X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  יומני בלוגרים
מאחורי הכותרות

עיתונאות פנקס הצ'קים

טור דעה אישית בשישי שלא דופק חשבון האם צביקה פיק קיבל תמורת סיפורו מאות אלפי שקלים מערוץ 12 על משמעות האמירה של ארדן שהוא נגד חסינות לנתניהו איוב קרא שלח מאות אלפי ברכות לחג לחברי מרכז הליכוד ולא שילם את דמי המשלוח ומה הסיבה שעיריית מודיעין עילית ביקשה מהתושבים לא להשליך סלעים על לוחמי האש
▪  ▪  ▪
חוט שידרה? [באדיבות יותם נבין]

השר גלעד ארדן אמר ערב הבחירות האחרונות כי יתנגד למתן חסינות לראש הממשלה נתניהו, הוא התבטא שלא יתמוך בחוק הצרפתי, מה משמעות ההצהרה החד-משמעית שלו?
איוב קרא שוב נרדף או שהוא מתקשה לפתוח את הארנק? מבקר המדינה חשף השבוע, שקרא לא שילם עבור משלוח של אלפי דברי דואר שנשלחו לחברי מרכז הליכוד. האם הוא ישלם עכשיו?
האם הזמר צביקה פיק שהתראיין לערוץ 12 וסיפר על האירוע המוחי שעבר, קיבל שכר עבור הופעתו? כל הגורמים הנוגעים לעניין מסרבים להגיב. "עיתונאות פנקס הצ'קים" אינה חדשה בישראל. שר הביטחון משה דיין, קיבל בעבר סכומים כספיים גדולים על ראיונות שהעניק.
מה קורה במודיעין עילית, ולמה העירייה מפרסמת בקשה לתושבים לא להשליך סלעים על לוחמי האש בחגיגות ל"ג בעומר?

בממשלה. יש אופציה אחרת? [באדיבות יותם נבין]

