מעל כשמונה חודשים עלה לאוויר ערוץ שידור המכנה את עצמו משום מה "ערוץ טלוויזיה". הערוץ החדש גם משתמש בשם הפופוליסטי - "דמוקרט", כדי לגנוב עוד ועוד לבבות (ולא ראשים...) של הציבור הישראלי. לי אין שום בעיה שכול מי שיפתח ערוץ שידור יתחרה בערוצי השידור הרשמיים. אדרבה, "קנאת סופרים תרבה חוכמה". אני בכלל בדעה כי משרד התקשורת הישראלי צריך לאפשר לקבוצות פרטיות וגם ציבוריות להתחרות על הקמת ערוצי רדיו וטלוויזיה חופשיים, כמו במדינות אחרות ורבות בעולם החופשי, משום שתקשורת איננה צריכה מכרזי יכולת וכישורים, שהם למעשה גבולות תחומים של הממסד את מי להעדיף.
אבל עיקרון אחד חייב להיות מאחורי כל ערוץ שידור המתיימר לומר ולבשר את האמת שלו. העיקרון צריך וחייב להיות מבוסס על הצגה אמיתית של עצמו. לצערי הרב אנשי ה"דמוקרט ט.ווי.", שעלה בחודשים האחרונים לשידור, רחוקים ממה שהם מנסים לייצג. שני גורמים אינטרסנטים חברו זה לזה והקימו את הערוץ ה"טלויזיוני" הזה. זוהי קבוצת "דרכנו", שכול כולה היא קבוצה פוליטית-אליטיסטית המעוניינת להחזיר אחורה את הדמוקרטיה בישראל, ואליה התחברה הגב' לוסי האריש, שערוצים ממלכתיים פיטרו אותה, והאחרון שבהם היה "הערוץ הממלכתי" של "כאן 11".
כותב שורות אלה איננו ממעריצי התקשורת "הממלכתית" וגם לא בדיוק מתומכיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ומפלגת הליכוד. אבל כשלוחמים בדרך מסוימת נגד דרך אחרת צריך וחייבים להיות הוגנים. המלך אלכסנדר ינאי הוריש לאלמנתו לימים - המלכה שלומציון, על ערש הדווי שלו, את המשפט הבא: "אל תתייראי מן הפרושים ולא מן הצדוקים, אלא מאלה העושים מעשה זמרי ודורשים שכר כפינחס".
גידול הפרא מהמדבר
שנים רבות טופחה גב' האריש על-ידי "גורמים עלומים" - אך מסתמא גם "ממלכתיים". היא חדרה לתקשורת הישראלית לאו-דווקא בגלל כישוריה (גם אם מדובר באישה כישרונית...) אלא בגלל דעותיה ודמותה. היא נכנסה למשבצת שהממסד הישראלי כל כך רצה: ערביה כמו שהממסד החילוני והציוני רוצה שערבייה תיראה. לא רק שתהיה שונה בדעותיה הפרו ציוניות משאר האוכלוסייה הערבית אלא ככזו שתשבור את המסורה המוסלמית השמרנית ותהפוך למתירנית ערבית לכול דבר. היא הוזמנה על במות עם אנשי בוהמה ישראלים מתירנים והייתה אמורה לפרוץ דרך בחברה הערבית למתירנות ישראלית.
והיא, בשנותיה הללו, סיפקה את הסחורה יפה מאוד. במישור הפוליטי היא הפכה לציונית מהציונים ויצאה נגד המפלגות הערביות, ולימים גם נגד "הרשימה הערבית המשותפת", היא כיכבה במודעות דוגמנות והייתה הקול הציוני של "הערבייה האחרת". מלבד הבלטתה במרכז ההוויה התקשורתית - כמגישת תוכניות טלוויזיונית והשתתפות ב"פנלים", הרי שגם דאגו מידי זמן קצר בקצר לערוך עלייה סרט הסברה, כאילו היא באמת איזושהי מנהיגה. והיא גם תפסה תאוצה באופן אישי, כאילו מאז ומתמיד היא הייתה במרכז ההתעניינות ולא עוד "סנדרלה" מלאכותית מפאתי המדבר השומם.
