מיד בפתיחתה של רשימה זו, ייכתבו דברים
אל נכוחה - ברורות ומפורשות. כותב שורות אלה סבור, ללא כל ספיק ספיקא שהוא, כי הכרעת-הדין שהוציא מלפניו בית-הדין הצבאי, בראשות השופטת, אל"ם מאיה הלר, בעניינו של החייל,
אלאור אזריה, הינה הכרעת-דין, נכונה, אמיצה ומוצדקת. עם זאת, לא ניתן להתעלם - כלל וכלל - מהאווירה הבלתי נוחה, שנוצרה ושפשתה, בימים אלה, בקרב חלקים נרחבים מהציבור בישראל
בייחוד אצל אלה המתנגדים להכרעת-הדין, המרשיעה החייל, אלאור אזריה, בהריגה לפיה נעשה לחייל זה, עוול חמור, בהרשעתו בהכרעת-דין זו.
אווירה זו של אי-שביעות רצון מהכרעת-הדין של בית-הדין הצבאי, נדרדרה במקרים קיצוניים, כדי הסתה נגד הכרעת-הדין והסתה אישית ופרטנית נגד הרכב שופטי בית-דין צבאי זה, עד שהופרחו, בחלל-האוויר, איומים מפורשים, כלפי הרכב בית-הדין הצבאי. הגיעו דברים כדי כך, שמשטרת-ישראל, עצרה מספר אזרחים, בחשד של ביצוע עבירה פלילית, לכאורה, של הסתה.
דווקא על-רקע התנהלות ואווירה ציבורית זו, שעניינה בהתנגדות עזה להכרעת-הדין, שניתנה, אך זה, לאחרונה, יש "לקרוא" ולפרש התנהגותם של חיילי וחיילות צה"ל
לרבות קצינים וקצינות, המשרתים בסדיר ובקבע - במהלך ותוך כדי פיגוע הדריסה שהתרחש, אתמול, בארמון הנציב, בירושלים.
התמונות המגיעות אלינו, משידורי הטלוויזיה, וחודרות לתודעתנו, אט אט - לאחר שמתאוששים אנו מפיגוע רצחני זה, בו נרצחו קצינה ושלושה צוערים, כאשר שני צוערים נפצעו באורח קשה וכן 15 קצינות וצוערים נפצעו בדרגות פציעה שונות - מגלות לנו תמונות בלתי מחמיאות, בעליל, של חיילים וחיילות, קצינים וקצינים, המתפזרים ורצים לכל רוח. למתבונן מי הצד במנוסה זו, נראו ודמו אותם חיילי וקציני צה"ל, כמי המבקשים לשמור חייהם, בכל משמר - ואפילו במחיר ויתור על מחויבותם החיילית לחברה, כחיילים וכקצינים - תוך שהם נוטשים הזירה ואינם מנסים אפילו לירות לכיוונו של המחבל המפגע.
אומנם כן. פה ושם נמצא "צדיק" אחד בסדום זו של הפחד, שבמקום לברוח ממקום הפיגוע, כפי שעשו מרבית מי שנקלעו למקום הפיגוע -
אשר ברחו מהמקום, בכל הכבוד הראוי, כעדת ברווזים מבוהלת, הנסה על נפשה התעשת, כיוון רובה או כלי נשק אחר ואף ירה, לכיוונו של המחבל-המפגע, תוך שבמעשיו אלה, הביא הוא למותו של המחבל-המפגע .עם זאת, התנהגותם של רוב חיילי וקציני צה"ל העידה על היפוכם של דברים. מרביתם של חיילי וקציני, שנכחו באירוע, ברחו, אחוזי פחד, ממקום הפיגוע כשבראש דאגתם - הרצון הבסיסי והטבעי, למלט נפשם, בכל מחיר. כבר עתה חושבים בכירים בצה"ל, להסיק מסקנות נגד חלק מהצוערים שברחו ממקום האירוע ולהביא להדחתם מקורס קצינים.
הבעיה אינה מתמקדת, אך ורק באותם חיילי וקציני צה"ל שברחו, אחוזי פחד, ממקום האירוע. מיקודה של הבעיה הינו בעובדה, כי בשנים האחרונות דומה, כי חיילי וקציני צה"ל נוטשים תורת ותודעת ה"אחריי" ששלטה, עד לא מזמן בצה"ל ומאמצים דוקטרינת "הראש הקטן". כוונת הדברים הינה לכך, כי חיילי וקציני צה"ל הפנימו גישה חדשה של כמה שפחות מעורבות, כמה שפחות נטילת יוזמה והעיקר - לעבור אירוע זה או אחר בשלום, מבלי להתבלט ומבלי לחשוף עצמם, לביקורת או לסיכונים מיותרים, בשל ומחמת כך.
חיילים וקציני צבא שאינם מעזים ואינם נוטלים סיכונים הופכים - אגב ובשל כך - לחיילים נרפים ובלתי יעילים. צה"ל אינו יכול להרשות לעצמו - ובייחוד בתקופה קשה זו - מותרות אלה של נרפות וחוסר יעילות. מן הראוי, כי האחראים על המוטיבציה בצה"ל והגברתה, דוגמת אנשי חינוך, פסיכולוגים ויתר המופקדים על גזרה זו, יעמידו מצב דברים מסוכן זה ממש נגד עיניהם ויפעלו לחיסולו, עד מהרה. אם לא נעשה כן ועל אתר לא יוותר לנו צבא יעיל ואיכותי, צבא שבזכותו ולו חייבים אנו קיומנו הפיסי והיומיומי.
