X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  כתבות
מפגש "הרוצחים מאחורי שולחן הכתיבה"
שישה בשישי / 80 שנה לוועידת ואנזה
הפגישה אשר הכשירה את הקרקע לרצח העם היהודי
בשבוע הבא ימלאו 80 שנה לוועידת ואנזה, אותה כינס ריינהרד היידריך כדי להבטיח שכל הגורמים הרלוונטיים בצמרת גרמניה הנאצית יכירו בכך שה"טיפול" בעם היהודי מצוי תחת אחריותו וישתפו פעולה עימו

מדוע הוועידה הזאת חשובה
החדר בו התקיימה הוועידה

אם היידריך מצא לנכון לקיים את הפגישה, הרי שהוא הגיע למסקנה שהיא חיונית לרצח העם היהודי. המשטר הנאצי היה מאופיין בתוהו ובוהו, במריבות בלתי פוסקות על שליטה והשפעה, בכאוס מכוון מצידו של אדולף היטלר ששנא את מלאכת היום-יום של הממשל והעדיף שהכפופים לו יריבו ביניהם ויוכלו להכריע רק באמצעותו. היידריך הבין זאת היטב ורצה להבטיח שלפחות השמדת היהודים תתנהל בצורה מסודרת. ועידת ואנזה הייתה שלב מרכזי, אולי השלב המרכזי, אשר הבטיח זאת; וכך אכן קרה. היא הביטוי הבולט ביותר למרכזיותם של "הרוצחים מאחורי שולחן הכתיבה": אלו שקבעו את המדיניות, עיצבו את הדרכים ונתנו את הפקודות

ב-20 בינואר 1942 כינס ראש משטרת הביטחון של גרמניה הנאצית, ריינהרד היידריך, 14 פקידים בכירים בממשלת גרמניה, בכוחות הביטחון שלה ובמפלגה הנאצית לפגישה בת 90 דקות בווילה על גדות אגם ואנזה שבדרום ברלין. הנושא היה הטיפול ביהודי אירופה, והמטרה הייתה לוודא שכל היתר מבינים שהנושא בתחום אחריותו. מבחינתו של היידריך, זו הייתה הצלחה מסחררת: איש לא התנגד למטרה ואיש לא התנגד לדרך. הוא היה כה מרוצה, עד שלאחר הפגישה התרווח ליד האח ולגם קוניאק – מה שלא עשה קודם לכן בעיצומו של יום עבודה.
ועידת ואנזה לא הייתה המקום בו הוחלט על השמדת יהודי אירופה. המועד בו התקבלה החלטה זו שנוי מזה שנים במחלוקת עזה בין ההיסטוריונים, אך אפילו המאחרים ביותר מגיעים לדצמבר 1941. ובוודאי שהפקידים הללו – מדרג די גבוה במישור הביצועי אבל ממש לא מדרג קובע המדיניות – לא יכלו לקבל החלטה כל כך מרחיקת לכת מבחינת משמעויותיה העקרוניות והשלכותיה הביצועיות.
אז למה חשוב הכינוס הפקידותי הזה? משתי סיבות. האחת נוגעת לעצם קיומו: אם היידריך מצא לנכון לקיים את הפגישה, הרי שהוא הגיע למסקנה שהיא חיונית לרצח העם היהודי. המשטר הנאצי היה מאופיין בתוהו ובוהו, במריבות בלתי פוסקות על שליטה והשפעה, בכאוס מכוון מצידו של אדולף היטלר ששנא את מלאכת היום-יום של הממשל והעדיף שהכפופים לו יריבו ביניהם ויוכלו להכריע רק באמצעותו. היידריך הבין זאת היטב ורצה להבטיח שלפחות השמדת היהודים תתנהל בצורה מסודרת. ועידת ואנזה הייתה שלב מרכזי, אולי השלב המרכזי, אשר הבטיח זאת; וכך אכן קרה. היא הביטוי הבולט ביותר למרכזיותם של "הרוצחים מאחורי שולחן הכתיבה": אלו שקבעו את המדיניות, עיצבו את הדרכים ונתנו את הפקודות.
הסיבה השנייה נוגעת לפרוטוקול הישיבה, שהוא המסמך הקרוב ביותר לפקודה בכתב לביצוע השואה; היטלר עצמו לא נתן את הפקודה בכתב. הפרוטוקול התמציתי הזה – לצד הרשימה הידועה והלא-מדויקת של ארצות היעד ו-11 מיליון הקורבנות – כולל את פסקת המפתח הבאה:
"תחת הנהגה מתאימה יש, במהלך הפתרון הסופי, להוביל באופן מתאים את היהודים לגיוס עבודה במזרח. אותם היהודים הכשירים לעבודה יובלו לשטחים אלה בפלוגות [עבודה] גדולות, תוך הפרדה בין המינים, כסוללי כבישים; חלק גדול מהם יאבדו ללא ספק בתהליך ההתמעטות הטבעית. אלה שייוותרו עד הסוף, הם בלי ספק אותו חלק שיש לו כושר התנגדות גדול ביותר, ולו יינתן טיפול מתאים, כי הוא מהווה ברירה טבעית ובמקרה של שחרור ישמש כגרעין לבניית יהודי חדש". טיפול מתאים למי שנותר בחיים – יש לו רק משמעות אחת: רצח.

