X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  כתבות
מושבת חיידקים מובנית בגודל מטבע הנוצרת משיתוף פעולה של כמיליארד חיידקים בודדים
חותרת למדע
אקולוגיה, אנושות וחומות הבטון שביניהן
חקר קבוצות החיידקים (ביופילם) נחשב כבעל העתיד המדעי המבטיח ביותר. ד"ר אילנה קולודקין גל המובילה את המחקר במכון ויצמן אומרת כי החיידקים הם אורגניזמים אופטימליים למצבם כרגע ועברו אדפטציה למגוון שינויים קיצוניים, יותר מבני האדם. הנחת המחקר הרווחת היא שכנגד גורמים מעכבים של התפתחות חברתית שמאגדת קבוצות חיידקים, לא תצוץ עמידות. בהתערבות מחקרית מניפולטיבית, מערכת החיסון תצליח להתגבר עליהם בצורה יעילה יותר מבלי להשמיד את כל החיידקים המועילים במעיים
קולודקין. בדרך לראש הפירמידה [צילום: מכון ויצמן למדע]

מערכות שדורשות אומץ מחקרי
הכניסה למערכות חיידקיות מורכבות, היא המאמץ המחקרי העיקרי שלנו במכון. המומחיות שלי בפוסט דוקטורט הייתה לבודד את החיידקים בני אותו מין במבחנה ולא לאפשר להם הידוד עם אף אחד חוץ מאשר עצמם ולראות מה אני יכולה ללמוד בתנאים הללו. פה המערכות הן מורכבות הרבה יותר, כאלו שדורשות אומץ מחקרי והחוקרים בקבוצת המחקר שלי הם מהאמיצים שיש

כבת להורים יוצאי מדינות חבר העמים, עובדת היותה של ד"ר אילנה קולודקין-גל (38) ילידת הארץ אינה משמעותית בעיניה, שכן נולדה לזרועותיה של תרבות רוסית מובהקת. הוריה חוו חוויית הגירה חזקה, ויחד עימם עברה את תהליך ההתאקלמות בארץ, בשנותיה הראשונות. ילדות רוסית קלאסית בחולון שכללה לימודי מדעים ונגינה על פסנתר ומדי פעם טיולים לנבחרת הספורט עם שני אחיה הקטנים. בצבא שירתה שירות רגיל שלא מיצה את כישוריה. את לימודיה האקדמיים החלה בפקולטה לרפואה, משם נדדה לביולוגיה. במהלך התואר הראשון פגשה במעבדה את מי שהפך לבעלה, כשהוא היה כבר דוקטורנט וכיום היא אם לשני בנים בני 4 ו-8. התואר השלישי (במסלול ישיר לדוקטורט) היה בחקר התאבדות של חיידקים, באוניברסיטה העברית. במסגרת המחקר שכנעה חיידקים להתאבד כדי לייצר אנטיביוטיקות חדשות.
קולודקין-גל: "לחיידקים יש מגוון התנהגויות חברתיות והתאבדות לא נחשבה אצלם ככזו. לאחר התואר השלישי המשכתי לפוסט דוקטורט בהארוורד ארה"ב במשך כשלוש שנים ולאחר מכן בחרתי להגיע למכון ויצמן, פה הקמתי את קבוצת המחקר שקיימת כחמש שנים".
מה הבנותייך המשמעותיות ביותר מתקופת הילדות?
קולודקין-גל: "האחת קשורה בדרך החינוך של הורי. הורי השקיעו המון בחינוך הילדים והדגימו עבורנו איך אין מגבלות ממשיות כל עוד יש תשתית אמיתית. יש לי סבא אחד שהיה פרופסור בבאר שבע וסבא אחד שהיה קבלן ובגלל מלחמת העולם השנייה לא הצליח ללמוד. שניהם היו חכמים במידה שווה. אתה לומד לא להסתכל על תג המקצוע. הוריי התחילו את חייהם כמשפחה יחד איתי בנקודת פתיחה סוציו-אקונומית לא ממש טובה, ולאט-לאט בעמל כפיהם התקדמו וטיפסו מעלה. כילדה ראיתי את קו ההתפתחות של המשפחה והבנתי שכאשר עובדים קשה ולומדים ומשקיעים, ניתן להגיע לאן שאתה רוצה להגיע. ראיתי ממש את עקומת הצמיחה שלהם, שמלמדת שכל דבר אפשרי אם מתאמצים מספיק ואם מעניקים את הכלים המתאימים לילדים.
