מי באמת מסתתר מאחורי בנט?

לכל מפלגה חשוב לדעת מאין הגיעה התמיכה בגה, מיהם הבוחרים החדשים שהצטרפו וכיוצא באלה. המידע חיוני להבנת הרכב הבוחרים ואת הפוטנציאל של המפלגה בעתיד. מפלגת הבית היהודי הגיעה לבחירות עם בסיס תמיכה של כשישה מנדטים מבחירות 2009: שלושה של הבית היהודי ושלושה של מפלגת תקומה, זאת בהנחה נדיבה שעוצמה לישראל הפחיתה מהם רק מושב אחד. מכאן שהמפלגה הכפילה את כוחה בהשוואה לבחירות הקודמות. עתה נחפש את מקורות התמיכה החדשים במטרה לענות על השאלה מי באמת מסתתר מאחורי בנט. לצורך הבדיקה נבחנו חמישים קלפיות שהמכנה המשותף שלהן הוא שב-2009 מפלגות האיחוד הלאומי והבית היהודי זכו בהן במשותף לחמישים עד שישים אחוזים. מדובר בריכוזים ציוניים דתיים מובהקים שבהם יש פוטנציאל רחב של חזרה למפלגת הבית. קלפיות אלו מגוונות במידה רבה: חלקן ביהודה ושומרון, חלקן במושבים ובקיבוצים הדתיים וחלקן הקטן בערים הגדולות. יש רק נקודה רגישה אחת של חוסר גיוון: מדובר בקלפיות עם דומיננטיות אשכנזית. התוצאות שנמצאו מעידות על גידול דל ביותר בתמיכה. מ-9,300 קולות שניתנו במשותף לבית היהודי ולאיחוד הלאומי ב-2009, עלתה התמיכה לכ-11,700 קולות, תוספת של 2,400 קולות בלבד. באחוזים זה נראה לא פחות רע: מממוצע של 55% לשתי המפלגות במשותף, עלתה המפלגה לכ-60%. אם חמישים קלפיות הביאו לתוספת של 2,400 קולות בלבד, הרי ש-500 קלפיות דומות לא היו מספיקות אפילו למנדט אחד. אולם מספר הקלפיות הדומות או הקרובות להן נמוך בהרבה. אז מהיכן הגיעו הקולות הנוספים? בהמשך המסע הגענו לשלושים קלפיות שבשנת 2009 הליכוד הגיע בהן ליותר מ-50%, ובמשולב עם ישראל ביתנו הגיעה התמיכה הממוצעת ל-63%. מדובר בקלפיות במושבים דוגמת גפן, אחוזם ושדי-תרומות, שהם מושבי הפועל המזרחי שנטשו מזמן את הציונות הדתית הפוליטית. הקלפיות העירוניות הן במקומות כמו בית-שאן, עפולה, נתיבות, בית-דגן ואשקלון. בקלפיות אלו התמיכה בבית היהודי ובאיחוד הלאומי במשותף הגיעה ב-2009 רק למעט יותר משישה אחוזים. מדובר באוכלוסיה מזרחית ברובה הגדול, חלקה דתית וחלקה מסורתית, שבמשך שנים מהווה את בסיס התמיכה של הליכוד עם פזילה לשס. כאן מזהים מעבר למפלגה הדתית-לאומית. בכל אותן קלפיות שבפעם הקודמת הושגו בהן כשישה אחוזים, השיגה המפלגה 16%, כמעט פי שלושה, ומדובר בתוספת של כעשרה אחוזים. במספרים מוחלטים מדובר בקפיצה מ-700 בוחרים ב-2009 ל-2,100 בוחרים ב-2013. חישוב פשוט מבהיר שבחמישים קלפיות מסוג זה תימצא לבית היהודי תמיכה בהיקף דומה לריכוזים הציונים-דתיים שתוארו לעיל. אך יש לשים לב היטב: קלפיות מסוג זה, המשרתות