ההחלטה על השמדת יהודי ברית המועצות
העתק הפרוטוקול בבית הוועידה

"אין מדובר בפקודות מפורשות שיצאו מפסגת הפירמידה אל בסיסה, אלא ביחסי גומלין סבוכים של 'אורות ירוקים' לפעולה מגבוה וביוזמות מלמטה, שהצטרפו יחד לכדי סחרחרת הקצנה. באמצעות יוזמותיהם והפירוש שנתנו לאופן שבו לדעתם ציפו מהם לפעול, כפו המעורבים במעשים במישרין קצב הקצנה מהיר בשטח, וזה השפיע על תגובתה של ההנהגה עצמה ועל השינויים במדיניות. אך המְבצעים ב'פריפריה', אף שפיתחו דינמיקה משלהם, לא היו בלתי תלויים בהמרצות ובפיקוח מן המרכז. הם יצאו לדרך בעידוד ובאישור של 'הנחיות לפעולה' מן ה'מרכז'"

כאמור, המועד והדרך בהם הוחלט על השמדת העם היהודי שנויים במחלוקת עזה, בעיקר בשל העדר פקודה בכתב של היטלר. האנטישמיות הייתה יסוד מרכזי ביותר בתורה הנאצית ובאידיאולוגיה של היטלר, אך אפילו ב-1939 לא הייתה לו כוונה – ובוודאי שלא תוכנית – להשמיד בצורה מתואמת ומלאה את יהודי גרמניה, שלא לדבר על יהודי אירופה. עד לפלישה לברית המועצות ביוני 1941, התוכניות היו לעודד הגירה (עד פרוץ המלחמה) ולגרש את היהודים לשטחים מרוחקים בהם רבים מהם יגוועו (בעיקר לאזור לובלין או לאי מדגסקר).
ההכנות למבצע "ברברוסה" שינו את התמונה. הפלישה אמורה הייתה להכפיל את מספר היהודים שתחת שלטון גרמני; היא נתפסה כמלחמת חורמה חסרת פשרות נגד ה"יודו-בולשביקים" – האויב מספר אחת של גרמניה ה"ארית"; כל כללי המלחמה הרגילים נדחקו הצידה ולחיילים ניתנה יד חופשית לנהוג באכזריות; וסיביר הכבושה תוכננה להיות ארץ הגזירה אליה יסולקו יהודי אירופה ובה ימותו בהמוניהם.
בכירי הרייך ידעו, כי הדרך הטובה ביותר להגשים תוכניות ולזכות בהשפעה היא "לכוון לרצונו של הפיהרר", וכולם ידעו עד כמה הוא אובססיבי בשנאתו ליהודים. בנושא זה היה ברור, שכל המקצין – זוכה; ככל שההצעות יהיו אכזריות יותר, כך יגדל הסיכוי שהן יתקבלו על דעתו של היטלר. ולא רק הבכירים בברלין הבינו זאת, אלא גם הזוטרים-יותר בשטח. איאן קרשו, הביוגרף המעולה של היטלר, מסכם זאת כך:
"אין מדובר בפקודות מפורשות שיצאו מפסגת הפירמידה אל בסיסה, אלא ביחסי גומלין סבוכים של 'אורות ירוקים' לפעולה מגבוה וביוזמות מלמטה, שהצטרפו יחד לכדי סחרחרת הקצנה. באמצעות יוזמותיהם והפירוש שנתנו לאופן שבו לדעתם ציפו מהם לפעול, כפו המעורבים במעשים במישרין קצב הקצנה מהיר בשטח, וזה השפיע על תגובתה של ההנהגה עצמה ועל השינויים במדיניות. אך המְבצעים ב'פריפריה', אף שפיתחו דינמיקה משלהם, לא היו בלתי תלויים בהמרצות ובפיקוח מן המרכז. הם יצאו לדרך בעידוד ובאישור של 'הנחיות לפעולה' מן ה'מרכז'.
"במילים אחרות, הצעדים החשובים בהסלמה לכיוון של רצח עם התנהלו על-פי הנחיה כלשהי מן המרכז. זו הועברה בדרך כלל במיני רמיזות בעל פה על מה שנדרש או ב'עידוד' לפעולה מצד היידריך, או לרוב מפי [היינריך] הימלר. ההנחיות האלה נעטפו במיני ציוויים כלליים ולא בפקודות מפורשות ומוגדרות. והן היו, ככל הנראה, ביטוי לרמזים שפיזר היטלר באשר ל'רצונותיו' בפגישות סגורות בארבע עיניים עם הימלר.
"הפגישות הללו נוהלו בלא רישום פרוטוקולים ובלא נוכחות של אדם נוסף (פרט להיידריך מעת לעת), והניעו תהליך דיאלקטי. לכל 'רצון של הפיהרר' נמצאה מיד הוראת פעולה של הימלר. בתיווכו של הימלר, וממנו אל המפקדים הזוטרים של משטרת הביטחון, היו ה'רצונות' הללו מחלחלים כלפי מטה, בפרקי זמן שונים ובניסוחים שונים, אל מי שהוציאו אל הפועל את מבצעי ההרג הללו.
"בעזרת המנדט הרחב שניתן להם, ואותו יכלו לפרש כדרכם כל עוד הפירוש הזה עלה בקנה אחד עם הצו המחמיר והולך, פעלו המנהיגים המקומיים כראות עיניהם, יצאו ביוזמות משלהם ונקטו את הצעדים הקיצוניים המוזמנים. אלה קיבלו אישור מגבוה והביאו להחמרה נוספת של ההקצנה. זה היה התהליך שהתרחש באמצע קיץ 1941. וכך הפך ג'נוסייד חלקי לג'נוסייד מלא בברית המועצות".

המעבר להשמדה כוללת של יהודי אירופה
היידריך. יוזם הוועידה

כפי שנאמר במסמך עצמו, בידי היידריך כבר היה ייפוי כוח מידי גרינג. מדוע איפוא נזקק למסמך מחודש? התשובה ברורה: בינואר 1939 הוא הוסמך לטפל בגירושם של היהודים מגרמניה, ועל בסיס אישור זה הרחיב את פעילותו למדינות הכבושות. אך כאשר הוחלט לעבור לרצח עם שיטתי, היה צורך בייפוי כוח מחודש

