1. לאחר שיסיים את שירותו כמפכ"ל המשטרה, יכול קובי שבתאי לפנות לקריירה שונה לחלוטין: בעלים או מנהל של קבוצת כדורגל. אני לא יודע מה הידע המקצועי שלו בתחום, אבל תכונה אחת בטוח יש לו: הענקת גיבוי למאמן רגע לפני שהוא זורק אותו לכלבים. כאשר אמר שבתאי, כבר בתחילת עדותו בפני ועדת מירון (11.4.22), שהיה ויש לו אמון מלא במפקד מחוז הצפון, שמעון לביא - זה נשמע בדיוק כמו גיבוי שמקבל מאמן כדורגל לפני שמפטרים אותו. ההמשך הצפוי אכן הגיע, לפחות מבחינה רטורית. שבתאי אמר שוב ושוב, שההילולה במירון היא עניין מחוזי ולא ארצי. וזה כנראה נכון. הוא חילק אין-ספור מחמאות ללביא, על נסיונו וכישוריו. כנראה גם זה נכון. הוא אמר שבתור מפכ"ל עליו להשאיר את הפרטים בידי פיקודיו. וזה ודאי נכון. אבל השורה התחתונה של כל אלו הייתה: יש מפקד מחוז מצוין, הוא מנוסה מאוד, הוא מכיר היטב את מירון, זה התפקיד שלו, אז מה אתם רוצים ממני. עוד הוכחה לכך שגיבוי הוא לפעמים בעצם הפוזיציה הנחוצה כדי לדקור בגב. 2. האם שבתאי עצמו אחראי? כן, השיב בגבורה רבה, כי הוא נושא באחריות לכל מה שקורה במשטרה. אבל האם הוא אשם? מה פתאום. בכלל, בשיח של שבתאי אין אשמים ואין האשמות; הוא לכאורה יוצא בסדר עם כולם, הוא לכאורה רק מתאר את העובדות. הוא רק אומר שהאחריות היא של לביא. הוא רק אומר שכולם תמכו בהר פתוח. הוא רק אומר שהשרים אישרו את זה. שבתאי אינו עושה רושם של שקרן, בניגוד לכמה עדים אחרים שהעידו בפני הוועדה. הוא מאמין במה שהוא אומר. הוא משוכנע שעשה הכל כמו שצריך, וגם אמר לפחות פעמיים שהיה חוזר בדיוק על אותם מהלכים. אפשר להניח שהאסון באמת כואב לו במישור האנושי. אבל שבתאי גם אינו מנהיג. הוא אינו מוכן להודות בכשלים של המשטרה, ועל אחת כמה וכמה - בכשלים שלו. מנהיג אמיתי, כפי שלימדו אותנו חז"ל, יודע להודות בטעויותיו ובחטאיו ומכיר בצורך לכפר עליהם. לא ראינו שמץ מזה ב-4.5 שעות עדותו של שבתאי. 3. בעצם, היה בדבריו של שבתאי רמז לכך שמישהו אשם: הקורבנות. הוא לא אמר זאת במפורש ואולי גם לא התכוון לכך, אבל זה מה שיצא לו. השופטת דבורה ברלינר שאלה אותו במישרין מה גרם לאסון. תשובתו הייתה: כשל הנדסי בגשר דב, אשר קרס בגלל שהיו עליו המון אנשים - שלא ברור מה הם עשו שם, כי זהו מעבר צד שלא רואים ממנו את ההדלקות. האנשים הללו, כדאי להזכיר, הם הקורבנות. הם נדחקו על הגשר, כדאי להזכיר, כי לא היה שם אף שוטר שישלח אותם לכיוון אחר. הם נהרגו, כדאי להזכיר, כי המשטרה מעולם לא בדקה האם הגשר הזה בטוח. שבתאי אמר שהצפיפות גרמה לקריסה, אך סירב ליטול אחריות עליה - למרות שהדגיש שוב ושוב כמה היה ער לסכנה זו וכמה דיבר עליה. אבל הוא גם העז לטעון ששיטת ויסות הקהל עבדה - והא ראיה, שלביא הורה להפסיק את ההדלקה של בויאן בשל הצפיפות. שלמה ינאי, חד כתמיד, העיר שהוויסות נועד למנוע את הצפיפות; שבתאי חזר בתגובה על האמירה שהשיטה עבדה. זה שהשיטה הזאת לא הצליחה למנוע את מותם של 45 איש, כנראה לא שינה את דעתו. 4. ינאי העיר לשבתאי בחריפות רבה, שאין שום הצדקה לכך שהמשטרה לא ביצעה תחקיר מבצעי של האסון - ואנחנו חודש וחצי לפני ההילולה הבאה. שבתאי טען שנאמר לו שאסור למשטרה לבצע תחקיר כל עוד ועדת החקירה עובדת, אבל ינאי הזכיר שהוועדה הבהירה מזמן בצורה חד-משמעית שאין זה כך. שבתאי גמגם משהו על ייעוץ משפטי, אבל לא אמר ממי קיבל אותו ומה נאמר לו, ורק הבטיח שיבדוק ואם הדבר אפשרי - התחקיר יתחיל מיד. הבנתם? מיד, כן, מיד - כמעט שנה לאחר האסון. וכך, למשטרה אין מושג מה קרה בגשר דב, כפי שהודה שבתאי בפה מלא, לאחר שהתגאה בהפקת לקחים. 5. לאחר שגלגל את האחריות כלפי מטה - ללביא, לקציני המחוז, לאגף התנועה - התחבא שבתאי מאחורי גבו של הדרג המדיני. לטענתו, המסר שקיבל מהשר אמיר אוחנה היה שצריך לקיים את ההילולה בלא הגבלות. יתרה מזאת: לשיטתו זו הייתה ההחלטה בשיחת הוועידה עם אוחנה, אריה דרעי, יולי אדלשטיין ויעקב אביטן יממה לפני האסון. ברלינר ציינה שסיכום השיחה אינו מציין זאת, ושבתאי השיב שבגלל זה שלח את ראש אג"ם, אמנון אלקלעי, לבירור מול מנכ"ל משרד הבריאות, נחמן אש. מה היו תוצאות הבירור? אין לו מושג, הוא כבר היה בהר מירון (ומשם, כידוע, לא יכול היה לדבר עם איש). וזה אותו אלקלעי שספג משבתאי ביקורת בלתי פוסקת, לאחר שטען בעדותו-שלו שהתריע מפני הצפיפות ושבתאי התעלם. לא יהיה זה ניחוש פראי לומר שאם אלקלעי יישאל כעת - הוא לא ימהר לגבות את גרסתו של שבתאי. 6. שבתאי אמור להיות אחרון העדים מן הדרג המבצעי, ובוודאי הבכיר שבהם. כעת הוועדה אמורה לעבור לדרך המדיני, במיוחד אחרי דבריו של שבתאי על השיחה עם השרים. ושוב, ניחוש ללא כל סיכון: השרים לשעבר יאמרו שהם סמכו את ידיהם על המלצות הדרג המקצועי. ואז הוועדה תחזור לעדותו של שבתאי, ותמצא שהוא סמך את ידיו על כשרונו ונסיונו של לביא. ואז הוועדה תחזור לעדויותיהם של קציני המשטרה, ותמצא שהם בכלל התנדבו למלא תפקיד שאיננו שלהם ושהם סמכו על גורמי הבטיחות. אם זה לא היה כך כל טראגי, היינו אומרים שזה מתאים בדיוק ל"חד גדיא" הבא עלינו לטובה.