חסינות לנתניהו

גלעד ארדן הזדרז לקפוץ לבריכה אבל לא בדק אם יש בה מים. האמירה החד-משמעית שלו, שהוא יתנגד למתן חסינות לנתניהו, משודרת בכל הערוצים, מה שמעורר יותר מהרמת גבה אצל מקורביו של ראש הממשלה, שלא מבינים אם ארדן השתגע או שהוא מתאבד פוליטי.
גם עבור פוליטיקאי כמו ארדן, שפיו וליבו לא תמיד שווים, חזרה מאמירה חד-משמעית כפי שהוא השמיע היא בעיה. אם הוא יעמוד בהכרזתו, וזה כנראה לא יקרה, כי ארדן חסר חוט שידרה, הוא עלול לספוג מכה קשה בשיבוצים הצפויים לקראת הקמת הממשלה החדשה. אם יחזור בו מדבריו או ינסה להסביר אותם כדי להפחית מערכם, רק כדי לזכות בכיסא על יד שולחן הממשלה, הוא יצא עלוב נפש.
מסקרן איזה חבל הצלה ישלח לו ראש הממשלה. נתניהו יעשה זאת רק אם הוא יגיע למסקנה שקולו של ארדן מכריע ולא ניתן לוותר עליו. טובים הסיכויים שנתניהו ימשיך להחזיק בדעתו על ארדן, שהוא טוב בברבורים אבל טוב הרבה פחות במעשים.
בליל הניצחון של נתניהו, צפיתי בארדן מנסה להידחף לכיוונו של ראש הממשלה. שפת הגוף של נתניהו לא שידרה אהדה לארדן, וגם ניסיונו של ארדן להגיע לקרבת רעייתו של ראש הממשלה, כדי לזכות ממנה ללחיצת יד לא הניבה לארדן אהדה רבה יותר.
כמה ימים לפני הבחירות, זימן נתניהו את ארדן למעונו ברחוב בלפור. עבור ארדן זאת הייתה אמורה להיות מחווה, לאחר גל הקור שהופנה מכיוונו של ראש הממשלה כלפיו. אסור לטעות, נתניהו לא שינה את דעתו על ארדן. הוא היה זקוק לו ולכן השתמש בו. גם האמירה החנפנית של ארדן לפיה הוא "מבין את דאגתו של נתניהו מגדעון סער לאחר הדיווחים שקיבל", לא שיפרה את מצבו של ארדן אצל ראש הממשלה.
נתניהו, נהנה לראות את ארדן על ברכיו, במיוחד אחרי מאמציו של ארדן שהוכתרו בהצלחה, לסגור את רשות השידור, ולהקים את תאגיד השידור הציבורי, שהפך אופוזיציה לוחמת נגד נתניהו. אסור ולא כדאי לזלזל בכוונותיו של נתניהו להביא לסגירת תאגיד השידור הציבורי. אם נתניהו יאריך ימים בתפקידו, וזה כנראה יקרה, הוא לא ישכח בוודאות שאלדד קובלנץ, זכה בקדנציה נוספת. מכיוון שהממשלה לא יכול להתערב במינויים בתאגיד, בגלל המבנה המשפטי של התאגיד, טובים הסיכויים שנתניהו יראה בקרוב לקובלנץ שבעל המאה הוא גם בעל הדעה.
נתניהו נחוש בדעתו שאין בשידורי החדשות של תאגיד השידור הציבורי איזון, וניתנת בהם במה קבועה למתנגדיו ולכל מי שמוכן לדבר בגנותו, ולכן בכוונתו לקצץ קיצוץ משמעותי בתקציב התאגיד שיביא לגסיסתו. נתניהו ישאיר כנראה את שידורי הרדיו של "קול ישראל", אבל יביא לסגירה הדרגתית של שידורי התאגיד בטלוויזיה. מקורביו חוזרים וטוענים שהכסף שמועבר לתאגיד הוא כסף מבוזבז, שמופנה למשכורות גבוהות של טאלנטים, ובהם כאלה שעברו לתאגיד רק לאחרונה מערוצים מתחרים, לאחר שגילו שבתאגיד יש גם ביטחון תעסוקתי וגם משכורות גבוהות. זה קורה בשעה ששכרם של עובדים רבים בתאגיד נמוך משמעותית מזה שהיה בעבר, והם נאלצים להתמודד עם קשיים רבים בעבודתם העיתונאית.
מקורביו של נתניהו מדברים על אחוזי צפייה נמוכים שאינם מצדיקים העברת תקציבים כה גדולים לתפעול התאגיד. לדעתם התאגיד הוא כישלון, הוא בעל נטייה פוליטית מובהקת, אלא שהנטייה הזאת במקרה אינה לכיוונו של ראש הממשלה, ושידורי התאגיד ערב הבחירות הוכיחו זאת במפורש.
אם יחליט משה כחלון להצטרף לממשלה, וכנראה שאין לו דרך אחרת כדי להמשיך ולשרוד פוליטית, יש להניח שהוא לא ישכב על הגדר ולא ילחם למען עובדי התאגיד. כחלון הוכיח לעובדי רשות השידור עד כמה הוא שר חברתי כשעשה מעט מאוד כדי לדאוג לעובדים בשעתם הקשה.
כחלון הוא עכשיו בן בריתו של ליברמן, למרות שליברמן טוען שבין השניים אין שום ברית. בין השניים הייתה תמיד מערכת יחסים טובה, וליברמן כשר ביטחון בחר בשמעון אלקבץ, מקורבו של כחלון, לתפקיד מפקד גלי צה"ל, למרות שברשימת המועמדים היו מועמדים רבים, טובים פי כמה וכמה משמעון אלקבץ, שהתגלה כמנהל חלש, חסר השפעה, אבל טפלון מבריק, שמצליח להחליק מכל בעיה שמגיעה לפתחו.
כניסתו של ליברמן, למשרד הביטחון לא תוכל להשאיר אותו אדיש למתרחש בגלי צה"ל, בניהולו חסר חוט השדרה של אלקבץ, ויש להניח שבקרוב מאוד גם אלקבץ ייאלץ לתת כמה הסברים.
המו"מ הקואליציוני יימשך עד לדקה התשעים, ולשם כך אין צורך בפרשן פוליטי. ההצעה של יאיר לפיד לליברמן להצטרף ל"כחול לבן", ולזכות בתפקיד בכיר אם "כחול לבן", תרכיב את הממשלה הבאה העלתה חיוך רחב על פניו של ליברמן. לו לפיד היה מתייחס ברצינות לאמירותיו של ליברמן, הוא חוסך מעצמו את הפנייה המיותרת.
ליברמן, שחוזר ומדגיש שמילה אצלו זאת מילה, כבר הודיע שאם לא ייענו התנאים של סיעתו "ישראל ביתנו", הוא ילך לאופוזיציה. זו הכרזה שיש וכדאי להתייחס אליה ברצינות. לכן הצעה כמו זו של לפיד, שכדאי לו לחבור ל"כחול לבן", לא ריאלית, לא מלחיצה את נתניהו, שיודע שמילה של ליברמן זאת מילה, לכן חבל על הזמן.