אוכלוסיה מזרחית דתית ומסורתית, מסמלות מגמה במאות רבות של קלפיות בעלות מאפיינים דומים, שלא כמו מספרן המוגבל של קלפיות ציוניות דתיות, ומכאן שתרומתן לעליית הבית היהודי משמעותית יותר. בעוד פתיחותו של הבית היהודי עוד טבעית ומובנת בקרב מסורתיים, מרתק לראות את קלפיות עולי חבר המדינות. בהמשך המסע הגענו אל הקלפיות שבהן זכתה ישראל ביתנו בשליטה מוחלטת ב-2009. קלפיות אלו ממוקמות בריכוזים מובהקים של עולי חבר המדינות בערים דוגמת אשקלון ואשדוד. בקלפיות אלו השיגו הליכוד וישראל ביתנו ב-2009 כ-80% מהקולות כשהדומיננטיות היא של ישראל ביתנו. ההישגים של הבית היהודי והאיחוד הלאומי ב-2009 היו נמוכים במיוחד: פחות מאחוז אחד - כ-100 בוחרים בכארבעים קלפיות. אולם בשנת 2013 קפץ הבית היהודי ליותר מארבעה אחוזים ול-700 בוחרים, פי שבעה! אפשר לתאר זאת כך: אם הבחירות היו מתקיימות אך ורק בקלפיות מובהקות בשליטת ישראל ביתנו וליברמן, הבית היהודי היה זוכה לחמישה מושבים. תופעה דומה ניכרת בקלפיות הקיבוצים החילוניים שנמצאו ב-2009 בשליטת מפלגת העבודה. פחות מאחוז אחד ב-200,9 שהם בסך הכול 75 בוחרים, הופכים לשני אחוזים ול-240 בוחרים ב-2013. פי שלושה. אלה אומנם מספרים קטנים מאוד אבל סמליים וחשובים. הם מצביעים על תופעה ברורה: גם במעוזים של אוכלוסיה חילונית יש קפיצה מרשימה בתמיכה בבית היהודי. כשמגיעים לריכוזים העירוניים החילוניים התופעה חוזרת על עצמה: הבית היהודי צומח במקומות אלה פי שניים ויותר. המספרים בכל קלפי קטנים אבל מספרן המצטבר של הקלפיות הללו גבוה מאוד. לסיכום הדברים, סיסמת הבית היהודי הפתוח לכולם משתקפת היטב בקלפיות. בהערכה ראשונה אפשר לומר בזהירות המתבקשת שלפחות ארבעה מושבים הגיעו לבנט ממחוזות חדשים: ציונים דתיים מזרחיים, מסורתיים וחילוניים, בתוכם גם עולי חבר המדינות. בבית היהודי צריכים להבין שהפוטנציאל הציוני הדתי המגזרי מבחינה אלקטורלית מוגבל במידה רבה. מי שמכוון לבית יהודי גדול יותר בעתיד, צריך להסתכל היטב בעיקר על המנדטים החדשים ועל המקומות שמהם הגיעו. באופן בסיסי מדובר בבוחרי ימין שהגיעו ממפלגות ימין אחרות, בעיקר הליכוד וישראל ביתנו. יש להם גם סדר יום אזרחי וחברתי. יותר משיש לשים לב לעמדותיהם הימניות, כדאי לתת את הדעת לעמדותיהם בסוגיות חברה, דת ומדינה. הם מצטרפים לציונים הדתיים הימניים, ברובם מהאגף המתון יותר. הקיצוניים יותר, כפי שעולה מהקלפיות, פנו לעוצמה לישראל. מנקודת מבטה של הבית היהודי זה לא מצריך שום שינוי מהמסרים שהוצגו במערכת הבחירות, אלא רק מאמץ ליישם אותם בפועל, הפעם מתוך ידיעה שזהו, במידה רבה, רצון בוחריהם.