שימוע בראש פתוח

הרעיון של שימוע פתוח לראש הממשלה, הפתיע גם אותי, וחשבתי לעצמי איך אני קובע עמדתי בעניין. את בקשת פרקליטי בנימין נתניהו לא ראיתי, רק את תגובת המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, ואין לי אלא לתמוה על תשובה מביכה זו. מעבר ל נו נו נו מתנשא, נתלה המשנה בשוויון על-פי החוק, וכאן הראה לי המשנה כשל כישלון חרוץ: 1. על-מנת להתלות בשוויון על-פי החוק, על המשנה להציג בקשות כאלה שסורבו, ובעדר הצגה כזו, השוויון בפני החוק לא רלוונטי. 2. באופן כללי השקיפות גוברת והולכת. אינני יודע מכוח מה משדרת ועדת הבחירות המרכזית את דיוניה בשידור ישיר, אך אני מניח שבכל הקשור לחופש הביטוי, ברירת המחדל היא שכל מה שלא אסור, מותר, ואם היה הדבר אסור היה המשנה טוען כך בפירוש. 3. יתרה מכך, נוכחנו ערב הבחירות, שחומרי חקירה של ראש הממשלה ממילא משודרים, אך סלקטיבית, על-מנת לפגוע בו, ולכן הפתרון הוא "הכל פתוח" דווקא בעניינו של ראש הממשלה, על-מנת שיהיה איזון בין הטוב לרע. 4. לאחר שהחומרים שודרו הם "מולבנים" וככל שיש בהם שימוש בזירה הפוליטית, לכל צד יש את התחמושת שלו, למען השוויון, לא נגדו. 5. ההסכמה, או נכון יותר יוזמת השקיפות של ראש הממשלה מעידה יותר מכל שאין לו להסתיר, ולעומת זאת ההסתגרות של התביעה הכללית מעידה על חשש מהפומביות שמא ייתפסו עם המכנסיים למטה. 6. מראש, חלק משמעותי בציבור משוכנע שהתיקים האלה נתפרו בחוטים מאוד גסים ולא יחזיקו מים בשלבים השונים של עיבודם מכאן ולהבא, והסירוב המוחלט לפומביות, נותן עוד מכה אנושה לאמון הציבור במערכת האכיפה. אם ראשי המערכת מוכנים לספוג את המכה הזו, משמע שיש להם הרבה מאוד מה להפסיד עם הפומביות הזו, הרבה יותר מאשר מהסירוב לפומביות. 7. יש בארץ גופים "ליברלים" לרוב אשר השקיפות בגרונם. איפה הם? כיצד לא קופצים על הצעתו של נתניהו כמו לחמנייה טרייה, ולא מפארים הצעתו כהתנהגות ציבורית איכותית מן המעלה הראשונה? הסירוב לשימוע פומבי, עלול ח"ו להצביע כי השימוע הזה יתנהל עם לב אטום, עם ראש אטום ועם אוזניים אטומות, על כולנו מאוד לקוות שלא. ראו איזו חרדה אחזה בשמאל, בכל השמאל, כאשר נראה לכמה שניות כי אפוקליפסת גנץ כראש ממשלה יחד עם הערבים, נראתה כאופציה אפשרית. מזל שגנץ כראש ממשלה איננו אופציה יותר.