להחזיר את הכסף [באדיבות יותם נבין]

שוב נרדף?

איוב קרא חי בסרט. השבוע מצא מבקר המדינה שבאירוע של הרמת כוסית, שבו נכח גם מנכ"ל דואר ישראל, הוצאו ארגזי קרטון ממכונית השרד של השר, והועמסו ישירות על משאית דואר, שלקחה אותם למרכז המיון, מבלי שאיש טרח לשלם על המשלוח. זה סיפור מדהים שלו היה מתרחש במשרד אחר היה מביא לפתיחת חקירת משטרה.
על סיפור הזה שפורסם לראשונה בגלי צה"ל, הגיב השר קרא בתגובה שנשלחה מלשכתו: "צר לנו שלמרות שהשר קרא כבר לא חבר כנסת, וייפרד ממשרדו בעוד שבועיים, הרדיפה המאוסה שבגללה גם נפגע השר בבחירות המקדימות בליכוד, ממשיכה ממניעים אישים של גורמים בעלי עניין. השר קרא מכבד את החלטת המבקר ומשרד התקשורת ויפעל לתיקון הליקויים ככל שיידרש".
קראתם כמוני? השר קרא מאשים עכשיו גם את מבקר המדינה ב"רדיפה מאוסה", שהביאה לכישלונו בפריימריז. אם לא ידעתם, בגלל רדיפה כזאת בדיוק, נפגע קרא בבחירות המקדימות בליכוד ולא זכה להיבחר לכנסת העשרים ואחת.
אז לא מבקר המדינה הוא זה שאשם שאיוב קרא, לא זכה לאמונם של חברי מרכז הליכוד. האשם היחיד הוא קרא עצמו, שהתגלה כמגלומן לא קטן שגיחך את עצמו לדעת.
האם אפשר להעלות על הדעת שאפשר להעביר שקי דואר ובהם אלפי כרטיסי ברכה לחברי מרכז הליכוד, מבלי לשלם על כך? זו נורמה שמאפשרת למי ששותף בכך להיות שר בישראל?
לא ברור אם המעמד המיוחד הביך את מנכ"ל דואר ישראל, שנכח במקום. ייתכן שהוא ביקש להימנע מלהביך את השר במעמד החשוב, אבל מתברר שהוא לא מצא דרך להעיר לשר על המעשה החמור, וכנראה גם לא ביקש ממנו לשלם עבור משלוח של מאות אלפי כרטיסי ברכה שנשלחו על חשבון משלם המיסים.
עובדה. המשלוח לא שולם, ומבקר המדינה מצא לנכון, ובצדק, להתריע על כך. כיוון שראיתי בתגובתו של השר את המשפט החשוב: "משרד התקשורת יפעל לתיקון הליקויים ככל שיידרש", אני רוצה לקוות שלא מדובר שוב במס שפתיים אלא בהצהרה אמיצה.
אהרון אוזן ז"ל היה שר התקשורת היה חברי הטוב למרות הפרשי הגילים שהיו בינינו. לפני קרוב לשלושה עשורים סיפר לי אוזן ז"ל, בביתו במושב גילת שבדרום, סיפור שעורר אצלו מבוכה. קצין התקשורת של המשרד ביקש פגישה אישית ובפגישה הוא סיפר לשר, שחשבונות האירוח של מי שהיה אז סגנו במשרד התקשורת מוגזמים ובלתי מתקבלים על הדעת. סגן השר באותה עת נהג להתארח במלון המלך דוד בירושלים, והחשבונות שהגיעו למשרד התקשורת על אירוחו במלון חייבו בדיקה מידית. השר אוזן הורה בו במקום לקצין הביטחון לבצע את הבדיקה. התברר שסגן השר נהג לארח מעת לעת במלון אורחות מכובדות. כמי שהיה מארח מושלם, הוא ליווה את האורחות, טרם עזיבתן את המלון, לחנות המזכרות של המלון, והציע להן לבחור בכל מזכרת שהן רוצות. טעמן של האורחות היה משובח, ואת החשבון שילם משרד התקשורת.
אני לא בטוח שסגן השר אז החזיר את הכסף. אוזן הסתפק בכך שסגנו הפסיק את האירוח הנדיב על חשבון המדינה, ונזהר מליצור משבר פוליטי, למרות שהמעשה של סגנו הכעיס אותו מאוד.
זאת הייתה תקופה שונה. היום איש אינו חושב שעל מעשה דוגמת זה שבו מעורב לכאורה השר קרא ניתן לעבור לסדר היום, מבלי שהתמורה המלאה תוחזר לקופת דואר ישראל.
לא משרד התקשורת הוא זה שצריך "לפעול לתיקון הליקויים ככל שיידרש". מי שצריך לעשות זאת זה השר היוצא איוב קרא, שבפעולה פשוטה יכול לתקן את הטעון תיקון. קרא צריך להזדרז ולהתקשר לידידו מנכ"ל דואר ישראל, ולבקש ממנו לשלם עוד היום את המחיר האמיתי והריאלי של כרטיסי הברכה ששלח, שנעשה תוך ניצול סמכותו שלא כדין, ולהציג בפומבי בפני הציבור, צ'ק בחתימת ידו שהתשלום בוצע מחשבונו האישי.
אם השר קרא, שהוא גם עורך דין, לא יעשה זאת מיד, מומלץ לו שיפתח את ספר החוקים וילמד ביסודיות באילו עבירות הוא מסתכן.

הראיון הזה בתשלום?

