אנטישמיות! כולנו מחפשים גילויי אנטישמיות, בנרות ממש. משלחות מישראל מגיעות, ללמוד את השטח, את יהדות התפוצות, וכל מעיניהן לחוות אנטישמיות.
בייחוד בארה"ב, אנשים מתורבתים ונחמדים יכולים להיות אנטישמיים ובכל זאת השנאה תשמע מתוקה לאוזניים. היה לנו זוג חברים אמריקנים, הוא ממוצא פולני, ולא הייתה שיחה או פגישה בה לא הייתה משתרבבת בדיחה שגיבוריה יהודים. בכל אשמים היהודים, וצורת התנהגותם מחליאה, מופקרת, פלילית, נוראה, וכו׳. קרי השחקנים הראשיים בכל סיפור שהיה סטנלי סטנקיוויץ מספר לסובבים אותו היו תמיד יהודים, וללא יוצא מן הכלל הוצגנו בצורה שלילית מאוד - רמאים, גנבים, אנסים, רוצחים, שולטים בכל, שקרנים. העובדה שיהודים וישראלים היו במחציתו ובמחיצת אשתו והאזינו לאותן בדיחות, לכאורה, לא הפריעה לו בשפע הארסיות נוטפת הדבש (או הדבש נוטף הרעל).
נדמה לנו שכתובת מרוססת על בית כנסת היא אנטישמית, אך שנאה של בן אדם אחד לא בהכרח מצביעה על הכלל. בשבת אחרי שבועות, עת המונים יצאו לרחובות להשתולל, לבזוז, להרוס ולשרוף, מישהו ריסס כתובת נאצה נגד ישראל על קיר בית כנסת. הייתה זו כתובת אחת ויחידה בכל האזור, ובין אותו בן אדם לכלל המפגינים לא היה ולא כלום. לא הייתה זו הפגנה נגד יהודים או נגד ישראל, מישהו פשוט ניצל את ההזדמנות. אויבינו יגידו שאנחנו אפילו עשינו זאת בכוונה בכדי לזכות בתשומת לב ("היהודים כל הזמן צועקים ׳אנטישמיות׳, וכשצריך הם ייצרו ׳אנטישמיות׳ בכדי לזכות בהטבות אלו או אחרות, כפי שטענו שהייתה ׳שואה׳ והצליחו לגנוב את פלשתין מהפלשתינים").
ה"אנטישמים", שלכאורה ריססו את הכתובת על קיר בית הכנסת, לא פסחו על חנויות ושאר בתי עסק באותו אזור, ואפילו את פסל ראול וולנברג הם ריססו. מדוע? האם הם יודעים בכלל מי הוא היה? האם הוא הפריע להם? האם הוא עשה משהו לא נכון כלפי שחורים מהלך שלוש מאות השנים האחרונות? ודאי שלא. בין אם הפסל היה של וולנברג או לותר-קינג, עדיין הוא היה מרוסס באותה מידה בדיוק, שכן אותם צעירים אינם יודעים היכן מקסיקו וקנדה (צפונית או דרומית לארה"ב), והיסטוריה היא מהם והלאה.
עברו יום או יומיים, והכתובת הוסרה. מדוע וכיצד? כך מנהג העיר לוס אנג׳לס: מתקשרים לקו הפתוח (3-1-1), והעירייה שולחת צוות להסיר גרפיטי, וכל זאת נעשה מיידית וללא תשלום.
מי אחראי?
אך בין לבין, התכנסו להם נציג מזכיר המדינה למלחמה הבינלאומית באנטישמיות (אילן קר הוא מקומי, הוריו ישראלים), ראשי ארגונים, פוליטיקאים ועוד למסיבת עתונאים, לגנות את תופעת האנטשימיות ... שלא היתה. חבל שהם לא ניצלו מקצת כוחם, מרצם ותקציבם למהות במקום לחזות. אותו בית כנסת ששגשג בשנות השבעים והשמונים עומד שומם בשגרה, והזקנים בשנות התשעים שלהם שבקושי מגיעים מצליחים-לא-מצליחים אפילו שיהיה מנין. כאמור, למי אכפת בית הכנסת פנימה ומותה של הקהילה, מה שחשוב הוא שניתן לכנס מסיבת עתונאים ואח"כ להעלם לתחנה הבאה. כמה חשובים אותם אנשים שמזדרזים להופיע, אך אינם בנמצא וודאי שאינם נגישים בשגרה.
