מה? מה קרה כאן בעצם? על מה המהומה? על כך שהגיע שריף חדש והחליט לעשות סדר אחר, משלו, בעניינים? על כך ששוב לא תחולקנה ארוחות חינם, בלי פיקוח ובלי עין בוחנת? על כך ששוב לא יישבו אותם אנשים, באותן ועדות ויחלקו, כמו גם יפריסו פרוסות ופרסים מאותו עוגה, פעם לעצמם, פעם אחרת למי שהפריסו פרוסה ופרס להם וחוזר חלילה? על כך, שהקופה הציבורית שוב לא תהיה פרוצה לכל ומישהו יתבע ליתן דין-וחשבון על מעשיו?
מה? מה קרה כאן בעצם? על מה המהומה? מה גרם לשחקנית הוותיקה והקשישה, גילה אלמגור, המוגדרת כ"גברת הראשונה של התיאטרון", להתפרץ כלפי
מירי רגב ולומר לה, כי: "בשיח האחרון הכל היה - רק לא תרבות". מי יקבע תרבות מהי ואיזו תרבות תשלוט במדינת-ישראל? גילה אלמגור - שבכל הכבוד הראוי לעשיותיה התיאטרונית והקולנועיות, משך הרבה שנים - אינה ממונה על תיק התרבות במדינת ישראל ולא מונתה, בידי מדינת ישראל, לכהן כשרת התרבות והספורט ב
ממשלה? מדוע שינוי סדר עדיפויות וסירוב לתמוך, כלכלית, בידי הממשלה במוסדות תרבות, שתפיסתם עולמם מנוגדת תפיסת עולמה של שרת התרבות והספורט, מהווה תת-תרבות או למצער, תת-תרבות?
מי קבע שמערכת היחסים בין האמנים לבין שרת התרבות והספורט בישראל חייבת להתנהל בהרמוניה? מי קבע שמתח קבוע בין הממסד האמנותי לבין הממסד הפוליטי המממן הממסד האמנותי אינו טוב וראוי? ודרך אגב, מדוע מיד כששמע השחקן, גברי לוי על מינויה של מירי רגב לתפקיד שרת התרבות והספורט וקפץ וכינה אותה ברבים בשם ובכינוי "בהמה" מילא הממסד האמנותיו פיו מים ולא גינה התנפלות מבישה זו על שרת התרבות והספורט? ואני שואל אותך - גילה אלמגור -
האם בשיח ראשון זה הכל היה - גם תרבות? בזמן אמת ממי שמתבצרת בכסא של הגברת הראשונה של התיאטרון בישראל, גינוי דברי בלע אלה, אם לא בשמה היא, למצער, בשם תרבות השיח והתרבות שהיא גאה להשתייך אלה, כל כך?
רבים וטובים בעיני עצמם ורעים, מבחינת טובת הכלל, לטעמי אני - הצטרפו, אז לגל הרפש הגואה שהוטל בשרת התרבות הספורט. מירי רגב נבחנה, באותו מועד, על סמך אמירותיה, בעבר, כפליטיקאית שלא תפקדה עוד בתחום התרבות ולא ל סמך עשיותיה הצפויות - בעתיד - כשרת התרבות והספורט. בודדים העזו לתמוך, בגלוי, במירי רגב ובעובדת היותה צפויה להיות שרת התרבות והספורט.
אוהד קנולר, יו"ר הועד המנהל של שח"ם (ארגון השחקנים בישראל) אמר: "אני מאוד מקווה שהיא תישפט לפי מה שהיא הולכת לעשות. מאחל לה בהצלחה, נשמח לעזור לה ונשמח לערוץ הידברות פתוח". בהגינותו המשיך ואמר, כי: "אין ספק שלתפקיד הזה דרוש בולדוזר. אבל בולדוזר נשפט לפי מעשים, ולא לפי דימויים".