צביקה פיק שבר בסוף השבוע שתיקה. פיק, שלקה באירוע מוחי במהלך טיסה מלונדון לישראל, החליט להשתתף בפרויקט ששודר ברשת 12. במסגרת הפרויקט צולם סרט דוקומנטרי שתיעד את חייו של פיק, לאחר האירוע המוחי.
ההערכות בשוק התקשורת הן שצביקה פיק קיבל תמורת הראיון כמה מאות אלפי שקלים. את ההערכה הזאת חשף כתב אתר האינטרנט הנמרץ של "אייס", אלכסנדר כץ, שפנה בשאלה לכל הגורמים אבל לא קיבל תשובה מאף אחד מהם.
"עיתונאות פנקס הצ'קים" אינה מושג חדש בתקשורת. בספרה החדש "אשה רעה", חושפת העיתונאית נעמי לויצקי, שעיתונאי בריטי שביקש לשוחח עם שר הביטחון לשעבר משה דיין, נשאל על-ידי רעייתו רחל דיין "כמה הוא מוכן לשלם"? זו לא עדות שמועה. זו עדות ראייה. לויצקי היא זו שהתבקשה לסדר את הראיון עם דיין, כשגויסה למילואים במלחמת יום הכיפורים ביחידת דובר צה"ל. היא זו שנשאלה על-ידי הכתב האם דיין יסכים להתראיין תמורת תשלום, והשיבה תחילה בשלילה. היא העלתה את הרעיון באוזני אמה, שהייתה חברתה הטובה של רחל דיין שלא דחתה את ההצעה.
לויצקי מתארת בספרה את המעמד שהיה בביתו של דיין: "הראיון מסתיים, וטום המפיק הקבוע של הכתב, ניגש לרחל ומגיש לה מעטפה חומה עד להתפקע, אני מכסה באינסטינקט את פי בכף ידי".
משה דיין לא לבד. בשנת 2005 החליטה הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו לקיים שימוע ציבורי בנושא רכישתם של ראיונות חדשותיים וצילומים תמורת כסף. זה קרה בעקבות ויכוח סוער לאחר שערוץ 10 החליט לרכוש ראיון עם עזאם עזאם, ששוחרר מהכלא המצרי תמורת 40,000 דולר, ולאחר שפורסם שגם פרקליטו של עופר מקסימוב מנהל מו"מ דומה. אלא שהרשות השנייה הרסה למקסימוב את החגיגה, ואסרה על ערוצי התקשורת שבאחריותה לרכוש ראיונות מעבריינים שהורשעו.
עופר מקסימוב, יוזם מעילת הענק ב"בנק למסחר", לא לבד. בחודש נובמבר 1998 פרסם מעריב כותרת גדולה ובה חשש שחולים שהיו מאושפזים במרכז הרפואי "איכלוב", נפטרו לאחר שצינורות החשמל שלהם נותקו בטעות. העיתון הכחיש בנמרצות את הידיעה שהוא שילם כסף למקור המידע, שמסר את הסיפור לעיתון. עמדה דומה השמיעו גם העיתונאים במעריב שפרסמו את הידיעה.
אבל עורך מעריב, באותה עת יעקב ארז, שהתראיין ל"העין השביעית", הודה בגילוי לב: "שילמנו תמורת האינפורמציה, אבל בדקנו אותה. אם המידע היה מתגלה כשגוי לא היינו משלמים".