היא כל כך שירתה את הממסד הישראלי עד שאפילו הצדדים היותר קיצוניים בחברה הציונית רוו ממנה נחת, ומ"אמרי השפר" שלה נגד החברה הערבית. כך למשל הכהניסטים של ארגון "להבה" - ובראשם בני גופשטיין, החלו לצטט את אימרותיה נגד הגברים הערבים במסגרת מלחמתם בהתחברות יהודיות לערבים. היא הבטיחה שלא תתחתן עם ערבי וציירה את הגברים הערביים כבני השטן. אבל באיזשהו שלב היא פשוט קפצה יותר מדי. מרוב הרצון שלה להוכיח את "ישראליותה" היא החלה לסנוט בציבורים יהודים, ובראשם כמובן בחרדים. אח"כ החלה לפרסם פוסטים מצולמים ולבקר את החברה הישראלית היהודית במלחמותיה הפנימיות. וחוץ מזה הרי ששתן הגאווה עלה לראש.
ואז החלו גם החריקות. בערוצים הממלכתיים הבינו שהגולם עוד מעט ויקום על יוצרו. גם את חתונתה עם צחי הלוי היא ידעה לתקשר היטב - כאילו זו חתונת המאה. מישהו כמובן דחף את העניין. היו עד אז עוד חתונות מעורבות אבל את ה"פוקוס" שמו עלייה. אולי, אם היו יודעים מיהו חמיה החדש, אזי, היו מבינים את צמיחתה המטאורית, את הרקע לחתונתה ואת הכוח העלום שמסייע לה לשרוד גם כיום... פירוק "ערוץ 10" הטלויזיוני והכנסו ל"ערוץ 13" הביאו חיש מהר להורדתה של הגב' מהמסך. הוא כמובן רטנה ושוב רטנה - כי עבורה זה כבר הפך לטבעי שבה לא נוגעים לעולם.
גם בערוץ "כאן 11" הצמיחו לה כנפיים לאחר שהנחתה שלא על-פי התקנות הממלכתיות אירועים של קבוצת "דרכנו". גם לפוליטיקה רשמית של תקשורתנים יש כנראה גבול. היא כבומן עשתה מהפרשה צעקות ומטעמים אבל פחות או יותר באותה תקופה אותו ערוץ ששם לה גבולות גם נקט אמצעים נגד אראל סג"ל שהשתתף באופן גלוי בתמיכה בנתניהו, בבית ראש הממשלה ממש, וסגל סיים אף הוא באותו ערוץ את תפקידו. אבל מי כמוה, עם גאוות "מנקי ארובות", שתשלים על נפילתה מ"איגרא רמה לבירא עמיקה". כעבור זמן קצר היא התחברה לאלה שבגללם היא ראתה את הדלת האחורית של "כאן 11" - לארגון "דרכנו". וכך הוקם הערוץ "דמוקרט טי.ווי.", שאיננו אלא ערוץ פוליטי בתחפושת "דמוקרטית" ו"אובייקטיבית".
זאב מאחורי מסיכת הכבש
אנשי "דרכנו" הם תערובת של פליטי "ווי 15" עם מיזוג של פליטי "קול אחר". דהיינו, אנשי מרכז-שמאל מהרמה האליטיסטית יותר, שהם לא רק מתנגדי הליכוד ומתנגדי נתניהו אלא גם מתנגדי המזרחיזצייה היהודית והערבית כאחד, וכמובן אנטי דתיים ואנטי חרדים. זו זכותה של הגברת הזו להתחבר עם כל כוח הדומה לה בדעותיה - שבנתיים היא הפכה מציונית ימנית לציונית של מרכז-שמאל, אבל לא ייתכן שהערוץ הסופר פוליטי הזה יוצג כ"דמוקרטי" וככזה שדרכו שומעים דעות שלא שומעים אותן בתקשורת.