"ההבנה השנייה היא תחושת מחויבות חברתית חזקה מאוד. כאשר אתה רואה את העקומה, אתה רואה גם את כל השכונות על העקומה ומבין שלא כולם מקבלים הזדמנות שווה; שאנשים מרקע שונה לא יכולים לבטא את היכולות והכישורים שלהם באופן שווה. אחד המאבקים שלנו - פה במכון ויצמן ובאקדמיה בכלל - הוא להעלות את המגוון כדי שיגיעו למכון אנשים מרקע שונה שעשויים לתרום דברים שונים. גם אם על הנייר זה נראה שאולי הם לא מתאימים, זה עדיין יכול להיות פער שניתן להדביק אותו. כאשר לא מאפשרים מגוון, אנחנו מפספסים המון אנשים מוכשרים שאמנם מגיעים עם תנאים פחות אופטימליים לאורך הדרך והרקע שלהם חלש, אבל הם יכולים לתרום משמעותית לחשיבה האקדמית וליצירתיות האקדמית. המאבק הזה הוא חוצה מגדר ורקע ואינו רק עבור נשים. המסע של הורי שליוויתי מקרוב כבת בכורה, לימד אותי עד כמה רב המגוון בחברה ועד כמה הוא לא מיוצג באקדמיה וגם פה במכון ויצמן. לשם המחשה, במכון ויצמן, אין סטודנטים אתיופים, יש סטודנטים ערבים אך לא מספיק, יש אומנם סטודנטים המגיעים ממשפחות מצוקה, אך לא מספיק. בפועל, אנחנו מסננים לתוך האקדמיה בעיקר את אלו שהם בעלי רקע מבוסס מאוד עם נקודת פתיחה סוציו-אקונומית גבוהה ביותר. זו טעות ענקית, כך למשל, רוב העלייה הרוסית סיימה בתור 'עמיתי מחקר' ובתור ה'טכנאים' ולא בתור 'ראשי קבוצות מחקר'. ישנן קבוצות שבפירוש לא מיוצגות מקרב אזורי המצוקה של הגרעין הקשה, ואלו אנשים שיש ביכולתם לתרום המון לאקדמיה ולחברה בכלל.
"את המחויבות החברתית שלי אני מיישמת באמצעות התנדבות בשנתיים האחרונות בתיכון הערבי של אורט בלוד, בניסיון שנושא פרי להדביק את הפער שלהם בבגרות בביולוגיה. אני מנסה להרחיב את התוכנית לשכונות מצוקה בבת-ים וביפו ד', כי בעיני זו עשייה שיש בה השקעת עומק וחשוב להתמיד בה".
מה הרקע לתפישת מחקר קבוצות של חיידקים (ביופילם) מנקודת מבט אקולוגית?
קולודקין-גל: "אני ביולוגית מולקולרית ברקע האקדמי המחקרי שלי עם הבנה בגנטיקה של חיידקים. בפוסט דוקטורט פעלתי על קבוצות חיידקים בצורה סטרילית, מבלי שנגעתי בכל הקשור לצמח, אדמה, אקולוגיה או מערכות מורכבות. עד שהגעתי למכון ויצמן. לכן המחקר הוא חדש יחסית גם לי. המטרה היא לא רק ללמוד חיידקים במבחנה, אלא ללמוד אותם מנקודת מבט של אקולוג, זיהום הוא דוגמה למערכת אקולוגית. כי עכשיו יש קבוצה של חיידקים שחיה על תאים אנושיים ויש כבר שני סוגי מינים. יש את 'המארח האנושי', יש את החיידקים שיצרו זיהום ויש את החיידקים המועילים שהיו שם עד שהחיידקים המייצרים זיהום דחקו אותם. כלומר, מדובר במערכת שהיו בה המון אירועים מורכבים. הכניסה למערכות חיידקיות מורכבות היא המאמץ המחקרי העיקרי שלנו במכון. המומחיות שלי בפוסט דוקטורט הייתה לבודד את החיידקים בני אותו מין במבחנה ולא לאפשר להם הידוד עם אף אחד חוץ מאשר עצמם ולראות מה אני יכולה ללמוד בתנאים הללו. פה המערכות הן מורכבות הרבה יותר, כאלו שדורשות אומץ מחקרי והחוקרים בקבוצת המחקר שלי הם מהאמיצים שיש. התחום שאני מתעסקת בו חוץ מאקולוגיה מיקרוביאלית, שהופך אט-אט להיות החלון הגדול למה שאנו עושים, הוא תחום שנקרא סוציו-מיקרוביולוגיה, חקר התנהגויות חברתיות של חיידקים".