"עיתונות פנקסי הצ'קים" היא תופעה מוכרת בעיקר ברוסיה. הד"ר רפי מן, פרופסור חבר בבית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל, כתב במאמר שפרסם ב"העין השביעית", שעיתונים רבים ברוסיה גובים כסף עבור פרסום ידיעות ומאמרים. גם פוליטיקאים רבים ברוסיה עושים שימוש בשיטה כדי לזכות בחשיפה אוהדת. הד"ר מן מציין שזאת "עיתונאות של פנקסי צ'קים" נוסח רוסיה. לדבריו, בעוד שבעולם המערבי מתחבטים בבעיות האתיות הכרוכות בשיטה הזאת ששנויה במחלוקת, בכך שאמצעי התקשורת מוכנים לשלם בנסיבות מיוחדות ולא כעניין שבשגרה, עבור מידע בלעדי, ראיונות או צילומים – ברוסיה הכסף זורם בהתמדה בכיוון ההפוך.
לא צריך להגזים ולומר שאנחנו מתכוונים לאמץ את השיטה הרוסית, אבל ערוץ טלוויזיה שמחליט לפתוח את פנקס הצ'קים שלו לא צריך להסתיר זאת מצופיו. העיתונאי חיים אתגר עשה עבודה מצוינת. הוא שאל את השאלות הנכונות, אבל לנו חשוב לדעת האם המרואיין שישב מולו קיבל כסף כדי לספר את סיפורו.
לא ברור האם העובדה שצביקה פיק בחר לשבח את הראיון עם אתגר, ואמר שמבחינתו זה היה הראיון גלוי הלב הגדול ביותר בחייו, נובעת מהעובדה שהוא קיבל כסף עבור הדברים שהשמיע, שהרי אתגר בהגינותו הזכיר לפיק, שבעבר הוא קיים איתו ראיונות דומים, שבהם גילה פיק פתיחות קטנה בהרבה.
חיים אתגר הוא עיתונאי מקצועי, שהוכיח שהוא לא עושה הנחות ולא מעגל פינות. בראיון הזה הייתה לי תחושה שצביקה פיק שולט בראיון ומכתיב את הקצב. חסרה לי בשידור הופעתה של רעייתו הצעירה של פיק, כדי שתספר על החיים במחיצת פיק, לאחר האירוע המוחי שעבר בעלה מנקודת ראותה. אני מעריך שהוסכם לפני עריכת הצילומים שהיא לא תשתתף בתוכנית.
האם ייתכן שתשלום של כמה מאות אלפי שקלים, אם היה כזה, הצליח להמיס את ליבו של המרואיין, וחשף בפני הצופים צביקה פיק שונה לחלוטין, סבלן יותר ומרוכך הרבה יותר?
מה ההבדל בין ראיון קנוי עם משה דיין, שהיה שר הביטחון ואיש פוליטי, לבין ראיון קנוי עם צביקה פיק, אם היה כזה? דיין היה איש פוליטי, שר ביטחון, שהמידע שהגיע לידיו היה בתוקף תפקידו כשר הביטחון של ישראל. דיין מכר מידע שאליו נחשף בתפקיד הרגיש שמילא תמורת כסף שקיבל, ושלשל את הכסף לכיסו הפרטי.
צביקה פיק הוא איש פרטי, שאם החליט לבצע "סטרפטיז בתשלום", תמורת כמה מאות אלפי שקלים, ולחשוף מידע רפואי הנוגע אליו, הוא עשה זאת מבלי שסחר במידע שהגיע אליו מפעילות ממלכתית או ציבורית שהיה שותף לה.
לא מאוחר לדעת האם פיק קיבל תשלום עבור הראיון שהעניק לחיים אתגר. לא מדובר בפרט רכילותי. מדובר פרט מהותי חשוב. ראוי שנדע האם הראיון שבו צפינו בערוץ 12, הוא פרי עבודה עיתונאית נטו, או שבגלל התשלום, אם היה כזה, העצים הבמאי את הדרמה, דבר שהוא פסול כמובן.