מרגלית צנעני אמרה, כי: "דבר אחד אני יכולה להבטיח. הבחורה הזו כל מה שהיא תיגע בו היא תמנף אותו. היא בחורה של עשייה. היא בחורה נהדרת. אני רציתי אותה מאוד ברווחה. אם היא הייתה ברווחה, תוך יום הייתה סייעת שלישית בגני הילדים. אני חושבת שזה נהדר שמירי רגב היא שרת התרבות. היא אישה בעלת להבה פנימית. היא סימפטית, נעימה וחמה. מה צריכה תרבות אם לא נפש חמה, טובה וקשובה כמו מירי רגב? אני מאחלת לה בהצלחה מכל הלב". משנשאלה צנעני, אם אינה חוששת מההתנגשות בין התדמית העממית של מירי רגב לאליטה התרבותית, השיבה, בזו הלשון: "לא מבינה את השאלה הזאת. כל שר תרבות כתב מחזות של צ'כוב או לוין? גם כפיים זה סוג של תרבות!".
מירי רגב אינה חייבת התנצלויות והסברים לאיש. אפילו מאה ימים של חסד ועשייה בתפקידה החדש, לא נתנו לה, לפני שהתנפלו עליה, ברשעות ובגסות. והיא? היא - החזיקה להם בעוצמה ובדרכה שלה. מה קרה? הממסד האמנותי התרגל לכך, כי בחסדי התרבות רק הוא יכול לנשוך אחרים? אז הגיע הזמן שממסד עבש זה ילמד שהוא יכול גם להינשך בשם התרבות.
אודה על האמת ולא אבוש. לא אצטער לרגע, לרגע לא אצטער, אם שרת התרבות והספורט ושר החינוך ישתפו פעולה ויעיפו - בכל הכבוד והראוי - לכל השדים והרוחות, כלל אוכלי החינם, שהשתכנו במחוזות התרבות שלנו. אלה שהשתכנו במקומות ובמשרות הציבוריות, לכאורה, בשם התרבות. אלה הנחים שם על זרי הדפנה - שנים, שנים הרבה - משל וכאילו מדובר באחוזות ובירושות, שבאו להם ירושה מהוריהם. אלה הם האנשים שיש לסלקם ממשרותיהם הציבוריות, לרענן הגופים הציבוריים שבראשם עמדו ועומדים הם, עד כה "ולייבש" אותם תקציבית, עד שיתבטלו מוסדות תרבות מיותרים, אלה וגם/או אחרים, מאליהם. זכורני עוד גל ההיסטריה שפקד אנשי השמאל עם עלותו של בגין לשלטון. חשש כבד חששו אנשי השמאל שבגין יפעיל זכות המשילות שהקנה לו הציבור ויסלק אותם מהתפקידים הציבוריים, בהם אחזו הם, משך שנים כבקרנות המזבח. רבים נזכרו "לפתע" שהם נכחו על סיפונה של אלטלנה. ההלצה שהייתה נפוצה אז הייתה, כי אלטלנה טבעה לא מחמת שהופצצה היא בידי "התותח הקדוש", אלא מחמת ריבוי האנשים שעלו על סיפונה לאחר המהפך.
בכל הכבוד הראוי לרוח הפיוס
פיוס בכל מחיר - שמנסה לקיים נשיא המדינה, ראובן ריבלין, הרי המפגש המאולץ שקיים במשכנו בין שרת התרבות והספורט לבין שורת אמנים דוגמת:
עודד קוטלר, מירה עוואד,
נורמן עיסא ומנכ"ל תיאטרון הקאמרי, נעם סמל, היה מיותר, לחלוטין. פיוס לא היה בפגישה זו. הדברים הובהרו היטב בידי שר התרבות והספורט שהדגישה כי באה לפגישה, מתוך כבוד אישי לנשיא המדינה. עודד קוטלר ומירה עוואד סירבו להצטלם יחד עם שרת התרבות וספורט, במהלך פגישה זו. ומה דעתך גילה אלמגור? האם תסכימי עמנו, שהמשפט שלך לפיו: "בשיח האחרון הכל היה - רק לא תרבות", נכון ומתאים לנציגי "התרבות", שנכחו בבית הנשיא, לאור התנהגותם? אם רצה ראובן ריבלין, במפגש זה, להרגיע הרוחות ולהביא יחס של כבוד הדדי בין הממסד התרבותי לממסד הפוליטי, הרי נכשל הוא בכך לחלוטין.