עמדת הסחיטה של שי ניצן

לאחר שמזקקים את השיחה המוקלטת שהתקיימה בין מנדלבליט לבין אפי נוה - נשארים עם המילים הבאות: "[שי ניצן] יכול להחזיק אותי בגרון... מה זה השיטה הזו שמחזיקים בגרון בן אדם?!". גם אם נקבל את הסברו של מנדלבליט שדבריו היו בעידנא דריתחא - יהיה בכך להסביר את ניבול הפה (כשתאר את שי ניצן "מניאק") אבל בשום אופן לא יהיה בכך לתרץ את האחיזה של שי ניצן בגרונו. במילים אחרות, כאשר היועץ המשפטי לממשלה מספר בקולו הוא שפרקליט המדינה אוחז בגרונו - אלה אינם דברים שניתן להסבירם כדברים חסרי משקל שנאמרו בעידנא דריתחא. הדברים הללו מתארים בנסיבות העניין מצב שבו גורלו האישי תלוי ברצונו של שי ניצן, וכל עוד זהו מצב העניינים - לא כדאי למדלבליט "להרגיז" את שי ניצן, והדברים ברורים מאליהם. ויודגש, הפעם אין המדובר בטענות מפי לחשני קונספירציות למיניהם. הפעם לפנינו עדות מפי בעל הדבר עצמו - על כל הנובע והמשתמע מכך. אלא ששי ניצן טוען בתגובה לכך, שהוא לא סחט את מנדלבליט. טענתו זו של שי ניצן יש בה, עם כל הכבוד, משום עלבון לאינטליגנציה. שכן השאלה הקובעת בנסיבות העניין היא לא אם שי ניצן סחט את מנדלבליט אלא אם היה ביכולתו לסחוט אותו. היכולת לסחוט, להבדיל מהסחיטה בפועל, היא היא אותה לפיתה של שי ניצן בגרונו של מנדלבליט. במילים אחרות, שי ניצן נמצא בעמדת סחיטה כלפי מנדלבליט, ובנסיבות העניין עמדת סחיטה כמוה כסחיטה ממש. שהרי, אין המדובר כאן באנשים רחוקים זה מזה שלא קיימו ביניהם קשרי עבודה, אלא להפך: המדובר בשני מנהלים בכירים שקיימו ביניהם קשר עבודה שוטף ויום יומי וקיבלו החלטות רבות באותם עניינים ממש. וכך, גם אם נקבל את טענתו של שי ניצן שהוא לא סחט את מנדלבליט - הוא לא יוכל להכחיש שהוא ידע גם ידע שהוא נמצא בעמדת סחיטה כלפי מנדלבליט כמבואר לעיל - באשר שי ניצן ידע כאמור היטב שמנדלבליט תלוי במוצא פיו בעניין העוסק בגורלו האישי, והעניינים מובנים מאליהם. במצב עניינים זה, הניתן לטעון ברצינות שמנדלבליט יכול היה לקבל החלטות מתוך ניקיון הדעת? שהרי כבר אמרנו: גורלו האישי של מנדלבליט היה תלוי בשי ניצן, ולכן - כל עוד זה היה מצב העניינים - ניקיון הדעת של מנדלבליט בקבלת ההחלטות היה פגום מניה וביה - ככל שהדבר נגע להחלטות שגם שי ניצן עסק בהן. אבל יותר מכך: שי ניצן מסביר, שבסופו של דבר הוא לא החליט בעניינו של מנדלבליט כיוון שבהיותו כפוף לו - החלטה בעניינו היה בה משום ניגוד עניינים. כשזו הטענה בפיו של שי ניצן - נשאלת השאלה האם הוא לא נמצא בניגוד עניינים גם לפני כן במשך חדשים ארוכים לאורך כל התקופה עד שהחליט שלא להחליט? שהרי כפי שראינו שי ניצן היה בעמדת סחיטה כלפי מנדלבליט לאורך כל החדשים הללו. ובכן, הימצאות בעמדת סחיטה אין בה ניגוד עניינים? אם זהו לא ניגוד עניינים - לא ידענו ניגוד עניינים מהו. ואם להיות קונקרטיים לרגע, סביר להניח שבישיבה הבאה של משפט נתניהו, שבה הוא יטען להגנה מן הצדק - הוא מן הסתם לא יחמיץ את ההזדמנות שנתגלגלה לידיו להניח על שולחן בית המשפט את סוגיית יחסי מנדלבליט-ניצן במלוא כיעורה, וזאת - כדי לטעון שהוא נפל קורבן ליחסים הללו בכך שמנדלבליט התנהל על-פי מה שלמעשה הוכתב לו על-ידי האיש שאותו אין להרגיז.