זהו ערוץ פוליטי חד-צדדי ממש ורוב מרואייניו הם כמובן ממרימי הסיסמא: "רק לא ביבי". פרשניו ו"כתביו" הם כאלה שמיצגים עמדה פוליטית מעל השולחן ולא רק מתחתיו. באחרונה הערוץ הזה, שכדי "להלבין" את תומכי הסתר שלו פרץ ל"החתמת תמיכה כספית עממית", פתח גם עמוד תעמולה ובו כמובן שממליצי התמיכה בו הם מזרם פוליטי אחד בלבד וכולם מהללים את המגישה לוסי האריש. בין השאר מופיעים במבזק התעמולה הזו בוגי יעלון, אחינועם ניני, יאיר לפיד (שמדבר שם על "דמוקרטיה" בימים שנאמניו עוזבים אותו על הדיקטטורה המפלגתית שלו...), דני רובס, פרופ' יורם יובל, יאיר גולן ממרצ, אסתר שמיר, יאיר פינק, הרכש התקשורתי החדש ששמו גדי סוקניק ועוד כאלה שאינם שייכים לציבור החרדי, אינם חלק מהימין, אינם שייכים לציונות הדתית וגם אינם חלק מהציבור הערבי.
המסר ברור: אנשי "ארץ ישראל היפה והישנה" שמעוניינים להחזיר את השלטון לבורגנות הלבנה של המרכז-שמאל. אבל לא רק "הממליצים" על הערוץ הם פוליטיים נטו אלא גם אלה שמופיעים בתוכניות החדשות והאקטואליה של הערוץ ה"דמוקרטי" הזה. רוב רובם של המרואיינים הם אנשי מרכז-שמאל ציוני שכמובן קוראים לשינוי השלטון. כשחרב הפיפיות הזו מונפת בידם הרי שרוממות "חופש הביטוי" בפיהם, והם עוד מעזים לטעון כי מה ששומעים בערוץ שלהם לא ישמעו בערוצים הממלכתיים. אבל ההפך הוא הנכון. מה ששומעים ואת מי ששמומעים בערוצים הממלכתיים - דעות מגוונות ואישים מגוונים, בערוץ ה"דמוקרטיה" הזה אי-אפשר לשמוע ואי אפשר לראות. אין שם אנשי ימין של ממש, אין שם נציגי היהדות הדתית והחרדית ואין שם גם את נציגי הציבור הערבי השייכים לקונצנזוס הערבי האמיתי, אלא כאלה הנוחים לשיטת האריש ו"דרכנו" הפטרנליסטית. ניסיון שיתוף הציבור בהתרמה לערוץ הזה הוא גם ניסיון לצרף ציבור תמים למפלגה ארסית שמסתתרת מאחורי "מיזם תקשורתי תמים".
שיטת בית המרזח
והמצחיק מכול הוא שכול השיחות וה"ראיונות" בערוץ הזה, בראשות המגישה, גב' האריש, מתנהלות בשיטת בית המרזח. השאלות והתשובות אינם בדרך של תקשורת חוקרת אלא בדרך של תא מפלגתי על כוס בירה ומצב רוח עם הרבה ציניות, צחוקי ליצנות ועל בסיס של הפיכת האקרן למטה בחירות יומי שמשתרע על פני כל השנה. הביקורת היא לכיוון אחד בלבד ונגד כיוון אחד בלבד. המרואיינים האוהדים אינם נחקרים ממש ואינם מותקפים ולבסוף מסתבר שהם גם הממליצים על המשך הצפייה בערוץ הזה. היה כדאי לערוצים הממלכתיים לשקול למשל את המשך הבאתו של לפיד אליהם, שהרי בדברי ההמלצה של על הערוץ "הדמוקרטי" הזה הוא טען כי בשאר הערוצים הממלכתיים אין שומעים את דברי האמת. לא לחינם מאמץ הזרזיר של "דרכנו" את העורב שנפלט מהתקשורת הממלכתית משום שהיה חפץ באנרכיה תקשורתית ופרטית משלו.
