עם פריצת הגל השני של מגיפת הקורונה, ההתפשטות המחודשת של התחלואה והקושי של הממשלה להתמודד בהצלחה עם המשבר הבריאותי-כלכלי-חברתי המשולב, מתרבים הקולות, גם בקרב פוליטיקאים בכירים, כולל בקואליציה, להטיל את האחריות לניהול המערכה על משרד הביטחון. חלקם קוראים במפורש להטיל את האחריות לניהול האירוע כולו על צה"ל. התבטאות בעניין מיוחסת בין היתר לשר הביטחון, בני גנץ.
הקריאות להטיל את האחריות לניהול הקורונה על צה"ל נשמעות גם לאחר מינוי הפרויקטור, פרופ' רוני גמזו, שתפקידו העיקרי, כפי שהוגדר על-ידי ראש הממשלה ב-23 ביולי, הוא לקטוע את שרשרת ההדבקה. גם בציבור מסתמנת תמיכה רחבה במסירת מושכות הניהול לידי צה"ל ומשרד הביטחון. סקר שפורסם (15.7.20) בערוץ 12 העלה, כי 57% מהציבור (54% מהמשיבים המגדירים עצמם כמצביעי ימין ו-63% מהמשיבים המגדירים עצמם כמצביעי מרכז-שמאל) תומכים בכך. רק 20% מתנגדים למהלך כזה.
אפשר לומר, כי הקריאה להטיל את האחריות לניהול המשבר על מערכת הביטחון, ובתוך כך על צה"ל, היא אך טבעית, ובעיקר בנסיבות הישראליות כשצה"ל זוכה לרמת אמון גבוהה מאוד. לוויכוח אשר למהוה ולמידה של מעורבות צה"ל ומערכת הביטחון בהתמודדות עם המשבר יש גם הקשר פוליטי ברור, הנובע מהרצון לזכות בהון פוליטי מניהול המגיפה. לצד זאת, מן הראוי לבחון שוב ברמה העקרונית ובנסיבות הנוכחיות האם אכן ראוי שצה"ל יעמיק את מעורבותו בהתמודדות הלאומית עם המגיפה ועם השלכותיה, והאם יש גבולות במסגרת הדמוקרטיה הישראלית שאותם רצוי שצה"ל לא יחצה.
למשבר רב-הממדים והחריף שיצרה מגיפת הקורונה נלווה גם משבר פוליטי מתמשך. לשילוב מסוכן זה הצטרף באחרונה גם משבר אמון חריף ונרחב של הציבור בשלטון וביכולתו להתמודד עם המשבר המשולב באופן מקצועי ויעיל. סקר שפרסם (23.7.20) ערוץ 13 העלה, כי 76% מהנשאלים סבורים שהממשלה אינה מנהלת היטב את המשבר הכלכלי; 60% אינם מרוצים מהאופן שבו ראש הממשלה מנהל את משבר הקורונה. גם סקר עדכני של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (26.7.20) הצביע על אותה תופעה (רק 47% מהנשאלים נותנים אמון בממשלה בטיפולה במשבר הקורונה, 22 נקודות האחוז פחות מהסקר הדומה שנערך באמצע מאי).
אין ספק שלצה"ל יש יכולות רבות, בעיקר בתחומי הלוגיסטיקה, משאבי כוח אדם, פיקוד ושליטה במצבי חירום, גמישות תפעולית, איסוף ומיצוי ידע וניסיון פעולה בתווך האזרחי. אלה באו לידי ביטוי בגל הראשון של המגיפה. במסגרת זו בלט פיקוד העורף, שפעל כדי להעניק סיוע מגוון לאוכלוסייה בחירום ושיקף בכך את תפיסת "האחריות המרחיבה" המנחה את פעולותיו, שעיקרה מתן מענה הוליסטי במסגרת הסיוע האזרחי בחירום. עם זאת, הקריאה להטיל את האחריות הכוללת לניהול המאבק במגיפה על צה"ל היא בעייתית בשל מספר סיבות.
- אין זה מתפקידו של צה"ל לנהל משברים אזרחיים, קל וחומר במשבר הנוכחי, המתאפיין בהשלכות כלכליות וחברתיות עמוקות וארוכות טווח אשר יש להן גם משמעויות והשלכות פוליטיות אקטואליות ורחבות. להחלטות הממשלה, לתוכניות הכלכליות ולמענים המתגבשים כדי להתמודד עם המשבר המשולב, יש רקע פוליטי הכרוך בתפיסות עולם ובעיקר בשיקולים קואליציוניים. הקשר כזה עלולה לייצר מגמות לא רצויות, העלולות להוביל לפוליטיזציה של צה"ל, אם בפועל ואם בדימויו בציבור.