מתי הוחלט להשמיד לא רק את יהודי ברית המועצות, אלא את כל יהודי אירופה? ביולי 1941, כאשר הגרמנים עדיין התקדמו בקצב מדהים לתוככי ברית המועצות, ונדמה היה שהניצחון הוא רק שאלה של זמן (וליתר דיוק – זמן קצר), גיבשו היידריך ואנשיו תוכניות לפתרון סופי של הבעיה היהודית בכל היבשת הכבושה. היידריך זכר היטב, שעוד במארס 1940 העביר לאיש מספר שתיים בגרמניה הנאצית, הרמן גרינג, טיוטת תוכנית לפתרון השאלה היהודית. כעת, כאשר מימושה נראה סביר מאוד, ביקש היידריך מראש המחלקה היהודית בגסטפו, אדולף אייכמן, לנסח הוראה עליה יחתום גרינג, ואשר תסמיך אותו לעבור לשלב המעשי, בדמות גירוש מיליונים אל המזרח הכבוש, שם ימותו בהמוניהם. היידריך היה זקוק להוראה זו כדי להתמודד מול מתחרים-בכוח אחרים על הטיפול ביהודים, ובראשם – אידיאולוג המפלגה והשר לענייני המזרח, אלפרד רוזנברג.
גרינג חתם ב-31 ביולי על ההוראה המבוקשת. וכך נאמר בה: "כהשלמת המשימה שכבר הוטלה עליך ב-24 בינואר 1939, לפתור את השאלה היהודית בצורה של הגירה או פינוי, פתרון רצוי שבנסיבות הזמן [שהיה אפשרי באותה עת], הריני מייפה את כוחך בזה לעשות את כל ההכנות הדרושות מן הבחינה הארגונית, העניינית והחומרית, לפתרון כולל של השאלה היהודית בתחום ההשפעה הגרמני באירופה. אם העניין נוגע לתחום סמכותן של רשויות מרכזיות אחרות, יש לשתפן בכך. כן אני מטיל עליך להמציא לי בקרוב הצעה כוללת של האמצעים הארגוניים המעשיים והחומריים המוקדמים, לשם הביצוע המיועד של הפתרון הסופי של השאלה היהודית".
כפי שנאמר במסמך עצמו, בידי היידריך כבר היה ייפוי כוח מידי גרינג. מדוע אפוא נזקק למסמך מחודש? התשובה ברורה: בינואר 1939 הוא הוסמך לטפל בגירושם של היהודים מגרמניה, ועל בסיס אישור זה הרחיב את פעילותו למדינות הכבושות. אך כאשר הוחלט לעבור לרצח עם שיטתי, היה צורך בייפוי כוח מחודש. ראש המכון הבינלאומי לחקר השואה ביד ושם, דן מכמן, מפנה את תשומת ליבנו לכך, שבפקודה זו יש שני מונחים שונים: "פתרון כולל" (בגרמנית: Gesamtlosung) ו"פתרון סופי" (Endlosung). ודאי שאין המדובר בפליטת קולמוס, אלא בשני מונחים שונים. הראשון מתייחס לגירוש יהודים ממרכז אירופה, ובמיוחד משטח הרייך, למזרח היבשת. השני רומז לכך שתהיה תוכנית נוספת, שתבוא בהמשך לגירוש יהודי אירופה מזרחה – קרי: השמדתם שם.
כאשר נתקלו הגרמנים בהתנגדות סובייטית עזה והמערכה התמשכה, נוצר הצורך למצוא פתרון מיידי – והוא נמצא: השמדה המונית בשטחים הכבושים במזרח. מחנה ההשמדה, שהמתווים העיקריים שלו פותחו עד אוקטובר 1941, היה שילוב של שלוש תוכניות שכבר הופעלו: הכליאה הנרחבת במחנות ריכוז; טכנולוגיית הרצח בגז בה נעשה שימוש בתוכנית "אותנזיה", המתת-החסד כביכול של נכים וחולי נפש; והגירוש ההמוני של יהודים ממקומות מגוריהם. הדיבורים על שימוש בגז החלו ביולי, ניסויים נערכו בספטמבר, ובאוקטובר נתן היידריך את האות לשימוש מורחב במשאיות המתה בגז, בהן הופנה צינור הפליטה לתוך התא האחורי בו נדחסו הקורבנות. מחנה ההשמדה בבלז'ץ שבפולין החל להיבנות בחודש נובמבר. ב-8 בדצמבר הופעל מחנה ההשמדה בחלמנו, הראשון בו נעשה שימוש בגז לרצח המוני.

