כאשר ילד או ילדה מגיעים ליום הולדת, קל מאוד להזמין קוסם או זמרת, להאכיל את הילדים בממתקים ועוגות וההורים המותשים מרגישים שיצאו ידי חובה. אני שמעתי על חגיגת יום הולדת אחרת, בלתי שגרתית, לשתי בנות-דוד, הגדולה, חוגגת את יום הולדתה השמיני ובת דודתה בת שבע וחצי. האחת אמריקנית דוברת עברית והשנייה תוצרת הארץ. ההורים, אח ואחות, החליטו לנצל את ההזדמנות למפגש משפחתי ולקחו את הבנות לטיול קצר באוניה ובאופניים ב... הולנד.
בעבר הספינות שימשו למשא, אך כיום הן ספינות טיולים. ביום הן עוגנות בנמלי החוף והטיילים יוצאים באופניים לסיורים בסביבה. "הגענו לעיר הוּרסט, אכלנו ארוחת ערב, הורדנו את האופניים מהספינה, והתחלנו לנסוע בעיר הציורית הזו", סיפרה לי האם האמריקנית. זה היה טיול של ערב (השמש שוקעת מאוד מאוחר). למחרת בבקר יצאו עם האופניים. בספינה יש תאים קטנים למטה ובכל אחד 2-4 מיטות ובכל חדר צוהר עגול, כמו בסרטים. מן החלון נראות הרבה מאוד סירות יפות מאד. שאלתי וסיפרו לי שבקבוצה יש 20 משתתפים - ספרדים, צרפתים, אנגלים, בלגים, ואנחנו אב ובת ישראלים ואם ובת אמריקניות. בחבורה יש שלוש נשים ספרדיות, שאימצו שלוש בנות שחורות. הילדות חברות מהצופים. יש גם רופאה אונקולוגית מאינברנס בסקוטלנד ליד לוך נס. נשואה ואם לשלושה, שהביאה לטיול את בנה האמצעי. למרות מקצועה, בעצמה חלתה בסרטן שד והפסיקה לעבוד. ועוד אנשים מעניינים. בעיקר - שונים מן הישראלים.
ביום הראשון יצאו לטיול אופניים של של 20 קילומטר עם הפסקות, רחצה באגם, ביקור בתחנת רוח וארוחת צהריים בפיקניק מאוד חווייתי. המדריך, הולנדי כבן 45 משעשע ויודע דבר. כל יום יצא באופניים בראש החבורה והסבריו מעניינים. הוא סיפר שאביו היה מייצר גבינות במחלבה. אבל בזמן מלחמת העולם השנייה, הגרמנים גייסו אותו. הם הכריחו הרבה הולנדים להשתתף במלחמתם. אחרי המלחמה אביו שב הביתה ומצא שאחרים נכנסו למחלבה וגנבו ממנה. כך העסק קרס. עם הסיפור הזה, ביקרו המטיילים במחלבה מקומית וגילו כי אף הולנדי לא עובד בה, רק זרים - פולנים ורומנים. כוח עבודה זול... אולי זה מצביע במשהו על משבר העובדים הזרים באירופה העשירה.
באחד הסיורים, ביקרו רוכבי האופנים בעיר אוּרק. על שפת ימה, המלכה הציבה את פסל הדייג האלמוני - לזכר דייגים שיצאו לים ולא חזרו ממנו. עם שזוכר את נופליו, גם אם לא במערכה. השיטוט בנמל של אוּרק ובסמטאות המובילות אל המגדלור היה מעניין, כי העיירה בנוף כפרי מקסים עם המון טורבינות מכל עבר. מה שהיה פעם אי, שינה את אופיו עקב ייבוש הים ובניית הסכרים. היום זה נמל פעיל ביותר, עם ספינות ענק וגם סירות דייגים בכל הגדלים שהיה מרתק לראות אותן בפעולה. "קינחנו בטעימה של הרינג טרי-טרי ונהדר בדוכן בנמל", סיפרו לי.
אורק היא עיר מודרנית, שאדמתה נוצרה מבניית שני הסכרים הגדולים בעולם שנבנו כדי לפתור את בעיית ההצפות ההרסניות מהים הצפוני. הסכרים שינו את פני המדינה - נוספה אדמה והאי הקטן הפך ליבשה גדולה. תושבי אורק הם עשירים, חרוצים, בעלי משפחות גדולות והם דתיים. בביקור ביום ראשון, נראתה העיירה כעיר רפאים. אולם ליד הכנסיה במרכז העיר, לא היה מקום להכניס זוג אופניים בחניון ומהכנסיה נשמעה שירה אדירה. אחר כך אנשים נראו מהלכים ברחובות בלבוש מהודר, כשכל הילדות לובשות לבן. והרוכבים מרכיבים בין ילד לשלושה על אופניהם.
איך הגיבו הילדות שלכן, כלות הטיול? "בהתחלה היה להן קשה, והן הצהירו שביום השני יישארו בספינה". ההורים התלבטו וכבדרך אגב סיפרו לאחת מהעוזרות בצוות הסירה. היא הגיבה בחיוך: "אה, זה היום הראשון, תמיד זה ככה. מחר הן ירצו בבוקר לקפוץ על האופניים". אולם, היום השני היה מאוד אתגרי, ואחרי רכיבה וחתירה במשוטים, החליטו ההורים שהן יסעו באוטו במקום לחזור 22 קילומטרים אל הספינה. לפנות ערב הן ביקשו לרכב שוב באופניים והתאכזבו לשמוע שבלי מדריכים אסור להן לנסוע. חגיגת יום הולדת יקרה, אבל לא שיגרתית.
