X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  יומני בלוגרים
גולדה לא הלכה בשל כישלונה, כביכול, לקדם פני השלום בשירת 'בואי כלה' לפני שבת. יודעי דבר אמרו שהלכה כיוון שהצבא, ובעקבותיו זרם מרכזי בהנהגת המפלגה, התמסמסו, הפכו ל'שובך-יונים' תחת הנהגתה
▪  ▪  ▪
גולדה. ברירת מחדל [צילום: משה מילנר/לע"מ]
שיחק באש
יוסי, שהתעלם ממלחמת ההתשה ומפריסתם של הרוסים במרחבי מצרים, שיחק בא"ש והפיק תועלת אישית מהתגודדותו בצמוד לזרבוביתם של מנהיגים כמו ספיר, רבינוביץ, פרס ורבין שאותם שנא מלכתחילה.

אדם מגלה שיש לו לב, שתמיד היה, רק לאחר שעבר צנתור. כלומר, מה שחשוב באמת זו תודעה של לב, לא ממשותו הפיסית. סקאלה של ערכים פיזיולוגיים לא 'עושה' את האדם. את זה הבינה גולדה מאיר לאחר יום-כיפור 77 ולכן התפטרה ללא היסוס. תפיסת עולמה הבולשביקית - יישום אוטופיה של צדק-עולמי ומעליו צדק-יהודי - נכשלה וכמעט קרסה במלחמת יום-כיפור. היא גילתה להפתעתה שלא מנגנוני מפלגה וצבא נלחמו למען קיום המדינה, אלא בני עם שנאחזו בחיים למרות הצבא, למרות המנגנונים, האיגודים, המשרדים והמוסדות. העם התגייס להציל את עצמו. המנגנונים והתיאוריות שהזינו אותנו קרסו בשעת הקרב הראשונה.
בעצם זה גם מה שהתרחש בברית המועצות שאיבדה דעתה עם פלישת ההיטלריזם וגדודי הוורמאכט המתכתיים ששירתוהו. המלחמה שם לא הייתה למען קומוניזם, לא למען בולשביזם, לא למען אידיאלים, מפלגה, פרולטריון וגם לא למען סטלין, השם ישמור. עד מהרה נאלצו הפוליטרוקים לקרוא לה, ממש בושה וחרפה, 'המלחמה הפטריוטית הגדולה'. שום מהדורה של פראבדה לא עזרה לסטלין ולפוליטרוקים הרמאים כמו הביטוי הנלוז הזה. הם נאלצו לבלוע את הגלולה המרה כי גם הם היו חפצי חיים. לא היה שמץ זכר לאידיאולוגיה. הדוקטרינה היחידה הייתה - אדמה חרוכה מתוכה מבצבצת שאלת חיים או מוות.
גולדה לא הלכה בשל כישלונה, כביכול, לקדם פני השלום בשירת 'בואי כלה' לפני שבת. יודעי דבר אמרו שהלכה כיוון שהצבא, ובעקבותיו זרם מרכזי בהנהגת המפלגה, התמסמסו, הפכו ל'שובך-יונים' תחת הנהגתה. 'מחדל השלום' המקושקש התאים לתועמלן פאתטי כמו שריד, ששאיפתו לשרוד ולהנציח שלטון של מנגנונים אפורים והיררכיה מפלגתית ב'תנאים של חיבה'. כלומר, הוא היה בטוח שאין מאחז-עיניים (או מהפנט) טוב ממנו באחוזת 'מסמך גלילי' שהתנפצה. הוא היה בדעה שהמנגנון הצבאי המיומן אכן ניצח במלחמה למרות 'מחדלה' הקטסטרופאלי של גולדה. היא התפטרה והוא נשא את נאום חרושצ'וב באופן לא סודי, כדי לקבע את מותה הפוליטי, למרות שהיא זו שניצחה בבחירות שעליהן ניצח.