- הצבא חייב להתמקד בייעודו הביטחוני (הגנה על המדינה, הבטחת קיומה וניצחון במלחמה) ועשוי להזדקק בכל רגע למלוא כוחו ולמלוא הקשב למגוון משימות ביטחוניות. קבלת אחריות לניהול מגיפת הקורונה, העלולה להימשך זמן רב ואף להסתבך במקרה של התפשטות בלתי מבוקרת של הנגיף, תסיט מהצבא משאבים ניכרים. יש לכך חשיבות כפולה בעת הנוכחית, שכן נראה, כי האתגר הביטחוני של ישראל מול אירן, חיזבאללה והזירה הפלשתינית תופס תאוצה בימים אלה, הגם שמדובר באתגרים מתמשכים.
- צה"ל מרכז עתה מאמצים להכיל את התחלואה הגוברת בקורונה בשורותיו ונדרש לבודד, עד כמה שניתן, את מפקדיו ואת חייליו ממגע עם אזרחים, ודאי כאלה שיידבקו בנגיף.
- מימוש אחריות לניהול המשבר המשולב מחייב כישורים מקצועיים אזרחיים מיוחדים וניסיון נצבר בתחומי בריאות הציבור, הכלכלה והרווחה. לפיקוד צה"ל אין יכולות של ממש בתחומים אלה.
- גם בתחומים שלצה"ל יש בהם יתרונות מובהקים, כמו איסוף ידע, אין הוא בהכרח כשיר לתרגמם בכל מקרה לצרכים הספציפיים של המשבר הנוכחי. כך לדוגמה, אומנם לצה"ל יש יכולות רבות בתחום איסוף וניהול ידע, אך מיצוי הידע הזה בתווך האזרחי המגוון והדינמי מהווה אתגר מורכב מאוד. בהקשר זה חשוב להזכיר שגם השב"כ מתקשה לתרגם את יכולות האיתור המתקדמות שלו לצרכים הדחופים של קטיעת שרשרת ההדבקה.
- ניהול המשבר עשוי לחייב קבלת החלטות קשות, בעלות השלכות ישירות על הציבור הרחב. אחריות של צה"ל לניהול ההתמודדות עם השלכות הקורונה עלולה להביא למתח ביחסים בין הצבא לחברה. זאת, במיוחד במצב של תסיסה ציבורית, הפגנות מחאה והפרות סדר אפשריות, העשויות להתרחש במצבים של מגבלות חריפות עד כדי סגר.
- העברת האחריות הכוללת לצה"ל תהיה הכרה פומבית בפשיטת רגל של המערכת האזרחית. אפשר וצריך למצוא דרך להקים מנגנון אזרחי יעיל יותר מזה הנוכחי כדי לנהל את המשבר, במסגרת האחריות של הדרג האזרחי, שיוודא תהליכים סדורים של קבלת החלטות וידאג לביצוען. מינהלת קורונה לאומית חזקה (בשונה מהסמכויות המצומצמות של הפרויקטור), בכפיפות לקבינט הקורונה, אמורה לתת מענה ראוי לכך.
- כל אלה מתווספים לציווי הבסיסי במדינה דמוקרטית, השולל הצבה של צבא בעמדת הנהגה וקבלת החלטות, גם כשהוא כפוף בצורה זו או אחרת לדרג מדיני.
מגיפה הקורונה מחייבת את כל האזרחים – כבודדים, כקהילות וכחברה – כמו גם את כל הגופים הממלכתיים, להירתם למיגורה במהירות האפשרית או למצער לצמצם את נזקיה הקשים לטווח הקצר והארוך. המסקנה הנובעת מהניתוח לעיל היא שהנוסחה הראויה לשילובו של צה"ל, כחלק ממערכת הביטחון, צריכה להתבסס על העיקרון שלפיו על צה"ל לסייע כנדרש, גם באופן נרחב, לפי הצרכים, אך לא לקבל אחריות כוללת לניהול האירוע כולו או חלקיו.
לדוגמה: ישראל מפגרת מאוד בשיעור החוקרים במערך הבדיקות האפידמיולוגיות יחסית למצב במדינות מפותחות. שילוב חיילים מצה"ל במאמץ חיוני זה, בהכשרה מקצועית קצרה ובעבודה מסביב לשעון, יכול לצמצם במהירות את הפער ולשפר מאוד את המעקב אחר התחלואה הגוברת. בכל מקרה, על צה"ל, בעיקר באמצעות פיקוד העורף, לסייע למערכות האזרחיות, על-פי החלטת הדרג המדיני, בפיקוח הדוק של הכנסת ובאופן מבוקר. זאת, תחת אחריותם וניהולם של המערכים האזרחיים בכל רמה ובכל נושא, כולל הרשויות המקומיות.
