הרשתות החברתיות ואמצעי התקשורת המסורתיים געשו ורעשו בשבוע האחרון מההודעה שווטסאפ החלה לשלוח למשתמשיה על שהיא משנה את מדיניות הפרטיות ומפברואר תחל לשתף פריטי מידע על המשתמשים עם החברה האם שלה, פייסבוק. למשתמש היא נתנה שתי ברירות: להסכים - או לא, אבל אז הוא לא יוכל להשתמש יותר בווטסאפ, שהיא אפליקציית המסרים המיידיים הפופולרית ביותר בעולם. תגובתם של משתמשים רבים הייתה מהירה וכואבת לפייסבוק-ווטסאפ: הם הסירו את האפליקציה ועברו ליישומונים מתחרים, ובעיקר לטלגרם ולסיגנל (בין היתר בעקבות הקריאה של אילון מאסק). המחאה ההמונית עשתה את שלה ופייסבוק, כאמור - הבעלים של ווטסאפ, מיהרה לפרסם הבהרות והסברים, ואף דחתה את השינוי במדיניות בכמה חודשים. מארק צוקרברג וחבריו הבינו שהם הלכו צעד אחד רחוק מדי. הזעם של הגולשים היה בעוצמה גדולה לא מפני שרבים הופתעו שפייסבוק עושה שימוש במידע שלנו. רק תמים יכול להאמין שעד היום לא היה שיתוף פעולה בין שתי החברות האלה, כי אחרת פייסבוק לא הייתה קונה את ווטסאפ. הכל נעשה באופן חוקי, על סמך מדיניות הפרטיות של האפליקציה והרשת החברתית, שכל משתמש חותם עליה, גם אם הוא לא קורא אותה (ורובנו הגדול לא עושים זאת). הזעם היה חריג כי התלות שלנו בווטסאפ גדולה מאוד, ברמה הדומה להתמכרות לסם קשה, שמשמיד את משתמשיו לאט אבל בטוח. הפופולריות של ווטסאפ הלכה ונסקה אקספוננציאליות בשנים האחרונות וביתר שאת בתקופת הקורונה, כאשר רבים ממעטים להיפגש ולנוע בדרכים, ועובדים מהבית. בנוסף, במידה רבה, הווטסאפ הפך לתחליף למייל. הסיכוי שתראה.י מייל קטן יותר מאשר תתעלם.מי מהודעה בווטסאפ זמן רב לאחר הצליל המבשר על קבלת הודעה. בדרך כלל את.ה מגיב.ה להודעות מהר, כי הצד השני גם יכול לדעת אם ראית או לא ראית, ואם ראית ולא הגבת, וזה לא תמיד נעים. ואם זה ווטסאפ אישי, של חברים, בני זוג או בני משפחה, את.ה בכלל בצרות. לכן, כל הקריאות להינתקות כללית ומלאה מהווטסאפ והליכה ליישומים אחרים הן לא ריאליות. הן אומנם קיימות זמן רב, אבל גם במקרים כאלה של כעס המוני, מספר המתנתקים בפועל קטן בהרבה מהמספר העצום של המשתמשים בווטסאפ. אלא שמספיק בנתון הזה כדי לגרום לווטסאפ ולפייסבוק נזק רב, ולכן הן נזעקו ושמעו למחאה.