לפני כמה חודשים לא רחוק מאותו בית כנסת, אך הפעם בעיר בורלי הילס, נכנס מישהו לבית כנסת פרסי והשתולל בפנים. היו לו כך וכך שעות, בין שישי בלילה לשבת בבוקר, ומסתבר שהפרסים שיודעים יפה מאוד לשמור על כל דולר ודולר מהמיליונים והמילארדים שיש להם, פשוט לא עמדו במשימה כשמדובר היה לשמור על בית הכנסת הראשי שלהם. איך ייתכן שמישהו יעיף דברים ממדפים, יבעט בכסאות, ינסה לשבור ולנפץ, יקרע דפים מספרים וישתולל ממש כמו ילד או אדם שאיבד את שפיותו לרגע, משך שעות ארוכות, ומערכת האזעקה, השמירה וכל המצלמות פשוט לא יעוררו תגובה מידית של המשטרה הנמצאת מרחק דקה נסיעה באותו רחוב? מה היה הנתק? מי אחראי לכשל? מדוע לא בודקים מערכות אלו באופן קבוע בשגרה?
כך או אחרת, אסור לחשוב לפני שפועלים. הזמן דוחק. הכי קל הוא לקבוע מיידית "אנטישמיות" ולצאת להכריז זאת לעולם. שבת, לא שבת, מיד מזמנים מסיבת עתונאים ובפנים מאוד רציניות מודיעים: לֹא יהיה. לא נסבול. לא נאפשר. יד החוק הארוכה תמצא את הנאשמים באשר הם, לאן שירחיקו במטרה להמלט ולהסתתר, ותמצה אתם את הדין עד תום. נציג מזכיר המדינה למלחמה הבינלאומית באנטישמיות (אחד משלנו, בן-ישראלים שירדו, אילן קר המקומי), ראשי ארגונים, כל הפרסים מבית הכנסת שיכלו להדחק להבזקי המצלמות, ראש העיר וחברי המועצה, מפקד המשטרה ועוד ניהלו מיידית מערכת יחסי ציבור שעיקרה "אוי, גוואלט, אנטישמיות בבורלי הילס"! השבת נדחתה, כי האנטישמיות בוערת יותר, וחייבים לצעוק ברבים. הדבר מזכיר את החג באירן בו הם יוצאים לרחובות ומכים את עצמם עם שרשראות עד זוב דם. כך גם כאן "אוי, אבוי, אנטישמיות, אנחנו קורבנות מסכנים, כמה קשה, כמה מסוכן, אוי, עזרו לנו, אנחנו מותקפים רק בגלל שאנחנו יהודים, שונאים אותנו, אנחנו נחנקים".
לא עבר זמן רב וכולם הבינו שכנראה טעות בהנחותיהם, ואולי זה לא היה פשע שנאה. מעבר לקומפלקס של הפרסים ישנה כנסייה סיינטולוגית, אך לשם קשה-עד-בלתי-אפשרי לחדור, ואילו לכאן - פירצה הקוראת לגנב, קלי קלות. אפילו המצלמות ומערכת האבטחה לא פועלות (ואם הן כן פועלות, הן ודאי לא יעילות). לחברי בית הכנסת נאמר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים להפסיק להתראיין, ועד מהרה כולם נעלמו, בדיוק כפי שקורה כל פעם שממציאים לנו "מאורע אנטישמי".
הגדילה מכולם ישראלית הנשואה לרב מקומי שבעלה הוריד אותה באמצע מעבר חציה ברחוב סואן במרכז העיר. הדבר סיכן את העוברים ושבים, אך אותה ישראלית ובעלה הרב חושבים שהמקום כולו שייך להם. להם מותר, ואוי אם מישהו יתרעם על כך. כשמישהו העיר לה על כך, היא התחילה לצרוח "אנטישמיות, הצילו, הצילו, קיראו למשטרה, הוא אונס אותי, הוא עומד לרצוח אותי, אנטישמיות! אנשים טובים, אני יהודיה, הצילו, הוא רודף אחרי"! המשטרה קבעה שלא דובים ולא יער, אך אותה ישראלית לא הרפתה. כזו הזדמנות פז - חייבים לנצלה. חברותיה הציעו לה לעשות מכך כסף בתוכניות הטלוויזיה - כאילו היא כוכבת לוהטת. כל סדר יומה הוקדש לעניין, והיא נפגשה לקדם את הדברים.
שנאה יוקדת
ישנם כל כך הרבה גילויי אנטשימיות אמיתיים שאין צורך להמציא. כשמחליטים להגיב, צריך לשקול את רמת וסוג התגובה. בכלל, מה מטרת כל אותן מסיבות עתונאים מעבר לקידום עצמי ויחסי ציבור המתרגמים לאיסוף כספים? האם כך נלחמים באנטישמיות או גורמים לעייפות הקהל? וכשברור לכולם שמדובר בדברים פעוטים שאין בינם לבין אנטישמיות ולו קמצוץ, הדבר מחזק את הגישה הרווחת: "היהודים כל הזמן מתלוננים". שאט הנפש כלפינו מתחזקת ועד מהרה נבנת ועולה מדרגה לשנאה יוקדת, כי ממש נמאס מהיהודים הבכיינים. אותם היהודים שלהם מותר לעשות את כל הדברים שהם אוסרים על השאר. די, די עם הבכינות של היהודים, עם הנסיון הנואש שלהם לנצל כל הזדמנות לטובתם, להתעשרותם על חשבוננו.