היטלר מדבר בצורה גלויה
"הם ימיטו על עצמם השמדה"

ב-12 בדצמבר 1941 – יום לאחר שהכריז מלחמה על ארה"ב - נפגש היטלר עם כ-50 ממנהיגי המפלגה הנאצית בדירתו שבבניין הקנצלריה בברלין. היו שם הרייכסלייטרים (מושלי המדינות הכבושות) והגאולייטרים (ראשי המפלגה במחוזות גרמניה ובעריה המרכזיות). היו אלו עמיתיו הפוליטיים הקרובים ביותר, שרובם הלכו לצידו שנים ארוכות. העובדה שהיטלר בחר דווקא בהם כדי לחשוף את כוונותיו, מצביעה על חשיבותה של האידיאולוגיה בהחלטה על הרצח. בנוסף לכך, חלק מן הנוכחים לחצו עליו בשבועות ובחודשים הקודמים לגרש את יהודי גרמניה.
שר התעמולה, יוזף גבלס, תיעד ביומנו את דבריו של היטלר: "ביחס לבעיה היהודית, הפיהרר נחוש בדעתו לחולל שינוי מוחלט. הוא מנבא, שאם הם יגרמו למלחמת עולם נוספת, הם ימיטו על עצמם השמדה. אלה אינם דיבורים בעלמא. מלחמת העולם כבר כאן. התוצאה שלה חייבת להיות השמדת היהודים. יש להתייחס אל הסוגיה הזאת בלא סנטימנטליות. אל לנו לגלות אהדה ליהודים, רק לעם הגרמני. אם העם הגרמני כבר הקריב כ-160 אלף נפש במערכה המזרחית, אזי יוזמיו של הסכסוך הזה יאלצו לשלם בחייהם".
ההיסטוריון מייקל ברליי מיטיב להסביר את משמעותו של נאום זה: "זו הייתה קריאה לרצח כולל. אף שאין בכך כדי לומר לנו מתי החליט היטלר בינו לבינו לרצוח את יהודי אירופה, שכן החלטה זו הייתה שם, לטנטית, כל הזמן, דברים אלה מייצגים אל נכון את העדות המוצקה ביותר שבידינו למועד שבו הוא החליט לחלוק את ההחלטה עם נאמניו הקרובים והמהימנים ביותר. הם ודאי נצרו את המסר שהיה גלום בדברי היטלר, מכיוון שמעתה דיברו על הבהירות שהושגה, או חיקו את מילותיו של היטלר ואת נימתם בנאומיהם שלהם בנושא".

היידריך ואייכמן מממשים את עקרונות ואנזה

היידריך לא בזבז זמן. מאחר שוועידת ואנזה כונסה בראש ובראשונה, כאמור, כדי לבסס את שליטתו בנושא הפתרון הסופי, מיהר היידריך להבהיר זאת למי שלא נכחו בה. ב-25 בינואר 1942 הוא שלח שלושה מכתבים אליהם צירף את עותק ההסמכה שקיבל מגרינג ביולי 1941. מכתב אחד שוגר למפקדי הס"ס והמשטרה בבלגרד, אתונה, פריז ובריסל ולארבעת מפקדי האיינזצגרופה שפעלו בברית המועצות. השני נועד למפקד הס"ס והמשטרה בבוהמיה ומורביה, בהן משל היידריך. ואילו השלישי נשאר בברלין, שכן נמענו היה מנהל לשכת כוח האדם של הס"ס. המכתב נאמר:
"רצ"ב אני שולח לך העתק של כתב מינוי מטעם הרייכסמרשל של הרייך הגרמני הגדול, הממונה על תוכנית ארבע השנים ויושב-ראש מועצת השרים להגנת הרייך, מ-31.7.1941. לידיעתך ותשומת ליבך. לפי כתב מינוי זה, הוטל עלי לפתוח בכל ההכנות הדרושות – הארגוניות, הענייניות והחומריות – לפתרון כללי של שאלת היהודים באזור ההשפעה הגרמנית באירופה. כבר הוחל בעבודת ההכנה. הייל היטלר!"
העובדה שהיידריך המתין חצי שנה עד ששיגר הלאה את מכתבו של גרינג מלמדת, כי הוא אכן היה צריך לבסס תחילה את מעמדו מול מתחרים אפשריים על הטיפול בנושא היהודי. לאחר ההצלחה הרבה שנחל בוועידה, חמישה ימים קודם לכן, יכול היה כעת לנופף במכתבו של גרינג ולהודיע ש"עבודת ההכנה" החלה – כלומר: ההסמכה עברה לשלבי הביצוע, ויש בעל בית אחד ויחיד.
הפקידים המשיכו לעמול בחודשים הבאים על פרטי-הפרטים של רצח העם ה"תעשייתי" הראשון בהיסטוריה. הבעיה העיקרית הייתה מעמדם של ה"מישְלינְגֶה" – מי שהיו יהודים בצורה חלקית בלבד, צאצאיהם של יהודים ונוצרים כאחת, ואשר הנאצים התחבטו במשך שנים כיצד לנהוג בהם. היא נדונה הן ב-29 בינואר במשרד לענייני השטחים הכבושים במזרח, והן ב-6 במארס במשרדו של אייכמן. ממש במקביל כינס אייכמן את הרפרנטים לענייני יהודים בכל שלוחות הגסטפו לעידכון ולתיאום מעשי של הגירושים, כולל שוד רכושם של המגורשים ותיאום הרכבות הדרושות לכך. איש לא ערער על העיקרון, איש לא חלק על בכירותו של היידריך. המהלך של ואנזה הוכתר מבחינתו בהצלחה מוחלטת.