אחים שריפה

זה אמיתי למרות שזה נשמע תלוש מהמציאות ובלתי מתקבל על הדעת. עיריית מודיעין עילית פרסמה לקראת ל"ג בעומר מודעה בעיתונים, שכוללת הנחיות בטיחות למדורת ל"ג בעומר. ההנחיות כוללות מידע היכן אסור להבעיר מדורות, אבל ההנחיה החשובה ביותר שהודגשה במודעה באות מודגשת ובולטת במיוחד, היא חד-משמעית: "בהגיע צוות כיבוי האש אין להשליך לעברם אבנים או סלעים".
בעיריית מודיעין עלית, יודעים כנראה למה אפשר לצפות מהחוגגים. צוות כיבוי אש מתחנת ירושלים, שהוזעק לטפל בשריפה בשכונת מאה שערים ביום העצמאות, הותקף על-ידי עשרות חרדים קיצוניים בשכונה החרדית, שתלשו מרכב הכיבוי את דגל ישראל, שהתנוסס על הכבאית לרגל יום העצמאות ושרפו אותו.
החרדים לא הסתפקו בכך ונשכבו מול גלגלי הכבאית, כשבאותה עת תלשו חבריהם את הדגל, וגרמו נזק לציוד הכבאית.
כשאני קורא מה קרה לכבאי תחנת ירושלים, פניית עיריית מודיעין עלית, לתושביה שלא להשליך לעבר הכבאים אבנים או סלעים, מקבלת משמעות אחרת. העירייה שמכירה את התנהלותם של החוגגים, פונה אליהם בקריאה נרגשת שלא לפגוע בכבאים, ביודעה שהשלכת סלעים ואבנים לעבר לוחמי האש, הפכה לחלק מהחגיגות, כאשר לוחמי האש מוזעקים לכבות שריפה.
מה שחשוב במיוחד הוא איך מתכוונת המשטרה לשים סוף לתופעה המחפירה, שמסכנת את חייהם ושלומם של לוחמי האש שמסכנים את חייהם. בסוף השבוע עצרו חוקרי המשטרה חשוד נוסף שגרם נזק לכבאית ופגע בדגל המדינה.