חיידקים כיצורים חברתיים

חיידק חברתי
בעוד שהייתה הבנה ברורה שגם ציפורים או דולפינים הם יצורים חברתיים, עם תקשורת ושפה, החשיבה על חיידקים כיצורים חברתיים הגיעה מאוחר הרבה יותר. הסיבות לכך היו סיבות טכניות ברורות, לא היו אמצעים טכנולוגיים מתאימים לראות אותם וללמוד אותם בצורה של תאים בודדים. כיצד הם מתנהגים לבד לעומת התנהגותם בקבוצה

הסוציו-מיקרוביולוגיה, היא נקודת המוצא של קולודקין-גל במחקר שלה. החבירה לעמוס זהבי, מייסד החברה להגנת הטבע, שהיה זאולוג, חוקר גדול ואחד האנשים הראשונים שעבדו עימה, נסכו גם בה את התשוקה המחקרית שלו, לנסות להבין איך יצור חי מתקשר עם סביבתו. המוטו שלו היה שפעולות גומלין חברתיות אינן שונות מהותית על זברות או על בני אדם ויש חוקים כלליים מאוד על איך חברה מתארגנת. כמו באסכולה המדעית הטוענת שיצור חי הוא יצור חי ולכל היצורים החיים ישנם צרכים משותפים, ולכן ניתן להחיל את החוקיות החברתית על כל בעלי החיים באשר הם.
קולודקין-גל: "זהבי החיל זאת בשנות ה-60 על זנבנים, ציפורים עם היררכיה חברתית ברורה מאוד. כדי להגדיר את הציפורים הדומיננטיות הם רוקדים את ריקוד הבוקר כדי להגדיר את ההיררכיה בקבוצה, אבל גם לבדוק את עוצמת הקשר בתוך הקבוצה. המחקר הזה של זהבי משמעו ביסוס ההשערה המחקרית, שניתן להחיל הידודים חברתיים מורכבת על ציפורים. על חיידקים התחילו להחיל זאת משנות ה-80 המאוחרות. בעוד שהייתה הבנה ברורה שגם ציפורים או דולפינים הם יצורים חברתיים, עם תקשורת ושפה, החשיבה על חיידקים כיצורים חברתיים הגיעה מאוחר הרבה יותר. הסיבות לכך היו סיבות טכניות ברורות, לא היו אמצעים טכנולוגיים מתאימים לראות אותם וללמוד אותם בצורה של תאים בודדים. כיצד הם מתנהגים לבד לעומת התנהגותם בקבוצה. עם התפתחות הכלים המיקרוסקופיים והכימיה האורגנית, ניתן היה לאבחן את ההתנהגויות הללו, שכן החיידקים מתקשרים על-ידי מולקולות קטנות. הם לא יכולים מן הסתם לדבר, אז השפה שלהם היא שפה של פרומונים וזהו תחום שהוא יחסית חדש. החקר של קבוצות חיידקים (ביופילם) בו אני עוסקת, החל להתפתח רק משנות ה-90 אל תוך שנות ה-2000".
מהם ההבטים העיקריים במחקר?
קולודקין-גל: "הראשון מנסה להבין את המנגנונים המולקלוריים באמצעותם קבוצות של חיידקים מגינות עלינו מפני מחלה (מיקרוביום). אנחנו צורכים פרוביוטיקות, שהן תערובות של חיידקים מועילים השייכים לפלורה הטבעית של הגוף. אנחנו גם מנסים להחדיר חיידקים מועילים לקרקע, כדי להגן על הצמחים. ברמה הגלובלית זה עדיין לא הפך לתרופה או למוצר מסחרי, והסיבה לכך היא שברוב הפעמים החיידקים המועילים אינם מצליחים להיקלט וליצור קהילה מועילה בסביבה שהשתנתה, דבר התקף גם לחיידקים שעל הצמח. המטרה היא שתהיה היכולת להשתמש בקבוצות של חיידקים מועילים כחומת מגן, כי זה הדבר הטבעי והבריא ביותר גם באדמה, גם על הצמח וגם בגוף האנושי. עם שינויי הסביבה חל אי-איזון באוכלוסיות החיידקים המועילות. לכן יש לבדוק כיצד גורמים לקבוצות של חיידקים מועילים להיות יעילות יותר, תחרותיות יותר ולהגן על ה'מארח' טוב יותר מפני זיהומים. זה תחום שהוא חם מאוד מבחינת תיקון המיקרוביום של האדמה, של האוקיינוסים ושל הגוף האנושי, שגם בו אנחנו מצליחים לחבל עם תזונה לא נאותה וכמויות אנטיביוטיקה בלתי סבירות בעליל. הבעיה הסביבתית היא גדולה הרבה יותר ממה שקורה בקרב האנושות. הידלדלות מאגרי הנוטריינטים בקרקע, כמו גם אוכלוסיות החיידקים המועילות, משחקת תפקיד בהידלדלות המזון, כי צמחים כבר לא גדלים באזורים שבהם היו צריכים לגדול. יש צורך להצליח בגידולים חקלאיים גם באזורים מדבריים ההולכים ומתפשטים עקב התחממות האקלים, כדי לספק ביטחון תזונתי לאוכלוסייה הגדלה בעולם. התערבות האנושית בקבוצות מצליחות של חיידקים מועילים, תמיד מכניסה מינים מזיקים ותמיד גורמת לכך שהמערכת האקולוגית, בין אם זה גוף האדם ובין אם זה כדור-הארץ, פשוט מתרסקת.
