X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  כתבות
ד"ר קמילה קלאוזינסקה, ד"ר בתיאולוגיה ובהיסטוריה יהודית מהאוניברסיטה היאגיילונית בקרקוב, היא צעירה פולניה שהפכה את תיעוד המורשת היהודית בעירה ובארצה למשימת חיים
▪  ▪  ▪
קמילה קלאוזינסקה מתוך אתר זדונסקה וולה

ביום ראשון הקרוב בחמישה ביולי ייערך במלון רמדה בירושלים כנס בינלאומי של יוצאי העיר זדונסקה וולה שבמרכז פולין במסגרת הקונגרס הבינלאומי לגנאולוגיה. ישתתפו בו שרידי שואה ודורות המשך מישראל, מאירופה, מאמריקה ומאוקיאניה. מארגני הכנס הם פרופסור דניאל ווגנר ממכון ויצמן למדע, דור שני לילידי העיר וד"ר קמילה קלאוזינסקה ד"ר בתיאולוגיה ובהיסטוריה יהודית מהאוניברסיטה היאגיילונית בקרקוב, שראשיתה במאה ה-14 והיא אחד המוסדות האקדמיים היוקרתיים במרכז אירופה. בין המשתתפים האורחים, ראש עיריית זדונסקה וולה פיוטר מיידזובייצקי. את קמילה הזכרתי בכמה רשומות שלי שנגעו בצורה כזאת לעיר הולדתי זדונסקה וולה.הדרך שבה עשתה הצעירה הפולנייה, קתולית שנולדה אחרי המלחמה ולא הכירה יהודים מימיה, בעיר שקרוב למחצית האוכלוסייה שבה הייתה יהודית בפרוץ המלחמה - היא הסיפור שלנו.
את הביקור הראשון בפולין לאחר המלחמה קיימתי בשנת 1986, בעת ששלט עדיין המשטר הקומוניסטי. את אשרת הכניסה קבלנו אז בזכות מנהל בכיר של הטלוויזיה הפולנית, לֶב ריווין, לימים מפיק שותף לסרט "רשימת שינדלר". ריווין, שאימו הייתה נוצרייה ואביו היה יהודי אוהב ישראל, דאג שנוכל לנסוע בפולין, רעייתי ואני, לאן שלבנו חפץ במשך שלושה ימים כאורחי הטלוויזיה הפולנית, עם נהג צמוד ומדריכה.כמובן שביקרנו באושוויץ, בגיא ההריגה חֶלמנו שם נספו רוב משפחתי, וגם במה שהיה גטו לודז' ששם שהינו אמי ואני, שרידי המשפחה, בשנים 1942-1944 עד לחיסול הגטו באוגוסט 1944, ובוודאי שביקרנו בעיר הולדתי, זדונסקה-וולה, לא הרחק מלודז' ובמתחם שבו היה הגטו. אז הגענו דרך האוויר לנמל תעופה הישן אשר ריח חריף של גופרית ודלק בלתי מזוקק הכה בנו ברדתנו מן המטוס. פולין כולה נראתה על הפנים - סביבתית ונפשית. הכול היה בתהליך התפוררות. כולל המשטר. בעת הביקור בעיר שלי, שבפרוץ המלחמה מנתה 25,000 תושבים, וכתריסר אלף מהם יהודים, ראיתי אנדרטה אפורה מסלע מסותת ל"גיבורים שלחמו למען המולדת". ליהודים שהיו כמחצית מתושבי העיר והוו את הכוח הכלכלי, התרבותי והמסחרי שלה - אין זכר באנדרטה. הסימן היחיד לקהילה היה שלט דהוי על רחוב, בשם "רחוב הגטו". וזהו. ה"ז'ידקי" - היהודונים - לא היו אהודים בעיר, אף שרובם התפרנסו מהם, והארנונה של בעלי הבתים היהודיים כיסתה יותר 75-80% מכלל הוצאות העירייה.
הביקור הבא נערך כעבור 10 שנים בשנת 1996 כשפולין הייתה משוחררת מהקומוניזם. בעת הביקור באירופה המערבית טסנו, רעייתי יהודית ואני, לוורשה כדי לפגוש את בתי הבכורה נתי ובעלה יורם שזה היה ביקורם הראשון בפולין, במסע שאורגן על-ידי יוצאי עירי זדונסקה וולה. ביקורים אלה, הין לעניות דעתי משכילים ומועילים מכול בחינה שהיא. הם שימשו לא רק להכרת גיאיי ההריגה, אלא גם המורשת היהודית בפולין, מורשת בת אלף שנה שהייתה גורם קהילתי, תרבותי, חברתי חשוב במדינה. תוך כדי מסע בנתיבים לצפון ולדרום, למערב ולמזרח - ניתן לספר לדור הצעיר, על מאות הקהילות היהודיות אשר חיו לאורכם ולרוחבם . שכן בשעה ששרידי שואה נותרו עדיין במאות אלפים, לרוב הקהילות לא היה זכר. בממסד הפולני אז עסקו בביעור המורשת הקומוניסטית ולא התפנו לעסוק בדברים אחרים. אלא שבמה שנוגע לעיר זדונסקה וולה, הוקם ארגון יוצאיה בארץ ובאמריקה.