הוא 'קבר' את כל קושרי הקשר, בראשם ברוך דיין אמת. הנה ניצוץ פיקנטי של רכילות בשריפה שהצית: "זו הייתה הסיבה העיקרית להערכתו של האלוף חופי, שאזור-ההבקעה הסביר ביותר יהיה באזור קוניטרה ומכאן החלטתו לפרוס את חטיבה 7... בישיבה שנערכה ביום ד', ה- 3 באוקטובר, נדונו האפשרויות השונות שלפני האויב. רפול איתן (מפקד עוצבת 'געש') שאל מה יקרה אם האויב יתקוף בכוח של שתי דיביזיות בפיתחת רפיד. הוא לא נענה. בצאתו את החדר כתום הישיבה, חייך אחד המג"דים לעברו חיוך מלא רחמים והעיר לחברו כי רפול נשאר בתוך תוכו - מג"ד.
ההיסטוריה עתידה להצדיק את חששותיו של רפול" (חיים הרצוג, 'מלחמת יום-הדין', דף 71). תפיסת עולמו הצר-צר(ו) של הפוליטרוק יוסי באה לידי ביטוי בציטטה שנונה: "כמפקד כיתה היה רפול הטוב ביותר בצה"ל וגם כרמטכ"ל הוא נותר מפקד הכיתה הטוב ביותר בצה"ל". שריד, שטיפח בשקידה יוקדת את מנגנוני האופל של מפא"י, בצילם של ספיר ורבינוביץ', לא האמין עד יום מותו שהוא זה שהקריס אותם לעד. באשר לרפול - העידו קציני-צבא, מפקדים-אנשי-מלחמה, שהיה הרמטכ"ל היחיד בצה"ל מאז ועד היום.
בערוב ימיו ודבר לילותיו כתב שריד במעריב (מאי 2007): "...כך התרגש על מדינת ישראל אסון כבד. מלחמת ששת הימים, שנתכוונה כביכול להציל את המפעל הציוני, המיטה עליו פורענות שמאיימת על עצם קיומו במתכונתו החזונית. מאז 1967 לא נתפנו ממשלות לעסוק ברצינות בבעיות היסוד של המדינה, הפקירו אותן, ויומרת האור לגויים התעמעמה עד שכבתה כליל". לתקופה זו מדביק שריד קביעה: "מותר לומר, שבסוף מאי 1967, התחולל בישראל פוטש צבאי, ולפחות פוטשון". המנגנון המפלגתי שלו סגד ואותו עבד (אשכול-ספיר), נדפק וכוחות חדשים, בתמיכתה של גולדה, דיין ובגין הגיחו מן האופל הפוליטי. השנאה לגולדה, שהפקירה את אשכול, בערה ביוסי על אש קטנה.
מלחמת יום-כיפור שפכה עליה דלק והציתה אותה לתבערה. יוסי הכבאי נכנס לפעולה רק אחרי שגולדה סילקה עצמה מהנהגת קרטל מנגנוני האוטופיה והרמייה לטובת המפלגה וספיר. סינדרום-גולדה, שהתפרץ כמו מגיפה בשמאל הקיצוני, אפיין את כושר השרידות של מנגנוני ההתגוננות הפוליטרוקית שנאחז ב'שלום'. כתב רן האידיאליסט (במעריב ספט' 2018): "חשבתי כבר אז שלא הייתה שם שום הפתעה. שהקרבות פרצו בגלל סרבנותם של גלילי, גולדה מאיר, משה דיין ושות' לוותר על סיני. תהיה מלחמה? נדפוק אותם חזק, מהר ואלגנטי, כמו שאמר חיים בר-לב לפני מלחמת ששת-הימים". יוסי שריד סיפר שהשר פנחס ספיר ידע אז שמדובר בסרבנות מדינית ולא העז לצאת נגדה. באמת, יוסי-שקרן-מדופלם (ד) - 'מדובר בסרבנות מדינית'? כלפי מי, כלפי סרברוס בעל חרטום שלושת הלאווים?