"כדי לתקן זאת צריך להחזיר את התהליך לקהילות החיידקים המועילות שפעם הצליחו עד שבני האדם התחילו לחבל בהצלחתם. זה מאמץ גדול מאוד של קבוצת המחקר - גם להבין איך לגרום לקבוצות של חיידקי מעיים מועילים להיות מועילים יותר וגם להבין כיצד ניתן להחזיר חיידקים מועילים לאדמה ולצמחים כדי לנטרל את אפקט המדבור ואת הפגיעה ביכולת של גידולים לגדול באותם אזורים שגדלו בהם פעם.
"החלק במחקר שעוסק במציאת תרופות אנטיביוטיות חדשות, מובל על-ידי רונית סויסה. הרעיון שלה היה לנסות להשתמש בחיידקים המועילים שאנו צורכים באקטיביה כדי לזהות קבוצות של אנטיביוטיקות חדשות. הנחת המוצא הייתה שאולי נוכל לוותר על הוספת האנטיביוטיקות וננסה לשכנע את החיידקים לייצר אותן במעי ולגרום פחות נזק. אפשרות אחת היא לבודד אנטיביוטיקות חדשות, להוציא עליהן פטנט ולתת את המולקולה הנקייה לחולים כאנטיביוטיקה. החלופה היא להבין מדוע החיידקים מייצרים דווקא את האנטיביוטיקות האלו והאם ניתן לשכנע אותם לייצר במעי כדי שיהיה אפשר ליצור פרוביוטיקה משופעלת. כלומר, שימוש באותם חיידקים מועילים, תוך שכנועם לייצר יותר אנטיביוטיקות בסביבה הטבעית שלהם במקום ליצור את חוסר האיזון בשל הוספת אנטיביוטיקה במינונים גבוהים. פשוט להוסיף אוכלוסיית חיידקים מועילים, בדיוק כמו בקרקע, ולהורות להם, 'עכשיו תייצרו אנטיביוטיקה בצורה מוגברת'. תהליך שהוא אקולוגי יותר גם בגוף האדם. השימוש הוא בחיידקים מועילים שמצליחים כבר להילחם בפתוגנים ומונעים זיהומים ולהוסיף אותם כאשר הם כבר מייצרים בצורה מועילה יותר את האנטיביוטיקות שיעזרו להם לעשות אלימינציה לפתוגנים. בפועל, מחליפים בעצם חיידקים רעים בחיידקים טובים. תודות למחקר הזה ניתן לשחק עם שתי האפשרויות".

העשרה של חיידקים מועילים בקרקע

אחת ההצלחות המשמעותיות במחקר היא ההשתפרות המקבילה שלו גם על גבי צמחים ולקבוצת המחקר של קולודקין-גל, אף יש מספר פטנטים על כך.
קולודקין-גל: "אנו בודקים כיצד אנו יכולים לגרום לחיידקי צמחים להגן על ה'מארח' שלהם מפני מחלות ללא צורך בשימוש בחומרי הדברה. להחזיר חיידקים מועילים בקרקע זה לא מספיק טוב, אך כאשר אנחנו משכנעים אותם לייצר גם אנטיביוטיקות שגילינו וגם אנטיביוטיקות שהיו קיימות עוד קודם בצורה מוגדרת ביותר, נוכל לוותר על שימוש בחומרי הדברה. התהליך כולל החדרה של חיידקים מועילים לקרקע עם איזו שהיא מולקולה טבעית מהצמח במטרה שהחיידקים יעשו כבר את האלמינציה לפוטוגנים. במצב אופטימלי זה, אין חומרי הדברה ואין חדירה של חומרי הדברה למי השתייה שלנו ויש רק העשרה של חיידקים מועילים בקרקע וזה חלומו של כל חקלאי. להחזיר את הסביבה למצבה לפני ההתערבות האנושית דורש מאמצים אדירים. גידול אורגני לא כל כך מצליח כי הוא יקר נורא, אך אם נצליח במאמץ ייעודי לתגבר את חיידקי האדמה באמצעות זיהוי אנטיביוטיקות חדשות וכן זיהוי המתגים שגורמים להם לייצר אנטיביוטיקות ביעילות, המשמעות של גידול אורגני יהפוך להיות כדאי כלכלית. כתוצאה מכך נוכל להחליף חלקים גדולים מהחקלאות המודרנית בחקלאות אורגנית. חיידקי קרקע מועילים גם מגבירים את יכולת הצמחים לגדול ואז חקלאות אורגנית הופכת למשהו שהוא בר-קיימא".

ביופילם שיוצרים חומות בטון

האספקט העיקרי השני בעבודת צוות המחקר של קולודקין-גל הוא להבין את התנהגות החיידקים בקבוצה והאם ישנם מנגנונים נוספים האופייניים לקבוצות המעורבות בזיהומים חמורים במיוחד. אחת התופעות המדהימות שנצפו היא בנייה של חומות סידן פחמתי, חומר שיוצר גם בטון.
