עמ' 14.
4. ראה, אתר הפלמ"ח.
5. הארץ, 11 באפריל 1948.
6. א"צ, מאת אלכסנדרוני; ראיון עם שרגא עליס, מאצ"ל, עמ' 142-141; ויקיפדיה.
7. בגין, "המרד", עמ' 433.
8. בניגוד לתוכנית מוקדמת של האו"ם מחודש מאי 1947, בתוכנית החלוקה של הכ"ט בנובמבר נקבע שיפו תהיה מובלעת ערבית באזור יהודי, בגלל חשיבותה של העיר לכלכלה הערבית. הנחת מנסחי התוכנית הייתה שישררו חיי שלום בין יהודים לערבים. מכאן שהבנתם בנעשה בארץ ישראל היה קלושה.
9. חיים לזר, "כיבוש יפו", שלח, עמ' 117; מאצ"ל 100-98.
10. ראיון עם אליעזר שרון.
11. ראיון עם אהרון רוסו.
12. ראיון עם ד"ר אליעזר מתן.
|
|