יש חידות כאלה לילדים. ציור של משולש, ריבוע, מלבן - מה פה יוצא דופן? זה מסתבך קצת אם המשולש והמלבן צבועים בצהוב והריבוע באדום. ועכשיו נעבור למבוגרים, מי יוצא דופן בין הקבוצות הבאות: 'שלום-עכשיו', דרוזים, להט"בים, חרדים, פמיניסטיות, רוב-דומם, עורכי-דין, חד-הוריות, ילידי-הארץ, צמחונים, קיבוצניקים, משת"פים, גננות, נהגי מוניות?
התשובה שלי: הרוב הדומם. אין לו שום מאפיין ייחודי.
ישראל חדשה בת"א
ראיתי ציוץ של עוף בשם אלדד יניב וראוי לצייצו שוב ושוב: "אני רואה ציוצים מקושקשים על "מה שאומרים בלבנון": אז ככה - בלבנון חיים מיליוני צעירים בסצנה שכדאי לעקוב אחריה באינסטה. אליהם עבר המסר. הדגל הלבנוני שלהם. לא של החיזבאללה. גם עם הצעירים האירנים צריך להזדהות באותה צורה. ככה עוקפים ממשלות מטורללות. רק ת"א יכולה לייצר את ישראל החדשה". לפתע פתאום מדובר ב'ישראל חדשה'. אלדד, עוזרו, נאמנו, איש-סודו-דינו של אהוד ברק, ממקימי עמותות הכסף עבורו, כשעוד ייצג בעוז את ההתיישבות העובדת על כל רגביה וגווניה. מאז 1977 הם זועקים בקולי קולות שגנבו להם את המדינה, שצריך להחליף את העם. בשם אותה מדינה ישנה שבולשביקים אידיאליסטים הקימו בזיעת אפם בין רגבי ארץ ישראל - נמשך עד לרגע זה המאבק בלאום היהודי. עכשיו קוראים לתנועה השאפתנית המבקשת לתפוס את השלטון ולכוון את הספינה שלנו לעבר שרטוני העבר הסהרורי שסגד לשמש העמים - ישראל חדשה?
מרגלית בערימת שחת
דן מרגלית מתווכח פה ב-5.8.20 עם פרופ' שנאן על הכישלון שבמרד החשמונאים כמו גם במרד בר-כוכבא. היה או לא היה? האם שורש שנאן - שנא או נשא? הוויכוח האמיתי מתנהל במישור אחר, במציאות שונה. האם בכלל יש ליהודים (לנו) זכות לאומית להקים מדינה לעצמם? האם ייתכן שהיהדות זו דת וגם לאום? האם היהודים רוצים בסתר ליבם מדינה? רבים וטובים, לא רק יהודים בארץ, חושבים שזה עסק מיותר. היום אפשר לחיות טוב בכל רחבי העולם. כי מה יצא לנו, בעצם - הקמנו מדינה חרא, מלחמות, עושק עניים, ילדים רעבים, התנחלויות על 'אדמה כבושה', ניצול הערבים ושלילת זכויותיהם. הרצל הרי חשב על אוגנדה...בתנאים כאלה מפחיד להיות יהודי לאומי. אולי לרדת מהרעיון הזה?
זה בעצם הוויכוח. האם המורשת שלנו היא מלחמה על אדמה ואח"כ ויתור עליה, בפרוסות, כדי להשיג 'שלום עכשיו' באוסלו או בדרבן? ואם נתקיים בצורה כזו יותר מ-200 שנה של חשמונאים - זה יחשב הישג? כדאי לחיות בתנאים כאלה ללא חזון? אם זו המחשבה, שכסף ופרוסות אדמה מרוחות בדמנו, הם עלות ה'שלום עכשיו', אולי באמת כדאי לחיות ב'צלם' במסדרונות האו"ם או בתאילנד? בשמורה כזאת סורוסים ימשיכו לממן אותנו לעד... אבל נותרה בעיה קטנה. מי שחושב שיהדות זו רק דת, בכלל-בכלל לא לאום - מוציא מתוך הקהל את אהוד ברק, אהרן ברק, תמר זנדברג ואת מרבית האקדמיה למחול לאומי.
גם בארזים
שרת החינוך לשעבר לימור לבנת הודיעה שרוע לב בלבד מאפיין את ההתנגדות להצגת דגל לבנון על בניין עיריית ת"א. אני מציע לבדוק את העובדות. דגל מדינת לבנון הוא דגלה של מדינת אויב המאיימת לחסל את ישראל באמצעות 200 אלף טילים ורקטות לפחות. מאחורי המדינה הזאת ניצבת אירן שכבר הפגינה את יחסה לישראל, שואפת לבנות פצצה אטומית לשם אותה מטרה נשגבה. אז למה להאיר את העירייה בדגל שמטרתו שטנית-זדונית?
הממשלה, בהצעתה לעזור לנפגעים - לא גילתה שום אהדה למדינת האויב - אלא נתנה ביטוי לחמלה אנושית לבני-אדם (לא 'חפים מפשע') במצוקה, על סף כליה. החומרים שהתפוצצו במחסני הנמל אינם 'חפים מפשע'. הם יועדו להשמדתנו, כפי הנראה זה דלק מוצק שמזין טילים. ייתכן שבקונסטלציה שונה רק במקצת, היינו נאלצים לפוצץ אותם כדי למנוע נפגעים בת"א. האם ייתכן שאנחנו נסחפים גם פה, כמו שנסחפנו באוסלו, בחבקנו (בלי 'בצלם' ובלי בג"ץ) את הרוצח-טרוריסט ערפאת? האם המתקפה הציבורית-צבאית-משפטית על החייל המצטיין אלאור אזריה אינה מסמנת קריצה של 'טוב-לב' לכיוון הדגל הלבנוני?
האם אין 'הילד של המדינה', גלעד שליט, ביטוי נאמן ביותר לחינוך הטוב של הטמנת-ראש בין הרגלים וכניעה לרחשי לב? האם שימוש מניפוליסטי בפתגם הבולשביקי, 'המטרה מקדשת את האמצעים' גם במדריך-הפעלת-כניעה- הומניטרית לרגשי הורות נפלאים שלנו במקרה דנן - אינו, בעצם, ביטוי של חוסר מוסריות, שקר, ציניות כבושה וגילוי של 'רחמים כלפי אכזרים' במעטה פוליטיקלי-קורקט (פ"ק) גלובלי? כי האמת היא שהחזרת גלעד שליט נעשתה במחיר דמים נורא של אובדן חיים של 10 נפשות לפחות. אז מה השגנו? עוד אורות מהבהבים בשלל הצבעים של דגל ארז הלבנון על בניין העירייה בת"א הנאורה, האנו-שיט.