מיד לאחר המלחמה הוקמה בבית העלמין בטרומפלדור בתל אביב, אנדרטה בולטת לזכר נספי העיר שכיום לאחר ששופצה היא בולטת כמלבן שיש שחור שמתנשא לגובה ונראה בכול שטח בית העלמין הישן. בד-בבד הוחל בארגון במסעות לפולין עם הדור השני. מי שנמנה עם היוזמים של מסעות השורשים, היה חבר נעורים שלי אשר אוד (בנעוריו אנשל שיירדזקי) "יקיר ירושלים" וממדליקי המשואות בטקס הממלכתי ערב יום הזיכרון לשואה.
תנועת "יחד"
בביקורי הבא, עם בת אחרת וילדיה, פגשנו בעת הביקור באישה צעירה שנראתה כגימנזיסטית או כמי שסיימה את התיכון, אבל הייתה כבת 28-29 נאה למראה, מסבירה פנים, ומתנדבת להראות לנו אתרים יהודיים בעיר. האתרים בעת הזאת היו בראש וראשונה בית העלמין . מעין שטח גדול של עצים שחלקם מטו ליפול, צמחיה פראית, ללא שבילים ובינתם אבנים בצורות שונות, רובן שבורות ומנותצות, שחלק נבזז ושימש לבנייה. זה היה בית העלמין שמלפני המלחמה. בשוליו הובאו לקבורה אנשים שמתו בגטו, ללא ציון שם. אשר לגטו, הזכר היחיד היה אותו שלט "הגטו".
אולם מי שחי שם כמוני, עד גיל 10, לפני הגרוש לגטו, יכול היה להצביע היכן היה בית הכנסת, היכן היו ה"שטיבלים" של הקהילה החסידית, שלא התפללה בבית הכנסת, היכן היה אולם התרבות, החנויות היהודיות, שלא לדבר על הבית שלנו, נכון יותר מכלול של שלושה בתים, של בית חזיתי ושני אגפים ובתוכו חצר גדולה כפי שמקובל היה באירופה דאז. היכן נמצא פארק אנשטאט עם האגם שעליו גלשנו על קרח בחורף. בשעה שבביקור הראשון הבית החזיתי היה קיים, והצטלמנו רעייתי ואני מולו, בעת הביקורים לאחר מכן הוא נעלם. פשוט שיטחו אותו. כל ניסיון מצידי לתהות לסיבה עלה בתוהו.
אולם בתוך אותם עיי ההרס של הקהילה והעיר, מצאתנו נקודת אור- קמילה. כול כך הופתענו מן הידע שלה על הקהילה היהודית בעיר שלא טרחנו לשאול אותה על מוצאה ומה הביא אותה לעסוק במורשת היהודית.
סיפורה של קמילה
קמילה, ילידת 1973, חיה קרוב לבית העלמין הפולני. הימים ימי השלטון הקומוניסטי, שבו לא הרבו ללמד בפולין על השואה בהקשרה היהודי. לכן היא לא ידעה מאומה על עברה של הקהילה היהודית בעיר.אבל איכשהו בית עלמין זה עניין אותה. לא היו אבני מצבות עם צלבים אלא ציורים אחרים וכילדה סקרנית היא רצתה לדעת מי קבור במקום." זה היה בעבורי איזה מקום קסום מסתורי, מוזנח אבל יפה עם איזו עוצמה" - היא סיפרה לאשר אוד. "כאשר למדתי בתיכון במגמת אומנות, המורה הביא את הכיתה לסייר בבית העלמין, בהגדירו את המקום כשטח של השראה לאומנים צעירים. זה הגביר בי את הדחף ללמוד יותר בנושא".
כאשר לימים היא עברה ללמוד באוניברסיטת לודז' הסמוכה היא בחרה את האתנולוגיה כתחום הראשי.היא הזמינה את המרצה האורחת, פרפסור אולגה גולדברג מן האוניברסיטה העברית ואת בעלה פרופסור יעקב גולדברג, לבוא לבקר בזדונסקה וולה שבה גרה פעם משפחתה של פרופסור גולדברג והיא באה לביקורים כילדה.