הכותב הוא משפטן, בעבר מנהל חטיבת החדשות של הערוץ הראשון ויושב-ראש אגודת העיתונאים. הוא ממייסדי "יושרה לישראל" וחבר הנהלת התנועה. האמור אינו דעת "יושרה לישראל".
תאריך:  17/05/2019   |   עודכן:  17/05/2019
שתף:

מועדון הבלוגרים לקבלת רשימות משה נסטלבאום לדוא"ל
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
עיתונאות פנקס הצ'קים
הודעות  [ 3 ] מוצגות  [ 3 ]  כתוב הודעה 
1
תגובתי. כתמיד. כתיבה מעולה !
מורי  |  18/05/19 00:13
2
מה כ"כ מפתיע ?
ארי כספי  |  18/05/19 07:48
3
קרא לא צריך לשלם לדואר
יוא"ב  |  20/05/19 17:30
 
תגובות בפייסבוק
רשימות קודמות
יוני בן-מנחם
פרסום "עסקת המאה" של הנשיא טראמפ מתקרב וגובר בידודה של הרש"פ המתנגדת לתוכנית האמריקנית. ישראל וארה"ב צריכות לייצב את המצב הכלכלי בגדה כדי למנוע התפרצות עממית על-רקע התסכול המדיני והמשבר הכספי של הרש"פ
ציפי לידר
בשולי הכותרות: מעברי חצייה קטלניים    קולינרייה לחיך - העיקר הבריאות?    ולקינוח הצילום כסמל
יוני בן-מנחם
בצעד חריג הסכימה הרש"פ להסדר פשרה שבמסגרתו היא תשלם פיצוי כספי לבני משפחתו של גד רג'ואן ז"ל שנרצח על-ידי פלשתיני ב-2002. החלטת הרש"פ מעוררת זעם רב בקרב בכירים בתנועת פתח, מדובר בתקדים חשוב ועל נפגעי טרור ישראלים להגיש תביעות נוספות נגד הרש"פ בדרישה לפצוי כספי
עו"ד פנחס (פיני) פישלר
אין מנוס הפעם הזו, אלא, מקיומה של חקירה פלילית מתבקשת, מקצועית, יסודית, מקיפה    יוחנן דנינו שהצהיר על חובה לניקוי האורוות במשטרה נחלץ מחקירה מקצועית על יחסיו עם הקצינה צ'    מתי היה להם בכלל זמן לעבוד בפיקוד הבכיר של המשטרה?
יוני בן-מנחם
ממשל טראמפ לא הרים את ידיו מהאפשרות שבסופו של דבר תסכים הרש"פ לדון על "עסקת המאה". ראשי המתנחלים התארחו לארוחת שבירת הצום בביתו של השיח' אשרף ג'עברי מייסד המפלגה החדשה המתנגדת לרש"פ ועוררו סערה בשטחים ובמדינות ערב
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il