הנס על המים
'סינדרום גולדה' החל מתפתח 'אחרי מות' וזכה לזיקפה בעוד חיילי-המילואים מטים את כף מאזני ההיסטוריה, ומכתרים ארמיה מצרית בדרך לקהיר, כאילו מעולם לא הייתה יציאת מצרים. גברת-ברירת-מחדל הושבה בחיפזון על ספסל הנאשמים והוצאה להורג בסקילה כשלצווארה כרוך מסמך גלילי. היו גם 'טמבלים' ש'לא היו בעניינים' עוד 4 שנים לפחות. להזכירכם, מוטה גור, מרמטכ"לינו הנפיצים, הגיע מזוין באקדח לנתב"ג לקבל את פניו של סאדאת ועמו צוות לוחמים מוסווה למקרה שאנשי קומנדו מצריים יקפצו מהמטוס ויתחילו לרסס. כמעט הזוי, אם לא היה קוזו אוקמוטו שהתקזז - יוסי היה דואג לאשפז אותו.
אז מה, גם מוטה ב-77 לא היה מאופס/מתודרך/מתודלק/מלוקק באשר לכיוון שאליו מנווטים השמאלנים? אימא שלי שאלה למחרת הנאום בכנסת: העולם באמת השתנה הרגע? היא משכה בכתפיה, שאבין. הם שיקרו אלף שנה והם ימשיכו לשקר. העולם, היא אמרה, האמין להם בעבר וימשיך להאמין גם כשיחליפו את התפאורה. ואצלנו? גם אם גולדה הייתה הולכת על המים, כמו ישו, כל הדרך מסואץ לפורט-סעיד, היו אוכלי עש"ב(ב) וקורצה תוקפים אותה שהיא מביישת את ישראל ויהודי העולם משום שאינה יודעת לשחות... ואכן - הלכנו אז על המים!
סבונרולה
יוסי שריד העיד כיצד הגיע אל גולדה, כבר ב-1971, כולו נרגש, עם מסר שהועבר אליו דרך עיתונאי אמריקני, שסאדאת נשמע מאוד רציני ומעוניין. היא אמרה ביובש: 'זה לא חדש לי. ויוסי, אתה יודע מה הוא רוצה'? 'אני משער שהוא רוצה את סיני בחזרה'. 'ואתה חושב שאני אתן לו'?, היא אמרה. 'אני מעריך שכן', השבתי, 'בתנאי שלום מוסכמים'. 'נו', אמרה גולדה בחמיצות, 'אם ככה אתה כנראה לא מכיר אותי' (מעריב 7.9.13). אולי הייתי נוטה להאמין לו אבל קראתי את 'הנחש' (ד), והסתבר שיוסף המסביר הוא שו"ר-מועד(ה) שהורשע בבית המשפט.
אחרי שגולדה התפטרה וירדה מהבמה הציבורית החלו כלבלביבים לנבוח מפני שהשיירה כבר עברה. אימא שאלה אותי, אם אתה כזה חכם גם עכשיו תגיד לי מה הם רוצים מגולדה, למה הם ממשיכים לנשוך אותה? מי? שאלתי. אל תיתמם, היא גנחה, החבר שלך יוסי וכל החרושצ'ובניקים שלה שחורצים לשון בקולי קולות. היוסי הזה, הקומוניסט, השתלט על המפלגה, סבון-רולה חדש? אתה באמת מאמין שהוא מאמין בשקרים שהוא מפיץ? כן, אמרתי לה.