עוד סיבה לכעס על פייסבוק

ווטסאפ ופייסבוק עמדו באחרונה בעין הסערה לא רק בגלל שינוי מדיניות הפרטיות של אפליקציית המסרים המיידיים. העולם עדיין לא נרגע מהדרמה המפחידה שהייתה בגבעת הקפיטול ביום ד' האחרון, בהצבעה על אישור בחירת ג'ו ביידן לנשיא ארצות הברית, וממשיך להאשים את פייסבוק, טוויטר (וגם ווטסאפ) בכך שהפלטפורמות שלהן סייעו לדונלד טראמפ ללבות את ההסתה שגרמה לאירועים הללו. שתי החברות חסמו לאחר מכן את חשבונו של הנשיא האמריקני. פייסבוק הסירה לאחר מכן את החסימה, טוויטר עדיין לא. כך או כך, החסימה לא התקבלה במחיאות כפיים מצד הגולשים, כי זה לא מוחה ולא מתקן את המצב. לא מגיע לטוויטר ולפייסבוק זר פרחים על כך, אלא זר קוצים ענק. במשך ארבע שנים, טראמפ, תומכיו ומיליוני אנשים נוספים בעולם ניצלו את פייסבוק, ווטסאפ וטוויטר כדי להסית, לשקר ולהפוך את הפייק ניוז ל-"אמת" החדשה המפחידה. לאחר האירועים בקפיטול הן חסמו את טראמפ, אבל זה בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי, ואת החשבון צריך לפרוע מול צוקרברג ועמיתיו. מה גם שפייסבוק, כאמור, החזירה אותו לפעילות. כך או כך, החסימה רק חיזקה את הדרישה, שמגיעה אפילו מארגונים שנלחמים בלהט על חופש הביטוי, להילחם בפייק ניוז ובהסתה. גם אותם ארגונים מבינים שחופש הביטוי הוא לא בלתי מוגבל, ובוודאי שאסור להפקיד את ההחלטה מה להתיר ומה לחסום בידי בוטים או מתכנתים אלמונים הפזורים ברחבי העולם, שאיש לא מכיר אותם. אותה דרישה מופנית בעיקר כלפי הרגולטורים - ממשלות ברחבי העולם, ובראש ובראשונה הממשל האמריקני. הציפייה מגופים אלה היא שהם יאזרו אומץ וירסנו את ענקיות הטק, שגודל אוכלוסייתן שווה וברוב המקרים גדולה מזו של המדינה הגדולה ביותר (לפייסבוק ולווטסאפ יש יותר משני מיליארד משתמשים בשעה שבהודו, בעלת האוכלוסייה הגדולה ביותר בעולם, יש 1.4 מיליארד איש). כבר הוכח כמה וכמה פעמים שיש לחברות אלה יכולת רבה, אם להתנסח בלשון המעטה, להשפיע על סדרי שלטון, על תוצאות בחירות ועל אופי של משטרים בעולם. הסכנות הטמונות ביכולות הללו לא פחותות מהסכנה הגרעינית האירנית, להבדיל, כמובן, במניעים ובאנשים.

להתנתק זה לא מספיק

הינתקות מווטסאפ או מהרשתות החברתיות כשלעצמה היא עונש קל מדי לבעליהן, כי על כל אחד שיתנתק יימצאו שניים שיתחברו. אין מנוס מהפתרון הלא פשוט: לנתק את בעלי החברות הללו ממוקדי הכוח שהם צברו לעצמם, המבוססים על העדר חוקים ורגולציה ברורים שמחייבים אותם. וגם כאשר כבר מושתים עליהם קנסות, הם עדיין בגדר "קופה קטנה" עבורם. הרגולציה יכולה להיות כפויה, בדמות חקיקה, או בהסכמה בין החברות לגופים הרגולטוריים. צריך לעשות זאת בזהירות אבל בנחישות. בסופו של דבר, המדיות האלה הן חלק בלתי נפרד מהעולם החדש, מהכלכלה העולמית ומאורח החיים של מיליארדי בני אדם. אבל כמו כל טכנולוגיה, המדינות, כמסגרות ארגוניות שצריכות לדאוג לכלל אזרחיהן, חייבות להכניס את הפעילות של ענקיות אלה תחת כנפי הרגולציה. השורה התחתונה: האירועים האחרונים בארצות הברית והוויכוח סביב שינוי מדיניות הפרטיות של ווטסאפ צריכים לעורר את הרגולטורים עוד יותר משנתם ולהשית על קונגלומרטים אלה את החקיקה והרגולציה הנדרשות - לטובת כולם.