כך מגיעים אנו לערב שבת (שבת חזון, תחילת ספר דברים, ימים ספורים לפני תשעה באב) ואנו מתבשרים "בית כנסת עולה באש בפינת הרחובות דוהיני ופיקו". פיקו הוא לב לבה של השכונה היהודית ("כיפות סרוגות") בלוס אנג׳לס. בכל רחוב כמעט יש בית כנסת. כך שכל אי-דיוק קל יכול לשנות את אותו בית כנסת העולה באש מאש (ישיבת אש התורה) לחב"ד, ליונג יזראל (ישראל הצעירה) וכו׳ וכו׳. כל יריקה ברחוב פרושה "בול פגיעה", אם לא בבית כנסת אז בבית עסק יהודי. אין צורך אפילו להתאמץ.
כמה מאתנו כבר התכוננו לצאת מיד להושיט יד לעזרה. אחי התכונן להפר שבת ולהתקשר לרב קונין שאחיו הוא הרב של חב"ד בדיוק שם בפינה. אך תוך כדי שאנחנו מבהילים זה את זה וזה את זו ומעבירים את החדשות, נזכרתי בקו השקט, קו פתוח, מערכת של הפדרציה המקשרת את כל בתי הכנסת והארגונים הקהילתיים היהודים באזור בדיוק למקרים כאלו. בכל מקום, גם האורטודוקסים והמקפידים ביותר ביניהם, משאירים דרך להתקשרות גם מהלך השבת למקרים של פיקוח נפש - ביזה, שריפה, תקיפה, וכו׳. ישנם גם ארגונים שיצאו מיד לפעולה ולעזרה הדדית, בין אם זה להגשת עזרה ראשונה, תמיכה או עמידה איתנה נגד המון משתולל. המזל הוא שמערכת כזו קיימת, ושבעלי מקצוע ומומחים מתאמנים דרך קבע בהפעלתה ובתחומי מומחיותם הספציפיים. בניגוד לפרסים שמחפשים הבזקי מצלמות ולישראלים האוהבים להשתזף מהערצה הכללית כשהם במרכז הבמה, דוקא מערכת זו שקטה תרתי משמע - שכן מטרתה מעשית ולא יחצ"נית.
מסתבר שהשריפה הייתה בבנין שאינו בית כנסת (הבניין מעבר לרחוב הוא בניין חב"ד), והדבר קרה לפני כניסת השבת (בערך בארבע אחה"צ). מבחוץ המקום נראה כמבנה לא מאוכלס, אך ודאי לא היה זה בית כנסת או מרכז קהילתי. אפילו אם הבעלים הם יהודים, לא היה זה אירוע אנטישמי (כי ניתן היה לפגוע בקלות רבה יחסית גם ביהודים וגם בסממנים יהודים). שריפה שקרתה "דרך הטבע" או בכדי לסחוט את הביטוח (היהודים טובים מאוד בכך, יגידו לנו האנטישמים) - אין אנו יודעים בשעה זו.
כיון שהאזור הוא לב הקהילה היהודית האורטודוקסית, עד מוצאי שבת, מכבדים את השבת. יודעת הקהילה היטב שהיא מוגנת, ושמכבי האש והמשטרה שחברי הקהילה רואים בדרכם לבית הכנסת שלהם או בחזרה נמצאים שם להגן עליהם ולשרת אותם לפי הצורך. הקשרים מעולים, וההערכה רבה משני הכיוונים. אין צורך לצעוק "גוואלט"! ואין צורך להמציא "אנטישמיות" כשזו אינה בנמצא. הייתה שריפה. הצליחו מכבי האש להשתלט עליה. חוזרים לשגרה.
הנה תמונות מאותה שריפה, משדרות פיקו בלוס אנג׳לס. האם למדנו? לא כל דבר הוא "אנטישמיות" ולא צריך לחפש אותה. היא מוצאת את דרכה יפה מאד, וכשהיא מגיעה, יש לפעול בתבונה בכדי למגרה. כשנכפים עלינו ארועים לא עלינו, חייבים לצאת מהם חזקים משהיינו, ומסיבות עתונאים כמו גם בכיינות מחלישות אותנו.