באותו יום בעמדה בבית הקברות היהודי החליטה שהיא תכתוב את עבודת המאסטר שלה על בית העלמין היהודי ותולדותיו. זה היה בשנת 1998 . באותה שנה היא פגשה את אשר אוד ואת יהודה קרול מראשי הועד הישראלי של יוצאי זדונסקה וולה. נודע לקמילה כי אליזבייטה בארטש, מורה תושבת העיר עסקה גם היא בנושא והתקשרה אתה. השתיים החליטו שהדבר הראשון שיש לעשות הוא לנקות ככול הניתן את בית הקברות. שנה לאחר מכן ביקר בעיר פרופסור דניאל ווגנר ממכון ויצמן דור שני לתושבי העיר ואז הוחלט לעשות משהו יותר דרסטי בשיקום בית הקברות. פרופסור ווגנר ששימש יו"ר הוועד של יוצאי זדונסקה וולה הוא גם ש"פתח בפני קמילה את השער לגנאולוגיה(אילן היוחסין) היהודית - כהגדרתה
"הגנאולוגיה היהודית הפכה בעבורי תוך זמן קצר למשהו שנטוע בנפש. זה הפך לחלק ממני, למשהו ששייך לזהותי. זה פתח בפניי אופקים לעולם נהדר שהיה ואיננו עוד, ואפשר לי להיפגש עם אנשים יפי נפש בעולם. הם אלה שנתנו לי את השראה להמשיך בלימודיי ובנושאים שבהם בחרתי. ואגב, מנגד הכרתי גם כמה טיפוסים מקומיים(פולניים. צ.ג) לא חיוביים. אלה ניסו להניא אותי מלהמשיך בהגשמת השאיפה שלי. סבי יאשיו רגיל היה לומר: 'זכרי. אין פולנים, יהודים או גרמנים. יש אנשים טובים ויש אנשים רעים'. ככה שהמשימה עדיין לא הסתיימה".- אומרת קמילה כיום.
מלאכת שיקום - מורשת
כמסופר, מי שהתחיל לגלות עניין בנושא הייתה אלזבייטה בארטש, מורה מקומית שאת העבודה בסיום התיכון הקדישה לתולדות הקהילה יהודית בעיר. בפגישה זאת, קמילה סיפרה, וזה היה כמדומני בשנת 2000, כי היא הקימה תנועת בעיר שמורכבת בעיקר מבני נוער בשם "יחד" והיא תהיה תנועת אחות לארגון יוצאי זדונסקה וולה בראש וראשונה בישראל. מטרת התנועה תהיה להנציח את זכר הקהילה היהודית בעיר, ואחד הפרויקטים הראשונים שהם קבעו לעצמם היה שיפוץ ושחזור של בית העלמין. מאז זה הפך לפרויקט הדגל של התנועה אשר הוכרה רשמית על-ידי שלטונות פולין בשנת 2009. עיריית זדונסקה וולה הקצתה מקום לפעילות הקבוצה. עבודה זאת כללה איסוף טונות של פסולות ונשורת של עצים, בלי להכניס כלים כבדים מחשש של פגיעה במצבות, סימון שבילים לאחר מכן העבודה הקשה והמורכבת ביותר, של הוצאת חלקי מצבות מתוך האדמה, מאמצים לאחות בין החלקים לבין מצבה שלמה או חלקה ולאחר מכן קטלוג כול השמות שהתגלו על המצבות. תוך כשלוש שנים - בין 1998 התגלו קרוב לאלף מצבות, ואילו עד שנת 2014 התגלו ותועדו (לפי אתר זדונסקה וולה) 3,505 מצבות. כול זאת בזכות תנועת יחד בהנהגתה ובהשראתה של קמילה. גילוי המצבות לווה, כאמור, בתיעוד הקבורים ומכאן הצאצאים יכלים ללמוד על המשפחות שלהם במשך כמה שנות דור. אני גיליתי מסמך קבורה של הסבתה רבא שלי מצד אמי.
גולת הכותרת הייתה הקמת חומה סביב בית העלמין ושער מרשים. כול זאת גם בזכות עזרה כספית מיוצאי זדונסקה וולה בארץ ובחו"ל. אך המלאכה הקשה, הרציפה נעשתה על-ידי הצעירים מתנדבים ופועלים מקצועיים לסוג כזה של עבודות.