כיצד שרד פרוטוקול הוועידה
העמוד הראשון בפרוטוקול שנמצא בתיקי לותר

הם מיהרו להראות את המסמך לממונה עליהם, עורך הדין היהודי (והגרמני לשעבר) רוברט קֶמְפֹּנֶר. הלה קרא ורץ לבוס שלו, הגנרל טלפורד טיילור, עורך דין שעמד בראש התביעה במשפטים שהתנהלו בפני בית המשפט האמריקני בנירנברג. "האם דבר כזה אפשרי?", שאל טיילור בתדהמה. השואה הייתה עובדה ידועה מזה מספר שנים ואף היוותה את אחד מסעיפי האישום במשפטים שכבר התנהלו ושעתידים היו להתנהל. מאות ואולי אלפי מסמכים על השואה נחשפו והוגשו לבית המשפט. אך מסמך כזה עוד לא ראו

ועידת ואנזה עצמה הייתה אמורה להישאר בסוד; המילים "עניין ממלכתי סודי" שבראש הפרוטוקול, והעובדה שרק עותק אחד שלו שרד, מלמדים על כך שהמשתתפים לא רצו שתוכנה יהפוך לנחלת הכלל. זה לא היה משום שחשבו שהם עושים משהו פסול, אלא משום שהסודיות הייתה מרכיב חיוני בתוכנית ההשמדה. בלעדיה, עלולים היו היהודים להערים קשיים ואולי אפילו להתקומם, שלא לדבר על כך שהעולם עלול היה להתערב. ואכן, לא היה חסר הרבה שלא נדע דבר על הוועידה. הפרוטוקול שלה התגלה רק משום שאחד המשתתפים בה – מרטין לותר, איש משרד החוץ – נשלח בחודשים האחרונים של המלחמה למחנה הריכוז זקסנהאוזן שבברלין משום שחתר תחת השר שלו, יואכים פון-ריבנטרופ.
במארס 1947 עסקו אנשי התביעה האמריקנית באיסוף מסמכים לקראת משפט פקידי הממשלה הנאצית, שעמד להיפתח בנירנברג בחודש נובמבר. תוך כדי הנבירה באוקיינוס האין-סופי של הניירות שהותיר אחריו המשטר הנאצי, גילו החוקרים בתיקי משרד החוץ מסמך שמקורו במחלקה IV B 4 של הגסטפו, שבאותה עת כבר היה ידוע לכל שעסקה בהשמדת יהודי אירופה? המילים "עניין ממלכתי סודי" שמעל הכותרת, וסימן הקריאה שנלווה אליהן, משכו גם הן תשומת לב. העובדה שמדובר היה בעותק ממוספר (16 מתוך 30) העלתה אף היא את האפשרות שיש כאן משהו פחות שגרתי מהרגיל. כאשר החלו החוקרים לקרוא אותו, נעתקה נשימתם.
הם מיהרו להראות את המסמך לממונה עליהם, עורך הדין היהודי (והגרמני לשעבר) רוברט קֶמְפֹּנֶר. הלה קרא ורץ לבוס שלו, הגנרל טלפורד טיילור, עורך דין שעמד בראש התביעה במשפטים שהתנהלו בפני בית המשפט האמריקני בנירנברג. "האם דבר כזה אפשרי?", שאל טיילור בתדהמה. השואה הייתה עובדה ידועה מזה מספר שנים ואף היוותה את אחד מסעיפי האישום במשפטים שכבר התנהלו ושעתידים היו להתנהל. מאות ואולי אלפי מסמכים על השואה נחשפו והוגשו לבית המשפט. אך מסמך כזה עוד לא ראו.
הפרוטוקול נמצא, לצד ההזמנות לוועידה והתכתובת שנלוותה אליהן, בתיקיו של לותר. ליתר מקבלי הפרוטוקול לא הייתה סיבה להסתיר אותו, שלא לומר להשמיד אותו, לפני שתבוסתה של גרמניה הפכה לוודאית. אך כאשר זה אירע – לותר כבר היה מזמן עצור. לצורך הכנת משפטו של לותר, נלקחו תיקי המסמכים שלו ממשרד החוץ, ומאוחר יותר הועברו לרובע ליכטרפלדה שבפאתי ברלין. כאשר הלכה גרמניה וקרסה, היו לכולם דברים הרבה יותר דחופים לעשות, מאשר לפתוח תיקים ישנים של אסיר נשכח ולבדוק מה יש בהם. וכך נותר מאחור ה"עניין ממלכתי סודי", ממתין לגילויו בידי חוקרי בעלות הברית בעת הכנת המשפט נגד, בין היתר, בכירי משרד החוץ.
קמפנר הנרגש חשב, גם לאחר זמן, שאנשיו גילו את "אבן רוזטה" של השואה – אותה אבן תלת-לשונית שבזכותה פוענח כתב החרטומים. במילים אחרות: תחושתו הייתה שהנה נמצאה ההוראה הכתובה והחד-משמעית לרצח העם היהודי. כיום אנחנו יודעים שלא כך הם פני הדברים, ושוועידת ואנזה – כפי שכבר אמרנו - הייתה המקום בו תואמו הצעדים ולא זה שבו התקבלו ההחלטות. ובכל זאת, אין ספק שהפרוטוקול הוא המסמך הקרוב ביותר להודאה בכתב של ראשי המשטר הנאצי באחריותם לשואה.