קולודקין-גל: "חומות הסידן נוצרות על-ידי קבוצות של חיידקים, ומשמשות חומת הגנה מעולה מפני חדירה של אנטיביוטיקה. ייצור המינרל תלוי במספר קריטי של חיידקים ולכן חסימת התקשורת בין חיידקים תביא גם להפחתה בכמות המינרל. אבא שלי הוא מהנדס בניין במקצועו וזה יתרון משמעותי עבורי, כי מה שלמדתי ממנו עוזר לי במחקר על אותן 'חומות בטון' ותפקידיהן הפוטנציאליים בקהילות חיידקים".

חומות בריאות של חולי CF
בחיק המשפחה

עיכוב של זיהומים עמידים
על-ידי המחקר ניתן למצוא הסבר אמיתי לשאלה מדוע הריאות נפגעות כל כך בפונקציונליות שלהן, שכן העובדה שהן מתמלאות בסידן פחמתי שקרוב מאוד לבטון, עלולה למנוע תפקוד תקין של רקמת הריאה. במחקרים קודמים לא בוצעו הניסויים הנכונים ולכן לא ראו שהריאות מתמלאות באבנית. המחקר כיום מתעתד להביא לעיכוב של זיהומים עמידים הנוצרים בריאות של סיסטיק פיברוזיס

קולודקין-גל: "יחד עם פרופ' איתן כרם, ראינו שהחומות האלה שהן שמורות מאוד, נוצרות גם בריאות של חולי סיסטיק פיברוזיס המודבקות בזיהומים עיקשים - קבוצות חיידקים החיות בתוך הריאה הפגועה לאורך זמן. אנו עומדים להגיש מאמר בנושא והפטנט על כך כבר רשום. עוד רואים שהריאות ממש מתאבנות כתוצאה מפעילות של יצירת חומות הבטון הללו. כלומר, אנחנו מבינים שקבוצות חיידקים יכולות לאבן ריאות. חומרת הבעיה גדלה כשמדובר בזיהום ויש לנו מעכבים ספציפיים מאוד למצב הזה. סיסטיק פיברוזיס מעידה על בעיה מערכתית והמוות של החולים נובע היום מקריסה של הריאות בגלל זיהומים של ביופילם שמתנחלים בריאות החולים. הנחת העבודה היא שאמנם יש חולים שעוברים השתלת ריאות ומצליחים לחיות ללא צורך לטפל בהכרח בזיהום, אך מצד שני אנו מאמינים שניתן להשתמש באסטרטגיות שאנו מפתחים לטיפול בזיהומים ולמנוע מצב שבו מגיעים להשתלת ריאות בגיל 30. ריאות תקינות מושתלות יכולות לחיות רק 20 שנה ולאחר שהם התחילו לעבור השתלות ריאות בצורה סיסטמתית בהצלחה, תוחלת החיים היא גיל 40 ועדיין לא כולם מצליחים. אם אנחנו מצליחים לטפל בזיהומים ולמנוע את קריסת הריאות ואת השתלת הריאות, נאריך את חיי החולים בצורה משמעותית. נוכל אולי לשפר את איכות החיים שלהם עוד לפני השתלת הריאות. על-ידי המחקר ניתן למצוא הסבר אמיתי לשאלה מדוע הריאות נפגעות כל כך בפונקציונליות שלהן, שכן העובדה שהן מתמלאות בסידן פחמתי שקרוב מאוד לבטון, עלולה למנוע תפקוד תקין של רקמת הריאה. במחקרים קודמים לא בוצעו הניסויים הנכונים ולכן לא ראו שהריאות מתמלאות באבנית. המחקר כיום מתעתד להביא לעיכוב של זיהומים עמידים הנוצרים בריאות של סיסטיק פיברוזיס. אנחנו מאמינים שניתן לעכב את האנזימים ולעכב את התהליך הזה בצורה משמעותית עם תרופות שנעשה להן התוויה מחדש".
בהקבלה למצב האקולוגי, מה קורה בענף הבנייה ומה ניתן לעשות על-מנת לשפר את המצב?
קולודקין-גל: "אנחנו קודחים בתוך הקרקע וכך הורגים את כל קהילת החיידקים המועילה והורסים את כל המיקרוביום באדמה. זה כמו שנניח היית לוקחת מעיים של בן אדם ויוצקת לתוכם בטון. מירב הסיכויים שזה לא היה מסייע לחיידקים המועילים שלו. כל הבנייה העירונית עד כה פשוט הרסה את הקרקע וגרמה להידלדלות של כל המשאבים. במקום שיהיו שם חיידקים מועילים שבעצם מסייעים לצמחים לצמוח בקרקעות שלנו, מחזירים נוטריאנטים לאדמה ועושים מטבוליזם חשוב מאוד, אז יש שם פשוט בטון. לקחנו את כל אוכלוסיית החיידקים השמחה והטבעית שבאדמה והחלפנו אותה בבטון. זה אסון גלובלי מטורף, כי אנחנו כל כך חרדים לפגוע באוכלוסיית חיידקי המעיים המועילים, אבל יש פגיעה הרסנית גם בחיידקי האדמה.
