1. ניר חפץ הוא עד מרכזי בתיק 4000, אך היה לו מה לספר גם על תיקים 1000 ו-2000 - ולכך מוקדשים, החל מהיום (27.12.21), הימים האחרונים של חקירתו הנגדית. בתחילת החקירה אישר חפץ, בתשובה לשאלותיו של עו"ד עמית חדד, כי לא ראה את בנימין נתניהו מקבל מתנות מארנון מילצ'ן וג'יימס פאקר; אין לזה משמעות מבחינה משפטית. החשוב הוא האם יש הוכחה שהן כן התקבלו; מן הסתם הרבה אנשים יכולים לספר שלא ראו אותן. נתניהו גם אינו מכחיש את עצם קבלתן, אלא את היקפן ומשמעותן. חשוב יותר מבחינת ההגנה היה תיאור הידידות ההדוקה בין נתניהו למילצ'ן, במטרה לבסס את הטענה לפיה המתנות יקרות הערך ממנו היו בין ידידים וללא קשר לתפקידו הממלכתי. חפץ גם אמר כי נתניהו הקר והשקול אינו הטיפוס הנוהג לזכור חסד נעורים, ושהוא לא עשה דבר במטרה לסייע למילצ'ן - שוב חיזוק לאותה טענת הגנה. אגב, חפץ לא נשאל וממילא לא תיאר ידידות כזו - או ידידות כלשהי - בין נתניהו לפאקר, מה שעלול בהקשר זה להפוך את עדותו לגול עצמי: אז למה פאקר נתן לו מתנות?

2. בהקשר של תיק 2000, חפץ תרם תיאור חי של עומק האיבה של נתניהו כלפי נוני מוזס - איבה הגובלת (ואולי אף עוברת את הגבול) בפרנויה. בעולמו של נתניהו - וחפץ מדגיש שהוא מדבר על ראש הממשלה לשעבר ולא רק על רעייתו - כל דבר רע שקורה לו, כל מילה שלילית שנאמרת נגדו, כל התפתחות פוליטית הפוגעת בו, כל זה מקורו באדם אחד ויחיד: נוני מוזס. לא משנה כמה שהחשיבה הזאת מופרכת (לחשוב שמוזס משלם לעיתונאים בכלי תקשורת מתחרים, לחשוב שמוזס מנהל בעקיפין את גלובס וערוץ 12, לחשוב שהוא הוביל את ציפי לבני ויאיר לפיד למצב בו נתניהו יפטר אותם) ולא משנה כמה חפץ ניסה להסביר זאת לנתניהו - הקיבעון נשאר. לאורך עדותו של חפץ עמדנו מספר פעמים על האופן בו הוא מתאר את נתניהו כאדם רדוף חששות מפני האזנה לטלפונים וגורס מסמכים שיטתי, ומי שמשוכנע שהתקשורת כולה פועלת במכוון להפילו ולשם כך אף תוקפת את משפחתו. לכך מצטרף התיאור היום, שהוא אולי הקיצוני והמדאיג ביותר. האם נתניהו - אדם מוכשר ביותר בכל קנה מידה - אחוז בשגעון רדיפה? האם בנקודות מסוימות יש לו נתק מן המציאות? האם יש נושאים בהם הוא עוצם את עיניו לעובדות ואוטם את אוזניו להיגיון? בהתחשב בכך שנתניהו עמד 12 שנים בראש ממשלת ישראל ויודע את הכמוסים שבסודות המדינה, בהתחשב בכך שהוא חשוף גם היום למידע רגיש, בהתחשב בכך שהוא מועמד משמעותי לשוב לכס ראש הממשלה - בהתחשב בכל אלו, התהיות העולים מדבריו של חפץ על הלך רוחו, צורת מחשבתו ואפילו בריאות נפשו, חשובים הרבה יותר מאשר האישומים הפליליים נגדו. לא מדובר על כן/לא שחיתות; מדובר על כן/לא כשירות.

3. המטרה של חדד כמובן לא הייתה לעורר שאלות אלו, אלא לתאר את המציאות מבחינתו של נתניהו, בה האדם האחרון שאיתו היה עושה עסקות (ע"ע תיק 2000) הוא מוזס. חפץ אמר זאת בפירוש: שום סיכוי; זה אפילו לא מצב של "שלום עושים עם אויבים". מובן שיש משקל של ממש לעדות זאת, משום שחפץ הכיר אולי בצורה הטובה ביותר (למעט בני משפחת נתניהו) את צורת החשיבה של ראש הממשלה לשעבר בנושאי תקשורת. לצד זאת, ניתן להסתכל על העדות גם מן הכיוון ההפוך. להבדיל אלף אלפי הבדלות, נתניהו ישב עם יאסר ערפאת משום שזה מה שחייב תפקידו ומשום שלדעתו זו הייתה טובת המדינה. אולי דווקא משום שנתניהו כל כך מתעב את מוזס וכל כך משוכנע שהאיש הזה עושה הכל נגדו, הוא ינסה לכל הפחות להפחית את עוצמת האש המופנית כלפיו? אולי צריך לחבר לכאן את דבריו של חפץ על חוסר המשמעות של וואלה: אם הכלי הטוב ביותר שיש לנתניהו נגד העוינות של קבוצת ידיעות הוא אתר חסר חשיבות, אין מנוס מלנסות להידבר עם האויב הגדול ביותר? כאמור, חפץ אמר את ההפך; משימתה של התביעה היא להוכיח שלמרות הכל - נתניהו היה מוכן לדבר עם מוזס, או לפחות להעמיד לפנים שהוא מוכן לדבר איתו.

4. תומכי נתניהו קפצו כמוצאי שלל רב על דבריו של חפץ, לפיהם הן הוא והן נתניהו לא חשבו לרגע שהם מעורבים בשוחד בדמות סיקור חיובי. חפץ כבר אמר זאת, כפי שכבר אמר ששניהם צחקו למקרא התזה שעמדה באוקטובר 2015 בבסיס תחקירו של גידי ויץ. היסוד הנפשי אכן נחוץ כדי להרשיע בעבירת שוחד. אבל כאשר אחד השותפים המרכזיים לעבירה - ונא לזכור שחפץ הודה בעבירות שוחד במסגרת הסכם עד המדינה - אומר שבזמן אמת הוא לא חשב שזאת עבירה, אין לזה שום משקל. מה שהוא אומר לגבי הלך הרוח של נתניהו שווה עוד פחות. ראשית, זו עדות שמיעה או עדות סברה. שנית, המצב של נתניהו יותר קשה. הפסיקה קובעת חזקה לפיה אם עובד ציבור או נבחר ציבור מקבל מתת ממישהו הזקוק לו - הרי שזה שוחד, ועליו להוכיח את ההפך. אין כל ספק שמבחינה חוקית סיקור חיובי יכול להיות שוחד; הטענה של נתניהו בהקשר זה היא, שמאחר שמעולם לא נחקר חשד שכזה - הוא לא אמור היה לחשוב שמעשיו-שלו הם עבירה. לכן, מה שאומר חפץ רק עולה בקנה אחד עם קו ההגנה - אבל אינו מהווה ראיה מזכה.

ציטוט היום

"אם היית שם קלפי בבניין, הוא לא היה מקבל אפילו אחוז מהקולות" (ניר חפץ על סיכוייו של בנימין נתניהו בבית ידיעות אחרונות).