עיר כמו זדונסקה וולה אף שמספר תושביה כמעט הוכפל מאז המלחמה היא ענייה בשכיות חמדה כמו מוזאונים. אולם המוזאון הקטן שנמצא בה, המוזאון העירוני, קבל משמעות חדשה עם הקמת החלק של המורשת היהודית. ומי שמנהל את המוזאון הוא בעלה של קמילה, תומאש, אבל הרוח החיה שדאגה לכך היא קמילה. בשעתו באחד הביקורים שלי מצאנו לא רק כלי קודש, תכשיטים, אורלוגין גדול וכיו"ב, אלא אני מצאתי בו את תעודת הלידה של סבי שהיה היו"ר האחרון של הקהילה. בעיר שבה כמעט כל נכסי הקהילה נהרסו על-ידי הנאצים ואחר כך נבזזו על-ידי תושבים, ואין בה אף יהודי אחד, זה לא פשוט לתחקר ולמצוא שרידים של אותה תרבות עשירה שהיהודים מלאה בה תפקיד ראשי. קמילה רואה חשיבות רבה מאוד למוזאון, שכן שיקום בית העלמין הוא מתן כבוד ליהודים שנפטרו בעיר, ואילו המוזאון הוא אות לחיים התוססים של הקהילה היהודית בעיר הזאת שהיא בעצם נוסדה על בסיס הרשאה מיוחדת ליהודים ליטול חלק ביריד אזורי, ובכך הוו היהודים היסוד הכלכלי של העיר, ואחר כך גם התרבותי. היא מקווה כי במוזאון החדש שיוקם יהיה אגף גדול מיוחד למורשת היהודית בזדונסקה וולה.
קמילה זכתה בעיטורי כבוד ובמדליות בין היתר של נשיא פולין וראש ממשלתה על שמירת המורשת היהודית בפולין. אף שרוב הזמן היא חיה בקרקוב, היא באה לעיתים קרובות לזדונסקה וולה לבחון את ההתפתחות של הפרויקט שנטלה על עצמה והוא ניסיון לשקם ולו סמלית מה שנשמר מן המורשת של יהודי הקהילה הזאת. תרומתה זאת היא ייחודית לגבי הקהילה שלה אבל יש לה משמעות רחבה הרבה יותר.
מה שקרה ליהודי פולין, כאמור, הוא שבשעה שחלק מתושביה שרד וסיפר את הסיפורים, מאות הקהילות נכחדו לגמרי ואין להם זכר, למעט בתיעוד ביד ושם, ובחלקו גם בבית התפוצות. ואם נביא בחשבון כי עולי פולין, הן הרבים שעלו אחרי מלחמת העולם הראשונה והן מאות האלפים שבאו אחרי השואה, לא השכילו להקים במדינת ישראל איזה בית מורשת משלהם, איזה מוזאון זוטא, כאשר יוצאי ארצות אחרות, ממזרח אירופה, ומן המזרח ומאפריקה, עשו זאת, נבין את החשיבות של מפעל זה. כאשר הורים לוקחים את בניהם או נכדיהם, ויש גם את ניניהם, למסעות שורשים, הם יוכלו להצביע שכאן במתחם הזה, שאין זכר ממנו- היה הגטו. כאן בבית העלמין הזה, במוזאון הקטן הזה - יש זכר. לקמילה קלאוזינסקה שמורה זכות בכורה במפעל הזיכרון הזה.

פורסם במקור: אתר המחבר "זרקור"
תאריך:  03/07/2015   |   עודכן:  03/07/2015
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
קמילה
תגובות  [ 2 ] מוצגות  [ 2 ]  כתוב תגובה 
1
המגזר חרדי
bin  |  4/07/15 23:18
2
כנס גיאולוגיה
בת  |  5/07/15 18:55
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
התפתחויות נוספות שואה וגבורה
עידן יוסף
עידן יוסף
מחקר היסטורי-צבאי: זאב ז'בוטינסקי צפה בגיל 17 כי היהודים צפויים לשואה באירופה    "אם בנימין נתניהו וחבריו בליכוד רואים את עצמם תלמידי ז'בוטינסקי עליהם לחולל מהפכה עברית"
יצחק דנון
הכשרה נדרשת להעביר 2.6 מיליון שקל לחברה לאיתור נכסי הנספים בשואה, בטענה שמכרה קרקעות של קורבנות שואה באזור חיפה
משה חסדאי
אני חושב שהיהודים מאמינים בטוב הבסיסי של בני האדם. אף פעם לא חשבנו שזה יכול לקרות באמת. אבל, עבור רבים יותר ויותר מאתנו, כבר התפכחנו מאוסלו וחזון הבלהות של "השלום". אכן שונאי היהודים, תפסו את תשומת הלב שלנו, כבר מזמן, ואנו מאמינים להם
ראובן לייב
שישים שנה לאחר שנרצח עדיין מסרבת פרשת קסטנר להירגע, גם לאחר וידויו של הרוצח, שבא על עונשו, וגם לאחר זיכויו המלא של מי שעלה בידיו להציל 1,700 מיהודי הונגריה מציפורני הנאצים
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il