לעיון נוסף:
הנדון: השמדה - ועידת ואנזה והפתרון הסופי, מאת איתמר לוין ושלומית לן. הוצאת מודן, 2012
תאריך:  14/01/2022   |   עודכן:  14/01/2022
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
הפגישה אשר הכשירה את הקרקע לרצח העם היהודי
תגובות  [ 1 ] מוצגות  [ 1 ]  כתוב תגובה 
1
נו באמת
פלג א  |  15/01/22 17:10
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
התפתחויות נוספות שואה וגבורה
יעקב קורי
בסיפרו של מרדכי נאור הוא מתאר איך הערבים הסתובבו בשכונות היהודים באותה השנה, וחילקו ביניהם את הבתים של היהודים שהם היו רוצחים, ומי מהם יקבל את הנשים שלהם לאינוס ואחר כך לרצח בדם קר או חם
יצחק דנון
הארגון אומר שמשה גרומב, הפועל להכרה ביהודים שהצילו יהודים, רכש דומיין זהה לשמו ומאיים להעלות בו הכפשות כלפיו אם דרישותיו לא ייענו עד מחר
יפעת גדות
ךראשונה בארגון - אישה בראשו    ילידת מחנה העקורים ברגן-בלזן, גרמניה, מרס 1947. עלתה לישראל עם הוריה באפריל 1949
רבקה שפק-ליסק
מסמכים רשמיים מוכיחים שחאג' אמין עשה ככל יכולתו למנוע עליית יהודים ממזרח אירופה ופנה בעניין זה לשלטונות גרמניה    הוא פנה לממשלות בולגריה והונגריה כדי למנוע עליית יהודים לארץ והציע לגרש את היהודים לפולין, היכן שפעלה מכונת ההשמדה הנאצית
איתמר לוין
ניר חפץ העיד שבנימין נתניהו גרס מסמכים בצורה שיטתית - בניגוד לחוק וכאילו מדובר ברכושו הפרטי    העידן הדיגיטלי יוצר בעיית תיעוד דו-ראשית: או שהמון מידע כלל לא יתועד, או שהכמות תהיה כזאת עד שלא יהיה לה שימוש מעשי
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il