לא היה לי הסבר להתנמכות קומתו האנושית, לביטול שהפגין מול הנשיא סאדאת שאותו הפך לשמש עמים בקנ"מ מזרח תיכוני, לפייסנות הנווילית שלו. למסר ההרפתקני שהפיץ, גולדה מחרחרת מלחמה זדונית וסאדאת שוחר שלום ואהבת הזולת. גם לא רציתי להתעסק אישית בחבר שהכיר לי המון בנות... לאור התופעה המביכה באמריקה של 2020, שרואים לבנים מתכופפים ומנשקים נעלים של שחורים כאות התנצלות על מותו של גבר שחור בידי פוליס במיניאפוליס - דומה שאין סוף ליכולת האדם להתבטל כאסקופה נדרסת. הסבר, או אולי דפוס התנהגותי, מצאתי בכמה אפיזודות מופרכות:
א . אירוע הילד מוחמד א-דורה' שהתרחש כעבור 25 שנה, בסוף ספט' 2000. כתב אריק בנדר (מעריב ביוני 2010): "התגובה הישראלית המגומגמת, האיטית והמהוססת להאשמות הפלשתינים אחרי האירוע וגם העובדה שצה"ל מיהר לקחת את האחריות עוד בטרם נבדק האירוע לאשורו הובילו למחדל ההסברתי הקשה. מה שהטריד אז בכל הפרשה היה התעלמותה של ישראל הרשמית מהעדויות ומהתחקירים שהחלו מיד ושהטילו ספק בגרסה הפלשתינית...". בהקשר זה יש להבין גם את האירועים בדרבן בוועידת האו"ם להשמצה ואת התפרצות האינתיפאדה השנייה ברחבי הארץ. יוסי יאמר, מה אתם רוצים, צריך היה להביא את אנתוני הופקינס ולהסריט את חניבעל ב'שתיקת הכובשים'...
ב. אפיזודה נוספת הוקרנה ביו-טיוב. ויכוח בין גנרל רב-מעללים מעוטר ואזרח בשם פייגלין. הגנרל נשאל, תגיד בבקשה מי האויב שלנו בעזה, החמאס או המנהרות? והמצביא הצביע על המנהרות. כן, זה האויב שלנו...
ג. מאמרו של אורי אבנרי 'צלבנים וציונים' בא לרמז על קוצר יריעתה וראייתה של המדינה היהודית. ראו גם 'מנזר השתקנים' של עמוס עוז.
ד. החייל מדחת יוסף נפצע ב-15:30 במרחק 800 מ' מחפ"ק צה"ל באזור קבר יוסף. בעמדת הפיקוד נכחו, בין השאר, הרמטכ"ל שאול מופז, אלוף פיקוד המרכז, מפקד אוגדת אזור יהודה ושומרון בני גנץ, מפקד חטיבת שומרון, סגן ראש השב"כ, ראש השב"כ אבי דיכטר. הפיקוד הצבאי לא נחלץ להצלת יוסף על-אף הזמן הרב שעבר בין הפגיעה ביוסף ועד מותו. איש מאתנו לא זז כי ברק הורה להמתין לג'יבריל... ג'יבריל הואיל למסור לנו את גופתו של יוסף ב-21:30. עכשיו, עם בג"ץ ועם בצלם, אוהבים אותנו ואת רבין בעולם. כשצרחתי על ברק בטלפון, הוא התגונן ואמר שהשעה הייתה 21:03 אבל יוסי תיקן גם אותו ואמר שג'יבריל דווקא הקדים את השעה הנקובה בויקיפדיה בעשר וחצי דקות.
ה. גנין-ג'נין - טבח עם ומחזה תועבה. מה עשינו? בג"ץ אישר להצגה עם בצלם. בעולם הריעו ושוב חזרנו להיות עור-דוב לגויים.
מובן שבתוך מסגרות אוטופיות סאדאת של יוסי הוא מלכתחילה הצדיק וגולדה-ברירת-מחדל היא הכבשה השחורה מהסרט שתיקת הכובשים. שנאמר: "אמר לו רבי יוחנן בן תורתא: עקיבא, יעלו עש"בים בלחייך ועדיין בן-דוד לא יבוא". כלומר, תורתם של עוז-שריד-ביילין פשתה כמוגלה בקרב הציבור ולפיכך המשיח עדין בשערי-רומא מתכרבל בפצעיו וממתין...