"אחת ההבנות היא שבמקום להשתמש בבטון, ניתן להשתמש בחיידקים שמייצרים בטון כחלק מהיסודות שקודחים באדמה, כי הם כן יודעים לבצע פעילויות מועילות רבות תוך כדי יצירת הבטון. כך ניתן לשנות את שיטת הבנייה העירונית באמצעות המון כלונסאות בטון קטנות שעשויות מקהילות של חיידקים מועילים. אחד היתרונות הוא הניסיון שלנו לייצר בטון עם חיידקים מועילים שמתקן את עצמו, כדי לייצר בניינים שהם עמידים יותר לאורך זמן, שהרי חיידקים הם דבר חי ובטון הוא חומר מת. בתיאוריה אם מחליפים חלק מרכיבי הבטון בחיידקים מועילים, אזי כאשר מתחילים הסדקים אפשר לבצע הפעלה של תרבית החיידקים והחיידקים המועילים פשוט ימלאו את החורים. בנוסף, יש ניסיון, בסיועה של חברה גרמנית שאנו עובדים עמה, לתקן אזורים שיש בהם בלאי גדול מאוד של אדמה וחוסר יציבות של הקרקע בקהילות של חיידקים מועילים. כשיש בלאי גדול מאוד של הקרקע, בניינים מתחילים לקרוס. ניתן באופן מלאכותי להחדיר לשם חיידקים שאמורים לחיות בסביבה הזו, אבל עם העשרה למינים שיודעים לייצר חומרים דמויי בטון ואז לגרום למבנה הבטון להתייצב, בלי להרוס יותר. אין פתרון טוב איך לייצב אזורים שהרסנו, מבלי לפגוע עוד יותר באקולוגיה. זה בדיוק בסיס הרעיון. אם אתה יודע איך להרוס עם החיידקים, אתה גם יודע איך לבנות איתם, מתוך הבנה שזו באמת קבוצה מובנית, עם חיידקים שיכולים לעשות המון דברים, שאנחנו משחקים איתם, לשני הכיוונים.
"בריאה של חולה סיסטיק פיברוזיס, אם מצליחים לייצב את אותה שכבה שעומדת לקרוס, שהיא בחלקה חיה ונושמת ועושה מטבוליזם. זה בעצם מקביל למניפולציה שניתן לעשות באמצעות קבוצות חיידקים מועילות ביסודות של בניין שזה חומר מת, כדי שבאדמה יהיה שימור רב יותר. אנו חוקרים קבוצות מועילות ומזיקות תוך שימוש באותם עקרונות עם אותם גנים ועם אותם מתגים, שאנחנו מפעילים ומכבים".
החוקרת יחד עם קבוצת המחקר שלה מנסה למצוא תרופות אנטיביוטיות חדשות מתוך תקווה להביא לשינוי וריפוי מהותי. המיזם עם 'חומות הבטון' נעשה בהובלתן של שתי דוקטורנטיות מקבוצת המחקר: איריס קרונקר חזן ואלונה קרן פז.
קולודקין-גל: "זה מדהים בעיני, שהמחקר האמביציוזי ביותר שלי והכי פחות טריוויאלי, מובל כרגע על-ידי שתי נשים שהן גם אימהות לילדים ומצליחות לשלב משפחה וקריירה".
מכון ויצמן הוא בעצם חממת מחקר. איך מתבצע המחקר? מהם מקורות המימון?
קולודקין-גל: "מטרת מכון ויצמן ולדעתי של כל מוסד אקדמי היא לייצר מחקר בסיסי מצוין. בסיסי, משמע שלא רואים ברגע הזה בזמן מה תהיה תועלת המחקר. יש לנו מימון מ'קמין', שהוא גוף מסחרי של המדען הראשי, שמעניק מימון מכובד שמטרתו לסייע במחקר של פירוק חומות בטון כדי שתוך שנתיים נוכל לייצר תרופה. המכון, אני מאמינה, יקבל את המגיע לו בחזרה".