ערוץ המלחמה נבחר על-ידי סאדאת זמן-רב לפני שיוסי שריד כביכול 'הציע' לגולדה לנהל עבורה מו"מ. יוסי, שהתעלם ממלחמת ההתשה ומפריסתם של הרוסים במרחבי מצרים, שיחק בא"ש והפיק תועלת אישית מהתגודדותו בצמוד לזרבוביתם של מנהיגים כמו ספיר, רבינוביץ, פרס ורבין שאותם שנא מלכתחילה. איש סוד שהגיש בשמו סודה ולימון הדליף לי שיוסי תמיד יפיק מלימון - NADA ומגולדה - GOLD...
'היא' כמובן לא שעתה לעצתו ו'דחתה' את השלום עם הערבים אך ורק כדי לתקוע לו אצבע בעין - אתם מבינים? מסקנתו של יוסי: גברת 'ברירת-מחדל' הביאה עלינו מלחמה נוראה ביום כיפור. להזכירכם בהערת אגב: גם אהוד ברק נשחק במלתעות שריד השמאל-קיצוני כשטען, בעקבות ניסיונו בקמפ-דויד - ש'אין לנו פרטנר'... בשנותיו המאוחרות הרחיק שריד לכת עדותו בגולדה, באומרו: אם אתם לא מאמינים לי, תקראו את ד"ר קיפניס ההיסטוריון- היא אם-המחדל. נקרא.
(המשך-יבוא)
מונחי יסוד לשימוש חוזר:
א . א"ש (ר"ת - אידיוט שימושי)
ב. עש"ב (ר"ת - עוז, שריד, ביילין)
ג . ב"ה (ר"ת - בעזרת השם)
ד. 'הנחש' - ספרו של יאיר קוטלר
ה. שו"ר (ר"ת - שקרן ורכלן)
ו. צר - בְּמָקוֹם צָר אֲשֶׁר אֵין דֶּרֶךְ לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאל במדבר כב, פסוק כו

תאריך:  11/06/2020   |   עודכן:  04/07/2020
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
תסמונת גולדה
תגובות  [ 1 ] מוצגות  [ 1 ]  כתוב תגובה 
1
יוסי שריד היה מנוול בדורו
בן נאמן  |  11/06/20 16:58
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
דן מרגלית
אני מצטרף לקריאתו של אסא כשר לכל הציבור: צפצפו על השלטון הזה שחומס את האזרח לטובת עצמו
דן מרגלית
מוסק חסר הבנה או מעמיד פנים שהוא חסר הבנה?    זורה חול בעיניים כאילו הכוונה היא לבוא חשבון רק עם העדה המסכנה ותו לא
איתן קלינסקי
החברה הישראלית שחייבת לקום, אסור שיהיו בה קטבים חברתיים    אסור שתהיה בה תופעה של רצוצים כלכלית    ואם יש, חובה מיד לשולחם לחופשי
שוקי גוטמן
השירה היא בעלת תפקיד חשוב ורב ערך בחינוכו של אדם    שירה המקפלת בתוכה עושר שפתי, ערכי ורגשי, משפיעה על הפרט, אומרת את מה שאין מדברים ורואה את הבלתי נגלה ושכזו היא כלי חינוכי ממדרגה ראשונה
טל בן-יעקב
נתניהו מאיים להכריח שוב את בוחריו להגיע לקלפי ולעמוד במבחן בו הם יידרשו לבחור בין עצימת עיניים נוכח השחיתות במקרה הטוב, ומכירת ערכי המוסר שלהם בעיניים פקוחות במקרה הרע אם יצביעו לו, ובין בגידה באמונותיהם ובאידיאולוגיה שלהם במקרה שירצו להעיף את הפושע מבלפור ולהצביע למפלגה אחרת    באין ברירה חלקם אולי אף ירימו ידיים בייאוש ויבחרו במחאתיות שלא להצביע
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il