"בתחילת המחקר, כשהתחלתי לעבוד על סידן פחמתי, זה עניין אותי מאוד, כי ראינו שלדים באלמוגים. ככימאית חזיתי שהחיידקים יהיו שם, מהמון סיבות. קיבלנו מימון ואז העברנו את החיידקים לרנטגן ושיחקנו עם זה. בתחילת דרכנו זו הייתה הגשמת משאלה, כי זו בעצם משאלה של כל חוקר מתחיל, לקבל מה שנקרא 'חבילת פתיחה' מכובדת. זה היתרון של המכון. חשדנו שחיידקים מייצרים שלדים כמו באלמוגים, ואז עשינו ניסויי אלמוגים וזרקנו את מושבות האלמוגים לתוך אקונומיקה. לקחנו אותם לרנטגן העכברים, ראינו את השלדים וכתבנו מענק מחקר בסיסי של האקדמיה הישראלית למדע וקיבלנו את המענק. לא היה לנו מושג אז אם זה רלוונטי, אבל היינו נפעמים מהתגלית של חיידקים שעושים שלדים חיצוניים מחומר דמוי בטון כמו האלמוגים. זה היה המאמר הראשון של קבוצת המחקר.
"ברגע שהתחלתי ללמוד ולהבין את המערכת זה הפך מעוד 'תגלית של מערכת מגניבה' למערכת שמבחינתי מוכיחה שבאמת מדובר במשהו מורכב מאוד ומבני מאוד, שכן לא נתנו עד אז לחיידקים קרדיט על בניית שלדים חיצוניים, כי זה לא בתוך הגוף אלא מחוץ לגוף, כמו באלמוגים. המערכת הוכיחה שמדובר ביצור שניתן ללמוד את ההתפתחות שלו, כלומר את התפתחות מושבת החיידקים עם חוקי התפתחות נוקשים מאוד, כמו שלומדים במחקרי עכברים. ועדיין העניין שלי היה ללמוד כיצד תא בודד מצליח לייצר שלד הגדול ממנו פי מיליון. ככל שחקרנו, הבנו גם את ההשלכות של זיהומים לאדמה, כיצד חיידקי האדמה מתנהגים בה. הבנו כיצד הם עוזרים לצמחים להתגונן מפני מחלות, ועשויים להחליף חומרי הדברה. הבנו את ההשלכות בקנה מידה הוליסטי גלובלי וכיצד חיידקי האדמה מייצרים אנטיביוטיקות חדשות באדמה כאשר הם מרגישים איום ישיר. את אותם עקרונות הקשנו במחקר גם לחיידקי המעי".
כיצד את תופשת עצמך כחוקרת מדע ועד כמה לתמיכת מכון ויצמן יש חלק בהצלחת המדענים והמדעניות שלו?
קולודקין-גל: "יש לי גאווה גדולה להיות חוקרת ישראלית, כי ביחס לארץ הקטנה שלנו המחקר הוא מעולה, אבל יש מקום לשפר את התמיכה המקומית של מענקי מחקר ישראלים שהם לא ממש גדולים. התשתית היא לא רעה ובמכון היא הופכת להיות מצוינת. יש נטייה במכון לעודד תחומי מחקר שהיום חמים יותר. מצד שני, יש תמיכה חיצונית מעבר למענקי תמיכה ישראלים אם עובדים על מחקר שהוא מספיק מרגש ויש לך חזון שהוא מספיק גדול וזה לא מובן מאליו.
"המחקר במכון הוא ראוי מאוד כי הוא מעודד אנשים להיות בחוד החנית. בתחילה החזון שלי היה להיות מדענית טובה וצריך הרבה אומץ לומר, 'אני רוצה להיות מדענית מצוינת', כי גם כך להיות מדען זה אתגר לא מבוטל. האווירה במכון שהוא שאפתני מאוד, אומרת שאתה צריך להיות מצוין, שאתה צריך להוביל. זה דורש המון אחריות. רק לאחר ארבע שנים במכון התחלתי להגיד לעצמי שאני רוצה להיות מדענית מצוינת, שאני רוצה להוביל את התחום. לייצר משהו משמעותי מאוד, לעשות שינויים גלובליים כמו לתקן סדקים באדמה. להגיד אני רוצה להיות בראש הפירמידה במדע זו הצהרה מובהקת ואפילו הרת גורל והמכון מלמד את החוקרים שלו לחלום בגדול".
"בארץ יש לא מעט אזורים שהמנוע העיקרי שלהם הוא החרדה הקיומית וזה משהו שצריך לטפל בו ולייצר תשתיות אחרות לגמרי. אם אתה במצב של חרדה קיומית אתה תעשה הכל בחיים כדי רק 'להסתד"ר גם אם אתה מבריק. אתה לא תחלום ולא תעשה דברים גדולים ואתה לא תגיע לאקדמיה. בעניין הזה יש מקום להעצים את המעורבות החברתית של מכון ויצמן על-ידי עידוד הילדים מאזורים נחשלים, שידעו שגם הם מסוגלים. האקדמיה מעורבת אבל צריך להגביר הילוך כדי שהאקדמיה תהיה חלק אינטגרלי מהפעילות בקהילה".
כיצד את רואה את השילוב בין משפחה וקריירה?
קולודקין-גל: "לא משנה עד כמה המערכת תהיה מערכת מאפשרת. כדי להגיע להצטיינות צריך פשרות. מי שחוזרת לאקדמיה כחוקרת ותרצה להגיע לראש הפירמידה אינה יכולה לסיים לעבוד בארבע. זה אומר הרבה הקרבות הן ברמה המקצועית והן ברמה האישית. צריך קשיחות לא מבוטלת כדי לעמוד בכך. יש לא מעט נשים שיש להן פוטנציאל אדיר, וחשוב ביותר שהמערכת תאפשר להן לממש אותו, אבל המערכת עדיין לא יכולה לגרום לכך להיות קל, כי להיות מובילה זה מחייב. המערכת מעניקה למשל, מלגת מדע לחוקרות אבל לצורך זה עלייך להיות חוקרת מצטיינת. אני למשל, כדי לקבל קביעות אצטרך להיות לא פחות מצוינת מחוקר שנכנס למערכת. אומנם נתנו לי ארכה כי ילדתי באמצע, אבל זה לא התפקיד של האקדמיה להוריד בשבילי את הסטנדרטים. זה קשה גם לגברים אז קל וחומר לנשים בעלות משפחה שהעומס שלהן הוא גדול יותר.
"לעולם אישה לא תוכל להגיד, אני גם האימא שנמצאת עם הילדים כל היום ואני גם החוקרת שסיימה דוקטורט ופוסט דוקטורט בהצטיינות. הילדים הם כמובן הדבר הכי חשוב והקריירה גם היא הדבר הכי חשוב, אבל האיזון הוא מורכב".
ד"ר אילנה קולודקין-גל, חותרת לתגליות חדשניות במדע, ללא פשרות וללא חת, גם לא מהקונפליקט בשילוב בין קריירה ומשפחה כי בסופו של דבר האתגר משתלם בעיניה. חשוב לה שלילדיה תהיה אם מעורבת כמובן, אבל היא חיה בשלום עם העובדה שכדי להיות אשת מדע מובילה, היא יכולה להתנתק מילדיה לשבוע וחצי ואחר כך לפצותם. התפקיד שלה בתפישתה, מעבר להיותה אם ובת זוג, הוא להיות בן אדם עצמאי עם קיום משלו".
קולודקין-גל: "לא הייתי מוותרת על הילדים וגם לא על הימצאות במכון ולו לרגע. זה קשה אבל מה ששווה אמור להיות קשה".

תאריך:  31/08/2018   |   עודכן:  31/08/2018
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
אקולוגיה, אנושות וחומות הבטון שביניהן
תגובות  [ 2 ] מוצגות  [ 2 ]  כתוב תגובה 
1
מחקר שלם בלי climate-change ?
רון ה.  |  31/08/18 13:37
 
- ואף מילה על הניסוי בכנרת ?
חשדנית  |  1/09/18 17:43
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
איתמר לוין
עבריינות היא דבר גרוע מאוד, והיא עוד יותר גרועה במקרים בהן רשויות האכיפה מתעלמות מן החוק כאשר הדבר נוח להן. הימנעות מאכיפת החוק או אכיפה בררנית שלו, הם הדרך הבטוחה לאנרכיה - מהסוג שגורם לקריסתו של הסדר החברתי ולהתפוררותה של מדינה. הנה כמה דוגמאות אקטואליות
איתמר לוין
הנפילה בהנפקה קטנה יחסית, השתיקה של מי שראו את המתרחש, הערכים שמציב ביהמ"ש העליון, הכרטיס הצהוב הבוהק לפעילים בשוק ההון
עו"ד סיגל סודאי
במרבית ההסכמים הקיבוציים וצווי ההרחבה הענפיים, קיימים הסדרים בנושא יום עבודה בערב החג    לכן יש לבדוק את השתייכות מקום העבודה לענף זה או אחר ולבדוק את ההסדר החל בו
ורד כהן, רענן בר-און
חל איסור להציב מצלמות בכיתות הלימוד    בנוסף - יש מספר פעולות בהן יש לנקוט במקביל להצבת המצלמות בשטחים הציבוריים - הצבת המצלמות בזווית ה"מכסה" רק את האזורים הרלוונטיים, הגבלת מספר המצלמות, הקפדה על צילום רק כאשר יש תנועה באזור המצולם
חנינא פורת
האם עולי צפון אפריקה שנשלחו לערי הפיתוח בנגב היו "חלוצים מושכחים" - ללא הילה וללא מקום מכובד באתוס הציוני או היוו חלק מהאתוס היישובי הישראלי שזה הזמן לתקנו ולספרו?
רשימות נוספות
מהנדסת תגליות בתלת-ממד  /  שרון מגנזי
מחוללת הוראת מדע הכימיה  /  שרון מגנזי
מבט לעבר האופק  /  רונן ליבוביץ
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il